
בחג הפסח, סגורים כל המשרדים הממשלתיים. למי שמתגעגע לפקידי קבלת הקהל, הנה דגימה קטנה מארה"ב. סטודנט ישראלי הלומד שם, ביקש לקבל רשיון נהיגה אמריקאי, על בסיס רשיון הנהיגה הישראלי שבידיו. הפקידה הביטה בפלסטיק הדו-לשוני והודיעה לו שעליו להציג לה תרגום מוסמך לאנגלית. "אבל הרשיון כבר כתוב באנגלית לצד העברית", ניסה להסביר לה. פקידה אחראית כמותה לא תיפול בפח שקוף כל כך: "וכיצד אדע שמה שכתוב כאן בסימנים האלה הוא אכן תרגום מדוייק של הכתוב באנגלית?" הנה למשל, שמי כאן, באותיות אנגליות". לא משכנע. טוב, הסטודנט מציג לה את הרשיון הבינלאומי שהונפק בארץ. "זה מסמך בינלאומי, לא מסמך של מדינה כלשהי, איני רשאית להסתמך עליו". ובכן, כל מי שגילו אפילו שמץ אי שביעות רצון ממקבלת קהל בשרות מדינת ישראל - שידעו להעריך מה שיש להם. |
ronijavinski
בתגובה על מצוות ניחום אבלים
תגובות (12)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה רבה,
ואני מקווה שגם לך היה חג נפלא.
1. הגדרה מדוייקת.
2. זו כבר לא שאלה של בירוקרטיה, זו פשוט השיטה המקובלת - לעשות מה שקל, במקום מה שצריך.
דרכון דווקא הוצג.
ומדובר לא בגירסה החדשה של הרשיון, הכולל ספרות בלבד (השד יודע למה) - אלא אחד עם "שם פרטי", "משפחה" וכו'.
וגם לא דובר בשום קומבינה. פשוט מסמך דו-לשוני.
פשוט לכולם, לא לפקידה זו.
אכן, בין השחור ללבן יש עוד אי אילו גוונים.
וגם לעובד שבתחתית ההירארכיה, נחוצה מידה כלשהי של שכל ישר.
המבחן שלה הוא כמובן כיצד היא מסתדרת עם המקומיים.
מקומיים לא יביאו לה מסמך זר/דו לשוני.
מצד שני, זר - לא ימהר לעלות אל הממונה, כמו שיעשה המקומי אם יקבל שירות "מותחם" כזה.
לו היה לפקידה מסויימת זו חוש בריא לקידום עצמי, היתה היא עצמה ניגשת לממונה עליה, ומציגה את שני צידי הבעיה.
כך היה הממונה מודע לכך שפקידה זו קיימת, ושהיא עירנית ורוצה לתת שרות, אך מכירה במעלותיו של הממונה ומתייעצת עימו.
בסבב הקידומים הבא - היה לה יתרון.
אבל כשכל מה שהיא רוצה זה להתבגר עם מינימום קמטים על המצח - אז ככה זה נראה.
במקרה המסויים הזה, אנחנו השכן עם הדשא הירוק יותר.
לא יעזור. הדשא של השכן, תמיד ירוק יותר.