ברוכים הבאים לרשת החברתית TheMarker Café
כדי להגיב לתכנים המופיעים באתר או לפתוח בו עמוד אישי, נבקש ממך לעבור תהליך הרשמה קצר.
ההצטרפות לאתר תחבר אותך לעשרות אלפי חברים שגולשים בו מדי יום. לאחר תהליך הרשמה קצר, ניתן להזמין לאתר חברים שלך ולפגוש אנשים חדשים מכל הארץ, בכל הגילאים ומכל תחומי העיסוק.
אנחנו מזמינים אותך להקים דף אישי ברשת האינטרנט. בדף זה ניתן לספר על עצמך, לכתוב בלוג (יומן רשת) ולהוסיף תמונות וסרטי וידאו. זו הדרך לבטא את עצמך, לקדם רעיונות עסקיים או חברתי
הרבה זמן לא כתבתי. מקבל עצמי כעצלן.....
קבלה עצמית היא נושא כה רחב ועמוק ומשפיע על כל עניין בחיינו שאי אפשר להקיף הכל, ובכל זאת, על קצה המזלג. חוסר קבלה עצמית הוא השורש לרוב הדכאונות, הלחצים, הדרמות הפנימיות והחיצוניות שאנו עוברים, להתמכרויות על כל סוגיהן, להתנהגויות קיצוניות, לאלימות, להכל.
כל כך למה ? כי כאשר האדם מרגיש שיש בו חסר, שלא קיבל מספיק בילדותו, או לא קיבל מספיק מהבריאה, שיש בו איזה חור שחור ועמוק ונסתר ונוהם, הדורש למלא אותו במשהו, כדי לקבל תחושה של שלמות, ולו לרגע, אז מוכן לעשות כל דבר כמעט , ויורד לסבך של תחושות ורגשות קשים שכולם התמודדות פנימית עם התחושה הבסיסית של אי קבלה עצמית.
טוב, אז מה זה קבלה עצמית בכלל ? יש פה שלוש רמות.
הראשונה- שאני מקבל את עצמי עם הטוב והרע, מול כל רע מעמיד טוב לאיזון, מבין שלפעמים זה גובר ולפעמים זה, ומסוגל לחיות עם זה בשלום יחסי. זה תמיד במאבק פנימי, תמיד עליות וירידות, אבל עדיף על מצב של אי קבלה עצמית מוחלטת.
השניה- שאני בכלל לא מקטלג טוב ורע בתוכי. יודע שלפעמים מה שחשבתי שהוא טוב הסתבר כרע, ומה שחשבתי שחולשה פתאום הפך ליתרון, כך שלכל חלק בתוכי נותן אותו משקל, בלתי שיפוטי, ומחבק אותו כיודע שהוא תמיד בתנועה, ואם מקבל אותו, ישתנה לטוב.
השלישית- הכי חשובה- קבלת העצמי אשר בי. כלומר, קבלת הידיעה שיש בתוכי אזור בלתי ממופה, נסתר, בלתי נגיש, שכולו טוב, שכולו אחדות, שהוא זהה אצל כל האנשים, שהוא בעצם זיק מהמפץ הגדול, מהבריאה, המצוי בי, כמו הדי אן איי הרוחני של כל העניינים הממתין בתוכי לזמן שבו אהיה מספיק שקט כדי שהוא יוכל להנהיג אותי, ולא כוחות הנפש הרגילים שלי, שתמיד נאבקים אלו באלו, ובכל הקורה בעולם.
כאשר אני לא מקבל את עצמי, וזה אומר כל שלוש הרמות בו זמנית, לא או או , אז כל מה שמתרחש בחיי נראה חסר, מפותל, מסובך, תמיד לרעתי, תמיד הופך אותי לקורבן. כאשר אני לא מקבל את עצמי, אני תמיד מכוונן לנקודה בעתיד שבה כביכול אקבל את עצמי, כאשר תנאים כאלה וכאלה יתגשמו, והם אף פעם לא מתגשמים.... או שואב כוח מהעבר, בו כביכול הייתי יותר מתוקן. דמיון. כאשר אני מקבל את זה שאני למעשה פתור, שאין לי כרגע שום בעיה וכל החוסרים שלי הם חוסרים דמיוניים, בעבר או בעתיד, ובאלה שיש עכשיו אני יכול לטפל ולא להתמרמר עליהם, אז אני מקבל את המתרחש, רואה שהוא מתרחש לטובתי כל הזמן ולא לרעתי, ואז מקבל את החיים כולם, בלי להתווכח איתם כל רגע על מה שהם מואילים לתת לי.
יש לי הפרעת קשב מאג'ורית. כיצד מקבל את עצמי עם ההפרעה הזאת ? קודם כל, מעמיד מולה את מה שטוב בי. זה מקדם, אבל רק במעט. אחר כך, מפסיק לקטלג אותה כהפרעה. אני כבר יודע כמה יתרונות הביאה לי, אז היא לא שלילית. גם לא חיובית. היא פשוט היא. והיא זה לא אני. יש ביננו הפרדה. אני נושא אותה אבל יודע שיש ביננו תיחום, מחיצה של הבנה. ואז, באה ההבנה העמוקה שיש בי עצמי, ניצוץ , ורק הוא זה אני, וכל השאר, כל חלקי האישיות שלי אינם אני, למרות שלובש אותם, ואז אם אני זה לא אני, אז מה אכפת לי בכלל מה יש בו ? יש בי עצמי, וכולו טוב ותפארת, וזה נהדר.
זה שיפר את חיי עמוקות. ניתן לנסות בלי לבקש רשות... בהצלחה. |
איילבהרב
בתגובה על למתעניינים בלימוד ימימה
הקו א-ל התקווה
בתגובה על תקווה
truly4u
בתגובה על אורז רע
iri20
בתגובה על הבסטה סגורה
אי.שון
בתגובה על עוד מילה על מלי
anski888
בתגובה על רכילות
Innovative Software Development
| Cafe:
ראשי |
העמוד שלי | אנשים |
קהילות |
בלוגים |
תמונות |
וידאו |
אודיו |
קהילת תמיכה |
||
| מדורים:
העמוד הראשון |
הייטק |
שוק ההון |
וול סטריט |
smartphone |
קריירה |
פרסום ומדיה |
צרכנות |
נדל"ן |
משפט |
רכב |
עסקים קטנים |
||
 | ||
| שימושים: התראות RSS | כל הפרשנויות | כל כותרות היום | תנאי שימוש באתר | כתבו אלינו | ||
| עכבר העיר:
מדריך עכבר העיר |
סרטים |
מסעדות |
הופעות |
ילדים |
הצגות |
ברים |
מדריך עכבר העיר – בידור , תרבות , סרטים , קולנוע |
||
| הארץ:
חדשות |
בחירות |
מזג אוויר |
גלריה |
חדשות חוץ |
ביקורות סרטים |
סרטים חדשים |
ביקורת מסעדות |
ספורט |
לונדון 2012 |
ספרים
|
תגובות (148)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כל הכבוד לצה"ל
עכשיו שבנינו במלחמה אנחנו חיבים להתפלל כל אחד בדרכו ולעודד את החילים שלנו.
"אל תירא ישראל, אל תירא, כי גור אריה אתה" !!!
"עושה שלום במרומיו, הוא ברחמיו, יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל". וכל מי שקורא יגיד אמן!
יום ראשון מתופפים לשלום החיילים שלנו בסטודיו של מתופפי המדבר בדרום,
שבת שלום
דודי"קבלה עצמית"
ביטוי כל כך עוצמתי
אשר מסתתר מאחוריו כל כך הרבה
עבודה עצמית ורגש
באם אנו מקבלים את עצמינו כמו שאנו
אז אנו שמחים בחלקינו
וזה נראה על פני השטח
ברגע שיש איזשהו ספק
בנוגע למשהו שקורה בחיינו
עלינו לשאוף לקבלת ביטחון עצמי בכדי
להתמודד.
קבלה עצמית זה יפה בתאוריה
אבל קשה מאוד במציאות
שרון
רק התחלתי לקרוא (יש לי הפרעת קשב סופר אולטרא מגה מאז'ורית) אבל הקפצת אותי:
מה זה "מקבל עצמי כעצלן"???
זו טעות! לא מאמין לך!
אם אתה מכתיר את עצמך כ'עצלן' ממילא שייכת לעצמך תכונה מסוימת ואז אין לך שום אופציה להיפרד ממנה כי "אתה כזה"
זה כח מדמה...
אתה יכול להתבונן ולומר שהתנהגת בעצלות אבל אתה ממש לא כזה כי זה עומד מול הרבה טוב וכי זה רגעי וכ"ו...
אם אתה מגדיר את עצמך כעצלן, (או שהגדירו אותך ככזה) במשך השנים תאסוף המון הוכחות לכך שאתה עצלן ותצדיק את המסקנה. "הנה אני עצלן עובדה ש...
למה שלא תתן לעצמך הגדרות חדשות ואז תאסוף הוכחות הפוכות לגמרי מעצמך?
לעולם אל תקבל את עצמך כ...משהו! כל שייכות לתכונה או לדעה תוקעת אותך
בהצלחה
היום ממהרים לתת לבעית קשב רטלין,
למרות ש מעגל מתופפים פשוט יכול לפתור את הבעיה,
אבל לא רק מתופפים, עבודות יצירה עם ילדים ואהבה גדולה יכוה לסייע גם.
לפני שבוע עליתי עם נהג מונית בבאר שבע , שסיפר לי שנתנו לבנו רטלין,
תרופה שתרגיע את הילד, הוא כמעט בכה כי הוא הבין שזה לא נכון,
זה כמו שמיכת טלאים, מוסיפים טלאי על טלאי במקום לטפל בסיפטום עצמו,
השיטה הזו לא מצא חינה בעיניי, זה עצוב לראות איך היא משתלטת עלינו.
לא מזמן השתתפתי ב בר מצווה בכותל של ילדים שסובלים מהפרעות קשב,
שמתי לב שככל שהדברים עינינו אותם בסיור הם הקשיבו וכשהשתעממו הם השתובבו.
נתתי להם לתקוע בשופרות זה עיניין אותם הם היו קשובים והתנהגו למופת,
אז בבקשה תנו לגדול בשקט!
דודי
היי אברי
קראתי בעיון רב
אפילו כמה פעמים
הבנתי את כל הקונספציה
בחלקה אני גם מסכימה
אבל את זה לא הבנתי
ואז, באה ההבנה העמוקה שיש בי עצמי, ניצוץ , ורק הוא זה אני, וכל השאר, כל חלקי האישיות שלי אינם אני, למרות שלובש אותם, ואז אם אני זה לא אני, אז מה אכפת לי בכלל מה יש בו ? יש בי עצמי, וכולו טוב ותפארת, וזה נהדר
מה זאת אומרת - זה אני!וכל חלקי האישיות שלי אינם אני? כיצד אתה יכול כאדם אחד,שלם לפרק את עצמך לגורמים ולהתעלם מחלקים בך, ולא סתם חלקים, אלא חלקי האישיות! חלקי האישיות הם אתה הם לא-לא אתה!
תסביר לי את זה בבקשה.כי אני נורא מוטרדת מהחלוקה הזאת
קראתי הרבה תגובות כאן, חלקן ארוכות מדי עבורי, חלקן קצרות, וחלקן סבירות.
לא מתיימרת להיות סנגורית של אברי
רק מעט מנסיוני העצמי בחלק הזה של חיי אציין:
קבלה עצמית היא קבלה עצמית -> נטו.
עבודה עצמית לשיפור הדימוי היא דבר אחר לחלוטין.
אם אני רע/רעה, טוב/טובה זה לא מוסיף ולא גורע מקבלתי העצמית.
זה רע או טוב כלפי חוץ - כלפי הנורמות החברתיות.
אני מקבלת את עצמי כמו שאני לטוב ולרע תוך מודעות מקסימלית ליתרונות ולחסרונות שלי.
אולם כדי לשרוד ולהתקיים בחברה בה אני נמצאת,
מחוייבת אני לעשות עבודה עצמית לשיפור ההתנהגויות שלי.
עבודה זו שנעשית על ידי לשיפור ההתנגויות יכולה לעשות טוב לקבלה העצמית שלי בעיני עצמי
ויכולה לעשות רע. אבל אם אני שלימה במה שאני עושה זה אומר - קיבלתי את עצמי.
לכן מכאן נובע, אם פה ושם פיקששתי, אז פיקששתי אבל זה נשאר אני עצמי ואני מקבלת
את עצמי בכל מצב.
אברי אתה באמת מגרד לנו את החלודה שבקופסא
החיוך אמיתי אגב.
כל אחד הוא יהלום ...
בתוך כל אחד ניצוץ וניצנוץ ..
גם כזה שיכול להאיר לאחרים את הדרך ...
אני דסלקטית .. ( קצת לפחות ) ... הפרעות קשב .. שאף פעם לא אובחנו ולא טופלו כמו שצריך ..
אפשר לומר שהתגרשתי בגלל זה .. (בין השאר )
כי קשה מאוד להיות דסלקטית ונשואה להייטק פדאנט דיקן ופרפקציוניסט ..
שאין אצלו שום אפשרות לסטית תקן ...
לקח לי זמן להבין ...שה"פגמים" האילו ... לא מורידים ממני כלום ...
לא מורידים ממני כאמא .. לא מורידים ממני כאדם .. כחברה ..
לא מורידים ממני ביכולת המקצועית שלי ..
ולא מורידים ממני בדברים שבגלל פומביותו של המקום ...
זה לא המקום להזכיר אותם עכשיו ..
כל מה שנתון לשיפור ... נתון לשיפור .. אך לא לשפיטה ...
וכל מה שאני ... אני בזכות .. כל הדברים שאני לא ...
" אני אוהבת את עצמי .. ומקבלת את עצמי כמו שאני "
זה משפט ממדיטצית האהבה ... שאנחנו עושים בזמן האחרון בתחליתו של כל שיעור יוגה
וזה נעים ..
הי אני תלמיד של ימימה מזה 12 שנים וכתבתי את דבריה על קבלה עצמית
ואת ההבנה שלי על דבריה
שלכם
קבלו אתכם...
ארז
אברי, אתה פשוט גאון בכתיבתך,
נגעת בי מאוד.
אהבה וקבלה עצמית הן
ראשיתו של רומן המשך כל חיינו.
תודה שחלקת את זה, זה כזה נכון. איזה כיף לקרוא מאמר שלך
מקסים. הבנות עמוקות מלאות אמת.
תודה על השיתוף.
יפה כתבת ידידי!
דודי
אחלה פוסט אברי
לעיתים הניסוח "להמונים" לאלה שלא קואים לעצמם "לומדים" מביא הרבה אור ובהירות
כאן המורכבות אכן מביאה לפשטות
יפה מאוד ועמוק. אכן הנפש מתאווה לעיתים לרדת, אך משם תבוא העלייה.
גם להיות קורבן- סוג של בחירה- מה מפיקים מכך? מה הרווח? בד''כ תשומת לב מן הסביבה.
קבלה עצמית- עם כל המורכבות, לאהוב עצמך על מה שאתה והנך, שהרי אם יכולת אחרת היית עושה זאת, אז אין צורך לשפוט עצמך ( לא מופנה אליך אלא כשיח פנימי לכל אחד ואחת)
עצם המקום ששם אתה מרגיש פחות וחסר, זה המקום לצמוח, למשל: במקום להחמיר עם עצמנו ולומר-" אוי, אין לי סבלנות" ולהלקות עצמנו בהלכאה עצמית, ניתן לומר" יש לי יכולת להצמיח בי סבלנות..." וכו',
על כל מה ש" אין" בנו ניתן לצקת תכנים של " יש" אם רק רוצים בכך.
אכן, בקשר לצרכים שאינם ממולאים בילדות, כל החסכים למיניהם, הם מעין " בורות" שצריך למלא, וכדאי לצקת בהם תכנים חיוביים וכדי לזהות איזה צורך/צרכים אינם מסופקים בנו, כדאי להכיר את תיאוריית הצרכים של מאסלאו .
היי אברי,
אהבתי הפנמתי...
אם כי, כתוביך מעידים על תובנה הנובעת מתהליך שלקחת
על עצמך לעבור.
ללא ספק ניתן לבקר את כתוביך
בעיקר אלה שלא חברים לדרך הזו או כל דרך אחרת המביאה למודעות.
אולם כמראה הפוסט מעניין מאוד.
כל הכבוד לך על הדרך שבחרת ועל השיתוף.
שבת שלום.
y
"וכיצד יידע אדם על איזו מדרגה עליו לעלות אם כלל אינו יודע מדרגה מהי ? "
אמנם אני לא צדקת גדולה אבל יצאה לי האמת הזו ממעמקי תבונתי .
יישר כח רצון . אם תקרא את המילה רצון הפוך תמצא סוד.
שושי יקרה,
לא ממש הבנתי...
את יכולה להסביר?
תמיד ידעת לעמוד שם בסוף השביל כשידייך פרושות לרווחה לצדדים ולקבל אותי להכיל את כל פגמיי וחולשותיי וקשייתמיד היית האימהית נקראת בשם אמא היום אני יודעת שאת דמותך עלי להחליף בדמותי שלי לעמוד אני שם בסוף השביל עם ידיי שלי פרושות לרווחה לצדדים לקבל אותי...עוד מעט/תחזיקי מעמד/הרחקנו לכת/מהנלמד..
עוד מעט/רק בלי להתייאש/נוכל עוד לתקן/כי עוד בוערת כאן האש
תני לי זמן/אני אשוב/כמו פרח במדבר
להתחדש/לינוק משורש/שורש העיקר
תני לי זמן להתחבר/לטוב האמיתי/
הלב פחות ידחה/כשאבין אותי..
עוד מעט/ואולי זה שוב הזמן/לעשות סדר/בכל הבלאגן
עוד מעט/את שואלת לאן/אבל הרוח עצרה/כדי שנעגון כאן
תני לי זמן..
מהתחלה/נלך עכשיו לאט/שימי מבטחך/ותשמחי גם במעט
מהתחלה/ובכל פעם קצת/את עוד תגלי/שכל הרע הזה: לא את..
תני לי זמן...אני אשוב כמו פרח במדבר...
ואם מקבל אותו, ישתנה לטוב.
לקבל-זו מילת המפתח לדעתי.
משולים אנו בעניי לחלקיקים צבעוניים קטנטנים השטים ללא חוקים בבועה שקופה...לעיתים מתנגשים אחד בשני,ולעיתים רוקדים וולס רגוע או רצים כולם לנקודה אחת...
כך או אחרת כל חלקיק אחד קטן-הוא עצמו בועה!
בועה בה מתרוצצים חלקיקיו הקטנטנים הצבעוניים שלו...
כל כך הרבה חלקיקים צבעוניים,עולם בתוך עולם...
והכל זז,הכל חי...
מזלנו שאין סיכוי שכל זה ישמע לנו ויזוז לפי מקצב שנכתיב!
המחול הצבעוני הזה בפנים ובחוץ...
נכון יהיה לקבלו לחיקנו,קבלה אוהדת
כך נפנה עצמנו לרקוד בו,לשוט,להעז...
אפשר לבחור למדוד צעדיו של כל חלקיק השט בנו או לצידנו...
רק שהמחיר יהיה לעמוד בצד ולעצור את הריקוד שלנו.
אנחנו פה לרקוד את שלנו בבועה שקופה לצד המוני חלקיקים צבעוניים הרוקדים במקצבים שונים,כשבתוכנו מתחוללת מסיבת ריקודים פרטית.
מאז שאני זוכרת אותך, לא זוכרת שאמרת משהו והוא לא היה מתוך קרביי.
ההבדל הוא שיש לך היכולת להוציא הכל ואני אוגרת...
הייתי מאוד מעוניינת ליצור מפגשי ימימה ללא תשלום- משהו קהילתי של קהילה שנפגשת באופן קבוע ללא מנחה תורה כזו צריכה להיות מופצת בחינם .. זה מריח לי מאוד עסקי בזמן האחרון. אין לי ספק שזו לא היתה כוונתה!
זה רק יכול להתפתח לכיוון לא טוב.
יש לי בעייהעם העובדה שכל הזמן מרימים לנו את הרף לעיסוק בחיים - הייתי רוצה שהדברים הפשוטים והאמיתיים לא יעלו כסף.
מרגישה שצריכה להסביר עצמי - אם יש אדם שמשקיע מזמנו וצריך להיות מתוגמל, בהחלט כן.
אבל בתחום הסביר- אם יש בקבוצה 15 משתתפים ולעיתים יותר אין סיבה לדרוש 280-300 ש"ח ויותר, צריך לעשות חישוב כמה צריך להשתכר המנחה ובהתאם לכך לחלק בין המשתתפים.
אברי,
אני מרגישה "בדיוק" את מה שכתבת..
מילה במילה.
רק לא ידעתי להתמודד, עדיין לא יודעת,
אולי אני אפנה לימימה? (אני רצינית).
חברים הדברים כל כך פשוטים,
החיים הם פיקניק אחד גדול, מה כל כך מסובך ?
כל העניין של קבלה והשלמה עצמית ורוחניות נראה לי כפסטיבל אחד גדול
למה אתם מחפשים כל הזמן דברים במקומות הלא נכונים כאשר הם בעצם נמצאים אצלכם בכיסים ? רק צריך להכניס את היד ולהוציא, קשה לכם להכניס את היד?
תבקשו עזרה מזה/זו שנמצא/ת לידכם, בשביל מה הוא שם ???
דמות מוערצת מהילדות אמרה ואני מצטט: "...אני כמו מים, שים אותי בבקבוק אני יהיה בקבוק, שים אותי בכוס אני יהיה כוס, אני משתלב בכל מקום וממש נוח לי...", אני חיי לפי זה
אני לא מאמין בגורל, קשה לי המחשבה שאני לא אחראי למה שקורה לי
לכן כל דבר שקורה לי שנעשה לי ע"י.... או נאמר עלי הוא תוצר שלי בלבד
ולי , מה נותר לעשות, להסתכל על הדברים ופשוט לשנות אותם אם הם מפריעים לי,
זה הכל - - - - - - וזהוזה
ותודה רבה לאברי על הדברים שהוא אומר שאחרים מעדיפים לשתוק
כמה נכון! וכמה שקט פנימי ונפשי מקבלים שמבינים את המהות הפשוטה הזו, כמה חסכון באנרגיית תחקור בלתי פוסק אילו הייתי/עשיתי, ולמה אמרתי , ואיך אמרתי, וחבל שאמרתי/ הייתי/עשיתי . השקט הזה, הרוגע הפנימי והתחושה שבאמת הכל בסדר על צדדינו האפלים והזוהרים , לדעת ולקבל את כל המרכיבים שלך בשלווה. לי לפחות הקבלה העצמית נותנת תחושה פשוטה של אושר, של יציבות שקטה שלא נוגעת לאף אחד בחוץ רק לי...
ציטוט: "השלישית- הכי חשובה- קבלת העצמי אשר בי. כלומר, קבלת הידיעה שיש בתוכי אזור בלתי ממופה, נסתר, בלתי נגיש, שכולו טוב, שכולו אחדות, שהוא זהה אצל כל האנשים, שהוא בעצם זיק מהמפץ הגדול, מהבריאה, המצוי בי, כמו הדי אן איי הרוחני של כל העניינים הממתין בתוכי לזמן שבו אהיה מספיק שקט כדי שהוא יוכל להנהיג אותי, ולא כוחות הנפש הרגילים שלי, שתמיד נאבקים אלו באלו, ובכל הקורה בעולם."
קודם כל אברי, אתה צריך להחליט: בריאה או מפץ גדול. על תאוריות בריאה, זיק וכדומה אין להתווכח, שכן הן ענין של אמונה. מפץ גדול, חומר חומר חומר. איזה זיק יש ממנו בך לא ברור, אבל קשה לי להאמין שיש איזו תחושה שקשורה בו שאפשר לחוש.
אז אם באמת אתה חש במשהו לא מוסבר, בתוכך, או שזה קשור לילדות (פסיכולוגיה) או שתעבור לאמונה מלאה בבורא עולם.
אתה לא חייב פאות וכדומה, אל תדאג. היהדות שאחרי המון שנים נפגשה במדינה משתנית. ואנחנו השמן (או האבנים) בגלגלי השינוי.
בהצלחה,
מ.
הי אברי,
בתור תלמידת ימימה בארבע וחצי שנים האחרונות, רציתי להגיד שלפי הבנתי אין טוב ורע. מה שהתרחש בטוב מצוי בטוב ומתחדש גם בטוב. ומכאן מגיעה הקבלה העצמית.
ערב טוב,
קרן
הו אברם .
תמיד כעסתי כשדיברו איתי על קבלה עצמית .
אני חושבת שקבלה עצמית היא עניין של גודל המיכל.מי שמיכלו רחב ומספיק פנוי מסוגל לקבל עצמו ומי שמיכלו מלא ואף גולש קצת החוצה - איך יקבל עצמו ?
אני מוצאת שקבלה עצמית היא פונקציה של הוויה (being) , ולא ניתן בעצם לעשות דבר כדי לייצר קבלה , אלא כשמשתנה משהו במי שאתה , כשמשהו משתחרר, נפתח , יש מקום לקבל .
אחרת - קשה. ניסיתי .
הטקסט מבוסס על סיפור אמיתי .
מעולה!
תודה לך על הפוסט החשוב הזה
אשרוב האיש אשר לא הלך בעצת פונטים ובדרכי גופנים כתומים לא דרך ?!
בורו לי שאם אדם לא מקבל את עצמו, הוא לא יכול לקבל אחרים.
הכול הוא שיקוף של עצמינו.
אהבה עצמית= אהבה עצמית= אלו דברים חשובים כמו נוסחה.
החברה מציבה סטנדרטים טפשיים לקבל הצמית- רק מותנים כלו, רק גוף כזה, רק גובה כזה, ורק ורק.
מי שמציב את התנאים אלו הפרסומאים ואנשי האפנה שחיים מתוך המסר שאל תקבל בשביל להתפרנס.
כבר קראנו את הספר של לואיז הי אתה תרפא את חייך ובו היא קוראת לאהבה עצמית וקבלה עצמית גם אם אני שמן, עם אף מכוער וכולה וכולה.
ולכן יש לה את תרגיל המראה שזה היא מלמדת ללמוד לאהוב את גופף ואני מסכימה, כי הכרול יפה והכול טוב.
היי אבריג
קראתי את הפוסט קצת באיחור (כמה חודשים...) מתחברת לכל מילה ,
מוכר לי החור השחור והכוחות שנלחמים בתוכי ,
ברור לי שקבלה עצמית היא התרופה למכאוב ,
השאלה היא איך מביאים את עצמך לקבל את עצמך ? לסלוח לעצמך על חולשות ?
לא להיות שיפוטי כלפי עצמך ? (מה שיביא גם לפחות שיפוטיות כלפי אחרים והעולם כולו...)
אני חושבת על זה הרבה , יש לי הפיתרון אבל נסתרת ממני הדרך אליו...
אשריך כי זכית לגלות את השביל לשם.
רק רציתי להתנצל על הפונטים הגדולים שעשיתי בהם שימוש בעבר.
נכון, זו הייתה עקיצה שכוונה אל רל, אבל עדיין, זה לא נעים לעין.
הייתי מרחיב, אבל שוב יש לי דדליין, ועל הכביסה אני פוחד לחשוב.
מוסיפה...טוב שאתה משתמש בכוח הזה כדי לתת לאנשים תובנות חדשות לחיים. הלואי שיעשו עם זה משהו. הרבה צפיות..מצויין. זה הרווח שלך.
פשוט...האומץ להיות בלתי מושלם. זה אדם. והיה אתה השינוי שאתה רוצה לראות בעולם. לא הגבתי כאן עד עתה...כי יש כאן כל כך הרבה האדרה לפרסום שלך. כולנו בני אדם...ראבק......תהנה מהתובנות החדשות. אני חיה אותן וזה רווח אדיר. תצליח לך.
אבל לגבי קבלת העצמי כן כן כן ובכל מצב!!!
בצמצום הראייה שלנו אנו שואלים, לא מסופקים לדברים מסויימים, היי רגע המתינו, קבלו, שמחו וראו כן כן דברים משנים כיוון מעצמם, מקבלים תשובות רק לאחר קבלת המצב, קבלת האני, לאחר קבלה מוחלטת שיכולה להיות ברגע אחד של הבנה או תהליך קצר או ארוך
אך...... כמה סיפורים יפים ומפתיעים ושקולטים את העניין וכך מתעסקים פשוט להרגיע ולקבל כבר לא צריך לעבור דרכים עקלקלות הדרך נוחה יותר מתכווננת מתארגנת להולך רגל...
חזק ויציב:
+ בשורות האחרונות לגבי ה"אני" וה"עצמי"
לדעתי הלא מוחלטת (אתה יודע ממשיכים לשמוע לקבל ידע שהופך למידע, להחכים להרגיש להבין להפנים לברור לשאול לענות וחוזר בסדר שונה עם תוספות)- האני והעצמי כמו יישויות נפרדות באותו אדם יש גם את הנשמה שזה משהו אחר לה יש צורך אחר, יש את האני שתוויים באני כל מיני מכל מיני די ברורים ויש את העצמי שמשתנים לפי העבר הווה ושאיפותנו לגבי חשיבת העתיד באיזון האני והעצמי כמו מותאמים וכשלא אז צריך להתאים את העצמי למקור לאני כדי שהנשמה תגיד שיחקתם אותו ילדיי היפים הצלחתם במשימה!
ראשית, מצטרפת למי שאמר שהשינוי בך מורגש מאוד וזה אכן מבורך.
השנים עשו לך רק טוב. רואים את זה שגם אתה מרגיש ככה. השלווה שלך קורנת החוצה ומושכת אנשים לרצות להביט לתוכך הכי אמיתי.
שנית, גם לי יש הפרעת קשב וריכוז, משהו שאני מרגישה שמפריע לי בחיי היומיום ופעם הייתי חשה צורך להתנצל על כך והרגשתי כמטומטמת כשאני יודעת שאני לא.
למדתי להוציא את הטוב מהצד הדיסלקטי שבי ולהשתמש בזה בתבונה לטובתי במקום שזה יפעל לרעתי.
האישיות של בני האדם.
היה להם קצת משעמם ולכן שיגעון הציע: "בוא נשחק מחבואים!".
הסקרנות הרימה גבה ומכיוון שלא ידעה להתאפק שאלה:
"מחבואים? איך משחקים את המשחק הזה?"
השיגעון הסביר: "אני אכסה את העיניים ואספור עד מיליון ,
אתם תתחבאו וכאשר אגמור לספור , אחפש אתכם".
ההתלהבות רקדה עם האופוריה , השמחה קפצה כל כך גבוה
שזה שכנע אפילו את הספק וגם את האדישות.
אך לא כולם הסכימו להשתתף:
האמת העדיפה שלא להסתתר , שהרי בסופו של דבר תמיד מוצאים אותה ,
הגאווה אמרה שמדובר במשחק מטופש
(אך מה שכנראה הפריע לה באמת היה שהרעיון לא היה שלה).
אחת... …שתיים... …שלוש...
…החל לספור השיגעון.
הראשונה שהסתתרה הייתה העצלנות -
היא הסתתרה מתחת לאבן הראשונה שמצאה בדרכה,
הקנאה הסתתרה מאחורי צל ההצלחה,
אשר במאמצים אדירים מצאה מקום בצמרת העץ הכי גבוה.
הנדיבות כמעט ולא יכלה להסתתר
כיוון שכל מקום נראה לה נפלא בשביל אחת מחברותיה ולכן ויתרה עליו.
"חור בגזע עץ? מושלם בשביל הצניעות! מאחורי כנפי פרפר? מושלם בשביל החושניות!" וכך הלאה.
בסוף מצאה מקום מתאים בקרן שמש קטנה.
התשוקה הסתתרה בלוע הר געש ,
והאהבה בתוך שיח שושנים.
"...מיליון!" סיים השיגעון לספור והחל בחיפושים.
ראשונה נמצאה העצלנות - רק שלושה צעדים משם.
אח"כ מצא את הספק: יושב על הגדר ולא מצליח להחליט עדיין היכן להסתתר.
אח"כ שמעו את התשוקה מרעידה הר געש.
פתאום הופיעה הקנאה וכך נמצאה גם ההצלחה.
רק האהבה לא הופיעה בשום מקום.
השיגעון חיפש מתחת לכל אבן, מאחורי כל עץ, בפסגות ההרים…
וכשעמד להתייאש ראה שיח ורדים והחל לחפש בין ענפיו.
פתאום נשמעה צעקת כאב: הקוצים פצעו את האהבה.
השיגעון לא ידע מה לעשות בכדי להתנצל: בכה , התחנן , ואפילו הבטיח להתלוות אליה לכל מקום.
ומאז אותו יום - האהבה היא עיוורת והשיגעון מלווה אותה…...
Oooo....♥............♥......
...(....).......oooO.......
..../..(..........(....)......♥...
...../._).......♥)..\...........
........♥.........(_.\...........
אני תמיד מנסה לא תמיד בהצלחה גדולה אבל משתדלת ולא מוותרת.
בכללי הסכמתי עם כל מה שכתבת.
איש מקסים, אחד המדהימים בתקשורת הישראלית, אנשים כאן אוהבים אותך כי אתה אמיתי, הפוסט הזה מראה כמה הם צודקים.
אם הגעת לתובנה הזאת אני ממליצה לך לקרוא ספר טוב שמדבר על קבלה עצמית
טאנטרה, ההבנה העילאית, בהאוואן שרי ראג'ניש
מיותר לציין שלא מדובר על תנוחות, בספר אין ולו תמונה אחת.......
זאת הקבלה העצמית העמוקה ביותר והדרך להגיע אליה
היי..היי
בקבלה הפרימי-טיבית אני לא תלמיד אלא מנכ"ל בפול טיים ג'ובות (אישאללה )
"La connerie, c'est la décontraction de l'intelligence"
" שטויות זה דרכה של האינטליגנציה להרגע "
סרג' גנזבורג
קבלה עצמית, התפתחות אישית, התחבטויות...
לא יודע, פעם אולי יהיה לי זמן לכל זה. כרגע יש לי דדליין וכביסה לתלות.
חוץ מזה אני יודע לכתוב בפונטים מפוצצים עם צבע צעקני ברקע. כנראה שבגלגול הקודם הייתי תגרן של גויאבות!
אילן יפה אמרת
ועוד יותר יפה ציטטת
אתה תלמיד מבריק
ואבריג יקר
שווה מחשבה
לא??
סליחה, אפשר שאלה קטנה?
למה בכתיבה שלך אתה נמנע מגוף ראשון?
אתה מתחיל היגדים ישר מהפועל בלי להגיד "אני"... זה מכוון? יש לזה סיבה?
ושוב
אור ואהבה ועמבה
וזה עובד עם קצת מבט משועשע.עוקף התנגדויות או כפי שמירב סבר הגיבה :
אנשים חושבים שאם יום אחד הם יחליטו לא לכעוס
אז זהו
הם יותר לא כועסים
והם בהארה
אבל!!!!
רגשות צריכים תיחכום
כדי להתגבר על רגשות אי אפשר בדרך ישירה
צריך דרכים עוקפות
במקרה הזה
מלחמה (ישירה ברגשות)
היא לא יותר
ממסע לויה
אברי,
קבלה עצמית היא נושא לא פשוט.
רוב האנשים לא מקבלים את עצמם ורק לאחר עבודת מודעות רבה מצליחים .
חוסר בקבלה עצמית הוא המפתח לתסכולים רבים ואף למחלות רבות.
נגעת כאן בנקודה מאוד חשובה אך העבודה להגיע למצב בו אני מקבל את עצמי עם כל ה"שריטות" היא רבה.
ממה שאני הבנתי, או מאיך שאני רואה את זה אין קשר בין קבלה עצמית לנסיון "לתקן את מה שלא טוב בחיים". קבלה עצמית זה בכמה רמות מעל. זה תנאי בסיסי שחייב להיות בכדי שבכלל יתקיים שינוי או תיקון שכזה. וזה בדיוק מסביר למה כ"כ מעט אנשים באמת משתנים. כ"כ מעט אנשים באמת מקבלים את עצמם. קבלה עצמית מדברת על קבלת האנושיות. קבלת הטבע האנושי וההבנה שאין דבר כזה טוב ורע, הצרכים הם דינאמים וכמו שאברי אמר מה שהיה טוב עבורי אתמול לא בהכרח יהיה ככה גם מחר. זאת הקבלה האמיתית וזה מה שיפה בה. כדי להשתנות צריך להבין שהחיים הם לא מדע מדוייק, שהכל יחסי למצב נתון ושרע וטוב הם חלק של אותו שלם. ההבנה הזו תחסוך הרבה דרמות והרבה הפרעות נפשיות:) אבל היא לא תנער מאחריות.
כרגיל אתה צודק
ואני מסכימה איתך
זהו בהחלט תחילתו של תהליך
כי כשאתה מתקרב אל האני שהוא גם השלילי וגם החיובי
באופן אוטומטי השלילי מקבל תובנות של משהו לא רצוי
התכונות השליליות מגיעות למקום שבהן הן הופכות להיות חלק מהקיים אך לא שימושי.
אי אפשר למחוק אותן כן הן חלק ממני , אבל הן ישנות בתרדמת עמוקה.
בתור אחת שיודעת בדיוק על מה אתה מדבר , כי סבלתי מבעיית עצבים קשה מאוד בעברי וגם בעיית קשב קשה בתוספת היפראקטיביות, לימדתי את עצמי בדרך לא פשוטה שהערימה מכשולי מכשולים , להתמודד, להבין, להכיל, להקיא מה שצריך ולהשאיר את השורש כי הוא חלק ממני בדיוק כך. שורשים אי אפשר לגדוע!!! זה הורג!!!
אבל הוא שורש לא פעיל , האנרגיות הללו מנותבות היום למקומות מעולים.
בכל אחת מהתכונות השליליות שבי יש ענפים בצימחו עלי תועלת ואני שמחה ומודה על כך.
היום אני נמצאת במקום של השלמה על השלם שלי שרחוק מלהיות מושלם וזו כל התורה בגדול.
כן זה מסע , מרתק, קשה וכואב אך הוא מוליד תוצאות מופלאות וחיוניות.
מחזקת ידייך.
בהצלחה
ותודה.
רוצה לקחת את נושא הקבלה העצמית כרלוונטית לחנוכה.בקבלה היוונים והמכבים הם חלקים בתוכנו שנאבקים . ולמעשה מחפשים את האור.הקבלה העצמית מתחילה בליבנו פנימה.המפגש המדהים הזה עם האור הפנימי.שהוא בעצם הנס.....ואולי כל אחד מאתנו ידליק את האור הקטן . שבו נהפוך לאבוקה גדולה . ואין שום כוח בעולם שיעמוד מולנו .אנחנו לא צריכים וועדות שלום אנחנו צריכים אחד את השני. אחד בשביל השני וקודם בשביל עצמנו.בלבבנו נבנה את משכננו.לחיינו.....
אביר יקר
האם כאשר אתה "מקבל את עצמך", אתה עדיין שרוי באותה כפילות מצחיקה אשר ממנה מנסה אתה להתחמק?
אם אדם מקבל את עצמו - בין אם בשלמות, בין אם לשליש או לרביע, האם הוא עדיין נשאר בגדר של "הוא", המשקיף והמקיים יחס כלשהו עם "עצמו"?
אם נעיין לרגע בדקדוק של המשפט, "אני מקבל את עצמי כעצלן", נמצא כי אין הדבר אלא כי האני העמוק והמיסתורי ביותר הוא החורץ את השיפוט הזה (ואין ליחס למילה שיפוט משמעות שלילית, שכן היא אך שימוש פעיל במילה "משפט" - או במילים רשמיות, "טענה").
ואמנם, אם האני הכמוס ביותר (כאמור - האני של ה-DNA), חורץ משפט זה, הוא כמובן חורץ אותו על איזה מעגל חיצוני לו (שהרי אותו "אני" אינו יכול בהגדרתו להיות מוכתם על ידי כל לכלוך חיצוני - פחד, ADD, בולימיה וכו'...). לו היה יכול להיות מוכתם ע"י תיאורים זמניים/ שרירותיים/ הקשורים בלידה כזו או אחרת, לא היה יכול להשתחרר מהם, ועל כן לא היה יותר מסוגל להיות פשוט, ולהישאר בטהרתו לאורך הגילגולים.
אם כן, כאשר חורץ האני הזה משפט אודות מעגל חיצוני לו, האין הוא מעלה את המעגל הזה לראש סדר העדיפויות? ואם זה נכון, הרי יש כאן טעות בסיסית - הוא הרי מזדהה איתו!!! "אני מקבל את עצמי כעצלן" !!!!
יש כאן היפוך של סדר האישיות - היפוך של המבנה הקוסמי (לו נרהיב עוז לקרוא לו בשם זה). העצמי הכמוס, מזדהה עם ה"אני עצלן", ועוד מקבל אותו כעצמו הוא! לא רק שנשמרה כאן הכפילות ההרסנית בתוך מבנה האישיות (אשר נגדה אתה מדבר), אלא היא חוזקה, ועוד מהצד ההפוך!
אמנם, כך גם יאמר כל מטפל נפשי (בין אם הוא פסיכולוג, פסיכיאטר או עובד סוציאלי), "דבר בריא הוא לקבל את עצמך, כפי שאתה" (עם דגש על הטוב, ועם קבלה [וניסיון מוגבל לשינוי] של הרע שבך). אך הם מדברים אך ורק על פרקטיקה.
לעומתם אתה אינך מבדיל היטב ואינך חורץ קו ברור בין פרקטיקה למטפיסיקה. על כן הביקורת באה בקלות - אנשים כותבים על כך כבר בערך 3000 שנים....
אני מצר על ההטרחה המרובה - אם מישהו אכן היה משועמם מספיק כדי לקרוא עד הסוף....
אוהב,
ומחבק...
ואחרי קריאה נוספת של תגובתי - לא התכוונתי להישמע פלצנית. פשוט נדמה לי שאנשים לפעמים עסוקים כל כך בחיפוש אחר תשובות ודרכים "נכונות" יותר לחיות את חייהם, כאשר הם לא מבינים שהתשובה נמצאת ממש למול עיניהם. קצת היגיון עצמי, קצת אהבה עצמית, והכל מסתדר.
אגב, אני החלטתי להתחיל לאהוב את עצמי בערך בגיל 10, לאחר שהייתי ילדה מאוד דכאונית. פשוט התחלתי להגיד לעצמי בכל לילה, לפני השינה, שאני אדם נפלא, חכם, יפה וכ"ו. בשלב מסוים התחלתי להאמין בכך, ואז זו גם נהייתה המציאות.
ילדותי, ייתכן, אבל זה עבד. היום אני אדם מאושר ושמח בחלקי.
מעניין שאני הבנתי את הדברים האלה כבר לפני 12 שנים.
ואני בת 22, תעשו את החשבון.
מה יותר בסיסי מפשוט לקבל את עצמך?
תודה.
(והרשתי לעצמי להעביר הלאה, לתלמידות שלי, דברים בשם אומרם. בטח תסכים).
ילד ישב בחצר ביתו, על ערסל, מביט לשמיים.
לפתע ניגש אליו אביו,
"על מה אתה חושב?", שאל אותו.
"אני תוהה מה אהיה כשאהיה גדול",
ענה לו, וארשת פניו רצינית עד מאד.
"אתה מתכוון, באיזה מקצוע תעבוד", קבע.
"הו לא, מקצוע כבר בחרתי לי מזמן".
"אז למה אתה מתכוון?"
"אני מתכוון, איזה אדם אהיה, ואיך יהיו חיי"
"אני יודע זאת"
"???"
"בוא אחרי לחדר"...
הם נכנסו לחדר, על הרצפה היה פרוס שטיח משחק,
עם כל מיני מסלולי כבישים.
האב לקח מכונית צעצוע קטנה, "זה אתה",
והניח אותה על השטיח, "ואלו הם החיים שלך".
"אני רוצה לנהוג!", הכריז הילד.
"יפה".
כלל ראשון - אתה חייב תמיד לדעת שההגה בידיים שלך,
לא של אף אחד אחר, לצערי, אפילו לא שלי".
הילד, המלא תחושת חשיבות, החל להסיע את המכונית.
"אתה מתחיל לנסוע בקו ישר, ככה זה כשאתה קטן".
הילד הגיע לצומת, והרים עיניים שואלות אל אביו.
"בצמתים כאלה עוד תיתקל הרבה בהמשך החיים,
הם מעידים כי התחלת להתבגר, ויש בידך היכולת לבחור.
והכלל שני - אתה מחליט להיכן לפנות.
אני יכול לייעץ לך, אבל לא להחליט במקומך!"
"אני ממשיך ישר..."
"קדימה"
"רגע, לא הבנתי", התעורר הילד, "לבחור בין מה למה, אבא?"
"בין הטוב לרע, בין האסור למותר, בין היפה למכוער"
"וכאן?"
"כאן זה לא חשוב, כי כאן לבחירה אין משמעות,
אבל עוד יהיו פעמים שלבחירה תהיה משמעות עמוקה מאד, והבחירה שלך- תעצב את מי שאתה. לעיתים, תבחר בטוב, לעיתים- ברע,
ולעיתים - החיים יתנו לך אפשרות להתעלם ולהמשיך לנסוע הלאה, כמו שעשית עכשיו. זה, מה שנקרא, בריחה מהתמודדות.
לא תמיד תהיה לך האפשרות לברוח, לעיתים תהיה חייב להתמודד"
"אז למה נתת לי להמשיך ישר?", "כי לעיתים זו גם אפשרות."
האב המשיך בהרצאתו,
"כלל שלישי- נקודת ההתחלה, הזינוק, היא הדבר היחיד שנקבע בלי שתוכל לשלוט עליו, כל השאר בידך.
לא תמיד תוכל לבחור כיצד ייראו המאורעות בחייך, אבל תמיד תוכל לבחור כיצד להגיב להם.
אתה לא בוחר את המפה, אבל אתה בוחר את המסלול.
כל בחירה תצטרף למסכת ההחלטות הארוכה שלך,
שייצרו, למעשה, את נתיב חייך, ואת האדם שתהיה."
"יש לי שאלה", "שאל, בן"
"למה אמרת שכל השטיח זה החיים שלי, אם הם רק זה?",
והוא סימן את המסלול שעשה.
"החיים שלך הם באמת כל השטיח, רק שאלו...", הצביע על החלקים הזנוחים,
"החיים שהחלטת לא לחיות".
ואוו, איזו נוסטלגיה,
תדה שהזכרת לי את השיר הזה..:)
ותודה גם לך אברי,
על רגע של חשיבה מהותית בבוקר פשוט..
"בסופו של דבר סוהראב לא קיבל את הצעתי. והוא גם לא דחה
אותה...
...לפיכך, מה שאני הבנתי כתשובה חיובית היה
למעשה כניעה שקטה, ויותר משהיה הדבר הסכמה, הוא היה
בבחינת ויתור מצדו של מי שנלאה מכדי להחליט, ועייף מכדי
להאמין. מה שהוא ערג אליו היו חייו הקודמים. מה שקיבל היה אותי
ואת אמריקה. לא שזה היה גורל רע כל כך, בהתחשב בנסיבות, אבל
את זאת לא יכולתי להגיד לו. הסתכלות יחסית היא מותרות,
כשבראשך מזמזם ללא הרף נחיל של שדים"
הי שלום
כתבתי היום משהו לעצמי
ואז קראתי את מה שכתבת על קבלה עצמית וזה נראה ממש מתחבר למה שכתבתי בחלק שעוסק בקבלה עצמית
אז הרשתי לעצמי להוסיף את כל מה שכתבתי
אשמח לתגובתך
אם מצמצמים את כל התורה לשלוש מילים, הן תהיינה: אחריות, מחויבות, אמונה או בראשי תיבות (אמא!!!!!!!)אחריות:אם אתה נמצא במקום של אחריות כלומר שאתה מבין שהכול נמצא בידיים שלך ותלוי בך. אתה לא קורבן. אתה מחזיר לעצמך את חופש פעולה שלך מתוך בחירה ולא מתוך אונס. תודעת היקום קובעת שאתה אחראי על עצמך ולא אף אחר. כשאתה מעביר את האחריות על חייך לאדם אחר כלומר הופך להיות תלוי בו במעשיך או סתם נמצא בתחושה קורבנית שבמהלכה אתה מסכן, כיוון שמישהו אחר מפעיל אותך וגורם לך להיות שם מבלי שאתה באמת רוצה להיות שם. במקום הזה אתה מתנגד ליקום ולתודעה שלו קובעת שאתה עומד בפני עצמך, שאין מלבדך אף אחד שיכול להשפיע על חייך מלבדך, וכיוון שכך הכול תלוי בך. ההתנגדות הזו ליקום גורעת ממך אנרגיה. עכשיו תחליט אם אתה רוצה ללמוד ממה שקורה- על עצמך ולהתפתח או להיות בתחושת קורבנות ומסכנות על מי שאתה, ועל הנסיבות שהביאוך עד הלום...מחויבות-אם אתה נמצא במקום של מחויבות, אתה פועל מתוך משמעת עצמית. אתה לא מוותר לעצמך, אתה לא עושה קיצורי דרך, אתה לא מתרחק כחוט השערה מהמחויבויות שלך. המקום הזה הוא המקום של חוקי הסדר והתקנה. יש סדר ותקנה ביקום ואתה בהלימה איתו. יש משימה מאוד ברורה והיא מתבצעת בצורה הכי שיטתית שאפשר. מאוד ברור מה צריך לעשות מתי ולמה, והכי חשוב זה גם נעשה. בכל פעם שאתה מוותר לעצמך ולא עומד במחויבויות שלך אתה לא בהלימה עם חוקי הסדר והתקנה של היקום. אתה פועל נגד היקום ובעצם כך אתה מאבד אנרגיה.אמונה-אמונה- מעבר לעובדה שעליך להבין שאתה אחראי למעשיך, שעליך להיות מחויב, עליך לוודא שאמונותיך על העולם ועל עצמך צריכות להיות בהלימה עם שני הנתיבים האחרים. כלומר עליך להיות בתודעת שפע- במילים אחרות יש מספיק לכולם, וכן באמונה שמגיע לי – כלומר להיות בתודעה שאני ראוי לכול השפע הזה שיש בעולם. (בהתחלה רציתי להוסיף גם את האמונה "אני מספיק טוב" אבל "אני מספיק טוב" נמצא שלב אחד מעל אני ראוי כלומר אם אני בתודעה "אני לא מספיק טוב" הרי שבאופן ברור אני גם "לא ראוי". גם פה תודעת היקום קובעת שישנו שפע האינסופי ביקום, וכיצור אנוש החי ביקום אתה ראוי לכל אותו שפע. אם אתה לא שם, אתה מתנגד ליקום ומאבד אנרגיה. המקום הזה הוא גם מקום של קבלה עצמית והבנה שאני מספיק טוב כמו שאני. אני לא צריך להשתנות, להיות אחר, לסגל לעצמי תכונות אופי/תכונות אחרות כדי להיות מישהו טוב יותר. אני כבר מישהו טוב יותר כלומר אני הכי טוב בעולם. (וכאן אני מתחברת מילה במילה למה שכתבת בבלוג שלך)צריך לדעת שחוקי המשחק הם שהמקום הזה המשולש הזה המכיל את אמא כל הזמן דינאמי כי הוא תדר/רטט ולא תוכן והוא נע ונד בשל התדרים המשתנים שאנחנו עשויים להימצא בהם. יש רגעים בהם אני בדיוק מוחלט לגבי אמא ונמצא שם במיטבי ויש לא פעם שזה בורח לנו כמו כוונת של טלסקופ. ואז כל מה שנשאר הוא להחזיר את עצמנו ל"דיוק" הזה מתוך חמלה ולא מתוך הלקאה עצמית.
במילים אחרות, מהי התכלית?
להיות בהלימה עם היקום כלומר להבין שהדברים תלויים בי ואני הבורא של מה שקורה לי במובן השטחי של הדברים כלומר במובן שאני מביא על עצמי את הדברים ואני יכול בכול רגע נתון להוציא את עצמי משם, וגם במובן העמוק יותר, כלומר כיוון שכך, אני בורא לעצמי מציאות חדשה.להיות בהלימה עם היקום במובן של לפעול מתוך כבוד לחוקי הסדר והתקנה של היקום, וכיוון שכך לפעול מתוך משמעת, ולנהוג בדברים הקטנים כגדולים, כלפי היקום, יצורי האנוש הקיימים בו מלבדך, ומשימותיך שנועדת לעשות בעולם.
ולהיות בהלימה עם תודעת השפע האינסופי שקיים ביקום, והתודעה שאם אתה כאן אתה ראוי לכול אותו שפע שיאפשר לך להיות במיטבך בסעיף השני של המחויבות.פתאום עולה על דעתי ששני הסעיפים - הראשון והשלישי כלומר האחריות והאמונה נועדו כדי לסייע לך לבצע את המשימה שלשמה הגעת לעולם בצורה המיטבית. אגב זה לא משנה ברמת התוכן מהי משימתך. כלומר זה כן משנה, אבל אם אתה בהלימה עם הגורם הראשון והשלישי, ופועל בצורה המלאה במישור השני, הנתיב מתגלה לך בלי מאמץ מתוך עשייה, ומנתב אותך לעשייה המשמעותית ביותר שלשמה הגעת לעולם.
מה דעתך?" ואז אם אני זה לא אני, אז מה אכפת לי בכלל מה יש בו ? יש בי עצמי, וכולו טוב ותפארת, וזה נהדר. "
אוי יקירי, משפט ענק
"השדים היחידים בעולם הם השדים שבליבנו.שם צריך להתחולל הקרב"(מהטמה גנדי)
הרעיון המרכזי של הבלוג הגיוני ונכון. קבלה עצמית היא אכן הבסיס שעליו נשענת מערכת היחסים שלנו עם עצמנו ועם הסביבה.לא בטוחה שקבלה עצמית,או מחסור בה, היא זאת שמייצרת התמכרויות(אף כי הגיוני שבמידה וקיימות-מעצימה אותן), אך מניחה שבמידה והיא אינה קיימת, יכנס האדם למעגל קסמים הרסני במידה כזו או אחרת.
ולמרות.... לא מסכימה עם האמירה הנ"ל(ואולי לא פרשתי נכון את הנאמר):
"כאשר אני לא מקבל את עצמי, אני תמיד מכוונן לנקודה בעתיד שבה כביכול אקבל את עצמי, כאשר תנאים כאלה וכאלה יתגשמו, והם אף פעם לא מתגשמים.... או שואב כוח מהעבר, בו כביכול הייתי יותר מתוקן. דמיון. כאשר אני מקבל את זה שאני למעשה פתור, שאין לי כרגע שום בעיה וכל החוסרים שלי הם חוסרים דמיוניים, בעבר או בעתיד, ובאלה שיש עכשיו אני יכול לטפל ולא להתמרמר עליהם, אז אני מקבל את המתרחש, רואה שהוא מתרחש לטובתי כל הזמן ולא לרעתי, ואז מקבל את החיים כולם, בלי להתווכח איתם כל רגע על מה שהם מואילים לתת לי."
האם אין פה סוג של "הרמת ידיים"? "אני מקבל את עצמי כמו שאני,לא מסתכל קדימה,לא שואף להגשים,הכל פתור לי ,יאללה מגניב". האם חוסרים יכולים להיות דמיוניים?האם אנחנו אמורים להתייחס אליהם כך? אפשר לקבל באהבה את קיומם,אבל לעניות דעתי יש תמיד לשאוף למלאם,ולא להניח להם להיכנס תחת טייטל של "פתור".
"שם,הרחק,באור השמש,נמצאות שאיפותי הרמות ביותר. ייתכן שלא אגיע אליהן, אבל אני יכולה להרים את מבטי ולראות את יופיין,להאמין בהן ולנסות ללכת בעקבותיהן"
(לואיזה מיי אלקוט)
מאוד אהבתי את פשטות "הניתוח".
מסכים לחלוטין.
מברך אותך......
בברכת "קבלה עצמית מלאה".
ושבת שלום.
האם אי קבלה עצמית זה לא סוג של הסתכלות הילדה?(הילד).? ולא של הלומדת?
הרי באי קבלת עצמך ,
יש בזה כשלעצמו המון מרכיבים מפירים ???
דרישה של האדם מעצמו ?
יאללה, תגובה מספר 80, אתה קורא את כולן?
נזכרתי בסיפור שסיפר האינדיאני לבנו הצעיר.
"אתה יודע, בן, שבתוך כל אחד ואחד מאיתנו, יש שני זאבים שנלחמים זה בזה."
"באמת?", תוהה הבן.
"כן. אלו הם "הזאב המבקר" ו"הזאב המקבל". והם נלחמים זה בזה כל הזמן".
"אז מי ינצח?", שואל הבן.
"מי שתאכיל אותו יותר", עונה האב.
*סיפור שסופר בהקשר של קבלת הזולת, אך בהחלט רלוונטי גם כאן.
אור-טל
אהלן...
פעמיים כי טוב ושמח
פעם ראשונה שנמצאת בדבר כזה..
וכן גם אני פה כתוצאה מהראיון ששודר בשישי בערב
שהיה כ"כ לעניין
עד כדי כך שזכרתי שאתה כותב פה:)
אהבתי את מה שכתבת על קבלה עצמית..
קצת קשה לי עם התנסחות כמו בריאה וכו
נראה לי שמה שיעזור גם לקבלה עצמית זה לשפוט לכף זכות..
שאת זה רבי נחמן אמר ובישר
שפוט לכף זכות את מי שעומד מולך ואל תשכח לשפוט גם את עצמך..
זהו , מספיק נראה לי לפעם ראשונה כדי ללמוד ולראות איך עובדים פה העניינים.
יום טוב שיהייה ותהייה שמח
ברקת
משי יקרה.
אני לרגע לא מתיימרת לעוץ לך... רק משתפת חזרה משהו שעזר לי מאוד.
כל פעם שהגבתי לאיזה גירוי מסויים, וכעסתי על עצמי, זה היה חוסר קבלה עצמית. כל פעם שאמרתי - הייתי צריכה להגיד ככה במקום ככה, זה היה חוסר קבלה עצמית, כל פעם שנזקקתי לאישורים חיצוניים, זה היה חוסר קבלה עצמית. ואז הבנתי.
בין הגירוי לבין התגובה שלנו, ניתן לעשות משהו חדש. ליצור מרחב. מכיוון שאנחנו טיפוסים ר-אקטיביים ופועלים לפני האוטומטיים שלנו של המיינד שלנו, ניתן ליצור אוטומט חדש שהוא מרחב. ואיך עושים את זה? פשוט. בפעם הבאה שאת מגיבה לגירוי, וכועסת או מתבאסת על עצמך, במקום הלקאה עצמית תגידי - אוקי, שמתי לב...
אחרי זה, כשזה יקרה שוב, תגידי אותו דבר, אוקי שמתי לב.. וככה תמשיכי ותאמני את עצמך לשים לב, ואז יקרה מן קסם כזה... בפעם הבאה שיבוא הגירוי, את לפתע תשימי לב עוד לפני התגובה. ואז תדעי ליצרת מרחב חדש, ואז תביני שאת גדלה וצומחת ומאפשרת לעצמך להיות חדשה.. ואז תדעי, ששינית דפוס אוטומטי.. ופתאום כשיש מרחב חדש, הכל משתנה, הכל נראה חדש.. וזה עוד צעד קטן ומשמעותי לקבלה עצמית.
כמו שאומרים מאמני היקרים -לאן שהולכת תשומת הלב, לשם הולכת האנרגיה, ושם נוצרות התוצאות.
אני בחרתי למקד את תשומת הלב שלי במה שטוב. ושם נוצרות התוצאות שלי.
שיהיה לך יום קסמים.
חן
ועוד ...תוצאות..
עוד דבר קטנטןבשיר יש טעויות שניתנות לשינוי ולתיקון אז חוס עלי ותשאיר מקום לעיקר! בברכת יום מדהיםשני בן חיים
אברי היקר,
אהבתי את מה שכתבת, היה זה זמן רב שלא קראתי את בלוגיך,
הסיבה היא הראיון שלך אצל ארז טל ב"איפה טעינו?".
הזדהתי עם הדברים שאמרת שלטלוויזיה יש אחריות כמו כן לערוץ הילדים (הסיפור עם כוח הגברא). גם לי יש תינוקת ואני חרד לה מבחינת חוסר האחריות הזאת,
הגסות, רייטינג במחיר הכל.
אני רואה אברי שלם יותר, צנוע יותר וטוב יותר מבעבר.
באמת שדיברת אני נזכרתי איך לא יכלתי לראות אותך בתוכניות מסוימות כי באמת
נראת כסובל.
והיום השינוי הוא ענק ומאמין שהצלחת "1 נגד 100" היא הרוב בזכותך.
אישיותך נראית נעימה יותר, לא צינית אל הבריות כמו פעם. מקבל את האחר,
כמו שאתה לדבריך מקבל את עצמך. הכיוון וההבנה שלך על "קבלה עצמית" נראית נכונה
וחיובית. אני מרגיש שגם אני מנסה לקבל את עצמי יותר במהלך השנים,
יש עליות וירידות, אבל זה נכון שזה משפיע על הסביבה.
מקווה ששליחותך - כמו שטענת בראיון, תישא פרי.
תודה.
קודם שאלה: האם הלימודים ב"ימימה" מצריכים אמונה באל או בגורם כל יכול עליון כלשהו?
לגבי הקבלה העצמית: אתה כותב ממקום מרופד ונינוח, של אדם שחש שהגשים עצמו בהרבה היבטים של חייו. התיאוריה שלך אפשרית לגבי אנשים שטרם מימשו עצמם, רק אם הם שוקעים בעצמם ומתנתקים מהמציאות. ומהחברה. לא תמיד זה אפשרי. מה לגבי הרבה אנשים שחולמים להגשים עצמם אבל מגבלות של פרנסה, מוגבלויות נפשיות/אופי, היעדר כישרון, רקע משפחתי בעייתי וכו' מונעות מהם להגשים עצמם? עבור אנשים כאלה לעיתים קבלה עצמית אמיתית היא מוות.
יש טענה בלימודי הפסיכולוגיה שהאנשים הכי ריאליסטים הם הדיכאונים. אל תיקח את הפנטזיה והתקווה, לפעמים זה כל מה שיש.
היי אברי
הגעת ה בזמן
בדיוק אני מתבחבש עם השאלות האילו
תודה אחזור לקרוא
אח... הניצוץ הזה... כל כך קשה להגיע אליו, לגלות אותו, הוא כל כך חמקמק, אבל נגיעה בו בהחלט מגלה עולם תובנות ואור... לא כל אחד מגלה אותו, דרושה עבודה רבה וקשה,
אשריי האדם שמצא את הניצוץ אי שם בתוכו, זה אחד הגילוייים החשובים ביותר אם לא החשוב ביותר.
נשואה ותהייה...
הלכתי לנסות ליישם.
תודה על ההארות.
ואם אפשר להוסיף להאיר משהו קטן, ששמעתי לאחרונה מס' פעמים, אל לנו לשפוט את עצמינו, שכן אם אנו עושים זאת, אנו גם שופטים את מי שברא אותנו..
אברי..אברי
תענוג לאינטלגינציה. ואני מתכוונת לראיון שלך אצל ארז.
מזמן לא נתקלתי במחוזותינו, בעיקר הטלוויזיוניים, במופע מרהיב שכזה, של הכרה צלולה, אינטילגנציה רגשית,יכולת ניסוח ברורה ונהירה לכל שומע ואמת פנימית מזוככת שכזו.
תמיד היית שנון (הייתי מתגנבת מבי"ס לשמוע את "מה יש" ובטיולים שנתיים הבאנו רדיו
רק בגללכם...) וכבר שנים מספר שאתה נראה ה ו ר ס, אבל הפעם התעלית על עצמך.
יכולתי להקשיב לך עוד ועוד ולהינות מהתשובות. הרגשתי כאילו הסרת את חומות האגו הגדולות
שהקיפו אותך תמיד. אולי זו האבהות, אולי זו ימימה (דווקא משהו שאני פחות מתחברת אליו)
ואולי זה באמת הגיל עושה את שלו. בכל מקרה, שאפו וחשוב שתמשיך "להפיץ" את המסר,
כיוון שהטלוויזיה שלנו בדרך לאסון קולוסאלי.
אברי
מצטרפת למילים החמות על הראיון עם ארז- היה מדהים, אמיתי, נקי... אהבתי לשמוע שאתה מקדם נושאים חברתיים ואת נושא איכות הסביבה הכל כך חשוב בתוכניות בהן אתה משתף...ובעיקר את הדעות והיושר שלך לגבי כל הזבל שיש בטלויזיה ואיך שהיא מורידה את הנוער שלנו לאשפתות.
לעניינינו- למדתי את השיעור הזה לפני כשבע שנים בלימודי ימימה- שיעור מדהים שלמדתי עוד כמה וכמה פעמים בכל מני הזדמנויות.
כל כך נכון ומדוייק שבכל פעם שאני מגלה את זה מחדש אני נפעמת ומרגישה עילוי.
ב NLP נאמר- אין כשלון יש משוב לצמיחה, ושבכל רגע נתון אנו עושים את הדבר שהוא הכי נכון לנו.
נראה לי שזה דומה...
תודה אברי על התזכורת...
שנאמר: "מי שם אותך שופטת ?"
כלומר שופטת של עצמך.
יש לך כלים לשפוט ?
לעולם לא...
זה בלתי שפיט.
שנאמר "הנפש זקוקה לירידותיה דרך מאבקה"....
הנפש תמיד רוצה לרדת כדי להרגיש עצמה,
קשה להתנתק מהחוקיות הזאת.....אבל אפשר, קצת.
ולעניין האישי-
אני לבד, אבל לא בודד.
אין מקריות.
אברי שלום רב,
בהמלצת חברה, על האתר בכלל ועל הבלוג שלך בפרט, נכנסתי הבוקר לקרוא אותך.
חייבת להודות לך על ששיתפת אותנו במחשבותיך על ההערכה עצמית.
המון חומר טוב למחשבה.
שבוע טוב
רונית
מורכבת ומסובכת היא נפשו של האדם...
הי אברי בוקר טוב,
קודם כל לומר - תודה רבה, על כך שאתה מזכיר לי מדי יום שיש אנשים טובים המקיפים אותנו. אנשים טובים שידם יכולה לעשות,להשפיע ולהאמר בראש חוצות.
אני רואה אותך מידי בוקר בתכנית הבוקר ומקפידה לשמוע בגלי צה"ל (אני עובדת מהבית - אז יש לי ההזדמנות מול המחשב להתעדכן). אני מסכימה עם הרבה מאוד מהדברים שאתה מנסה לתקן ובילדותיות הגברית שמבצבצת בך אתה מנסה לתקן את העולם.
מסכימה בהחלט עם הדברים הנאמרים בפוסט הנוכחי. היו שנים שהאשמתי את כל הסביבה בחיים שלי. חיים שלא התנהלו כפי שרציתי, חזיתי וחלמתי. עד שיום אחד בשעה של "הארה" - החלטתי לעשות מעשה ולקחת את חיי בידיי שלי. ולכן אני כאן, לאחר שנים במערכת הרקובה שנקראת מערכת החינוך, שנים של האשמות, של בכי, של "מה אני עושה כאן לעזאזל", קמתי ואמרתי לא עוד!! יחד עם זה כהורה לשתי בנות אתמול הייתי בכיכר, נדהמתי והתרגשתי בו זמנית לראות את ים האנשים, שיצאו מהאדישות שלהם ובאו להגיד - צריך לעשות. התגאתי להיות חלק מההמון.
אשמח להמשיך ולקרא את הפוסטים שלך.
קודם כל, אני חייבת להסביר שאני והניצוץ המפוצפץ שלי רוצים להגיב בכדי שבעיקר תדע שאני קיימת. אחר כך כל השאר. נכון, אני לא צריכה להרגיש קיימת רק באמצעות אחרים, אבל אני צריכהלמלא דלי שלישי לספונגה ואני רחוקה מימימה מאד. זו הדלת המסתובבת שלי ואני מתחילה לקרוא אותך כי רק עכשיו אני יודעת. חוככת בדעתי האם לתת לך ולדברים האלה לחלחל. האם לתת לעצמי לעשות זאת.
קשה לי לוותר על המלחמה העקובה מדם שלי בתוך עצמי, משום שהפציעות האלו, קצת כמו הביטוי הפיזי שלהן אצל אנשים פגועי נפש, גורמות לי לחוש חיה. אני סובל, משמע אני. בפיצול הקבוע שלי מעידן דנא אני מבינה שעדיף להיות טוב לבב ואני באמת כזו לפעמים. מתרגשת מפרפרת מביקור חטוף של ציפור עם כנף תכולה בחלוני (לא ממש על האדן, אבל על עץ לא רחוק). אבל מאניה-דיפרסיה תחושתית מחזירה אותי על תער הנפש.
אני יכולה לשמוח שהציפוי שלי, שעוטף את הניצוץ, מכיל גם את המעלה. אני יכולה.
ובשביל להיות מגיבה טובה ולא רק מלהגת אשאל: העובדה שקיבלנו עטיפת תכונות כאלו ולא אחרות קשורה גם היא במשהו? בבחירה בלתי מודעת? בחירה אלוהית/גלגולית? או סתם יד המקרה היא?
מעבר לכך והרבה יותר מעניין ליצר הנשי שלי - אל תכעס - שאלה עליך, עם הגבריות המוזרה-שנונה-כחושה: האם אתה בודד? ואיך עושים את זה?
טובי
מספרת הסיפורים ענתה מיד "במקרה שלך אני לא צריכה אפילו לחשוב כי גם אני פעם הייתי במצבך,אבל לא היה לי את מי לשאול ולכן יצאתי לחפש את התשובה לבד.עברתי ערים וכפרים, גאיות ונחלים, כרמים ובוסתנים ויום אחד, אני מוצאת את עצמי הולכת בדרך. שדות מימין, שדות מלוא העין משמאל וחוץ מזה - כלום. אחרי הליכה של כמה שעות ראיתי מעבר לשיפולי הגבעה חומה הניצבת בשולי הדרך. מרחוק יכולתי לראות עליה כתמים צבעוניים - חלקם גבוה על החומה, חלקם נמוך וחלקם מפוזרים להם ככה באמצע. התקרבתי במהירות ועמדתי מול החומה.אז ראיתי שאותם כתמים צבעוניים היו מטרות, כאלה שיורים בהן חיצים.בליבה של כל מטרה היה נעוץ בבטחון - חץ. מי יכול היה לעשות עבודה כל כך מדוייקת? שאלתי את עצמי. אבל לא היה שם את מי לשאול אז המשכתי ללכת. מעבר לראש הגבעה עמד בית קטן ובחצר עמדה רכונה מעל ערוגה בחורה צעירה ממני בהרבה.ניגשתי אליה ושאלתי אותה - את במקרה יודעת מי ירה את החיצים למטרותשעל החומה במורד הדרך? היא התרוממה וענתה בביישנות - אני.אבל איך זה יכול להיות, הקשיתי, את כל כך צעירה! האמת היא, ענתה הצעירה,שקודם יריתי את החיצים ואחר כך ציירתי את המטרות.""מזה למדתי הרבה" אמרה המספרת לאישה המוטרדת שישבה מולה."למדתי שקודם כל אני צריכה למצוא מה מתאים לי,לא למה אני מתאימה. מצאתי מה מתאים לי וסביב זה בניתי את חיי."
הי אברי
התלבטתי אם לכתוב או לא ... משום מה התחושה היא מוזרה...
אבל לאור העובדה שהיתה בי איזושהי התעוררות לאחר הצפייה בראיון עם ארז ומצאתי את עצמי פה קוראת שוב ושוב וכותבת הרגשתי צורך להגיב.
הלוואי שזה היה קל כל כך ליישם את מה שאתה כותב...לא רק לגביי הקבלה העצמית אלא בעלל על שכתבת......מצאתי את עצמי עושה בדק בית ומבינה שאני חוטאת לעצמי ולקרוביי בגלל אי הקבלה שלי את עצמי. לא משנה כמה אני אדע ואבין את הטוב שיש בי, אקבל את האהבה שאני זקוקה לה ואישורים חוזרים ונשנים על כישוריי מכל הסובבים אותי להיות המבקר הכי גדול של עצמך זה החטא הכי גדול של עצמי. בעוד שאחרים חוטאים בהיבריס אני חוטאת באנטיתזה שלו...לא יודעת למה אני כותבת את זה אולי רק משתפת ואולי כי אני מקווה להגיע יום אחד לתובנות האלו שזה בסדר לא להיות בסדר ומצוין כל הזמן.....בכל מקרה תודה על הדברים שאמרת...שכתבת....שמחה לראות שאפשר גם אחרת אם מחליטים לשנות....
נ.ב.
מותר גם לבקר את הדברים או שזה לא מקובל (אני חדש בעולם הזה)?
בעיני זו בכלל סתירה!
איך אפשר לקבל טוב ורע אם אתה לא מבחין בינהם?
איך תזהה רע ותעמיד מולו טוב? הרי לא ניתן להבחין בינהם!
יש מקום לשיפור הטזה...
חושבת על זה לא מעט לאחרונה.
תודה שהגדרת במילים ברורות את מה שמשייט לו חסר אחיזה לפעמים, בליבנו ובמוחנו.
אברי יקר
נהנתי לקרוא אותך,
זו דרך שאני מאמינה בה כ"כ ומנסה לטפטף אותה למי שסובב אותי וסובל מחוסר הערכה ואהבה עצמאיים
הכל מתחיל בנקודה הזו...
כשתאהב את עצמך....ותדאג לעצמך, יאהבו אותך חזרה
כשתעריך את עצמך ותקרין את זה החוצה, יעריכו אותך בחזרה....
זה פשוט כמו מגנט...מה שתקרין זה מה שימשך אליך בחזרה.....
יש לי הפרעת קשב מאג'ורית. כיצד מקבל את עצמי עם ההפרעה הזאת ? קודם כל, מעמיד מולה את מה שטוב בי. זה מקדם, אבל רק במעט. אחר כך, מפסיק לקטלג אותה כהפרעה. אני כבר יודע כמה יתרונות הביאה לי, אז היא לא שלילית. גם לא חיובית. היא פשוט היא. והיא זה לא אני. יש ביננו הפרדה. אני נושא אותה אבל יודע שיש ביננו תיחום, מחיצה של הבנה.
מבחינתי, לא יכולת לתת דוגמא טובה מזו....
אשרייך וטוב לך
אל תחסוך מאיתנו את התובנות האלה על החיים, הם חשובות ובעלות ערך רב
תודה ושבוע נפלא
אברי,
אתמול ישבתי בבית הורי כמו בכל יום שישי והטלויזיה ברקע מזפזפת בין הערוצים ופתאום
מהשטחיות השגרתית וההרסנית שמשודרת בטלוויזיה כבידור לכל המשפחה,
נתקלתי בראיון שלך עם ארז טל. והתרגשתי והודתי לך בליבי על כך שהפרת את השגרה
במדיה התקשורתית הזו וניצלת את היותך איש ציבור לטובת הציבור ולא לאינטרס שיווקי, כספי, פרסומי והעברת מסר אמיתי מליבך. והעברת אותו בפריים טיים! אני מעריכה את ההסתכנות
המקצועית שלך והעוצמה הדרושה לכך! העוצמה מגיעה מקבלה עצמית.
איך שהמצב נראה כרגע שכל אנשי הציבור כולל הממשלה במדינתינו עסוקים בהישגיות ובחומריות של עצמם!
טוב לפגוש צדיק אחד בסדום.
ושוב תודה על הכל.
אברי יקר,
אתה משמח ומרחיב את הלב להמון המון אנשים, אני חושבת שליותר אנשים מאשר אתה באמת יודע. מכל מיני מגזרים ומכל מיני גילאים וצורות ודרכים.
כנראה שזה בגלל העניין הזה של הקבלה. ככל שאתה מזוהה יותר עם החלקיק הזה שנתהוית דרכו במפץ הקוסמי האחרון אתה יותר כולנו.
ברגעים האלה שאתה בערוץ 2 בפריים טיים עובר לפרסומות ומתבאס - תזכור את זה.
ולא יודעת אם אתה מכיר, או שמעת, יש סדרת הרצאות מחממת של רב אחד פחות או יותר עלום שם, בלבבי משכן אבנה בגוגל יוביל אותך אליו. הרצאה ראשונה בוידאו (זה ממש בסוף), סדרה ראשונה "אני נשמה" . ואח"כ יש עוד. צריך רק לתחם את הפער התרבותי ולהקשיב מהמעמקים.
מיכל
שלום אברי
"במקרה" צפיתי בראיון עם ארז טל, דרכו הגעתי לבלוג
מאוד נהנתי מהשיתוף האמיתי מהכנות היושר
מדבר המיסיון ומקריאת התגובות.
ענית לארז משהו כמו, אני לא מתיימר לשנות את העולם,רק את עצמי והסביבה שלי
לדעתי השינוי שהאחד,כול אחד עושה עם עצמו,
משנה..את העולם!
השלום מתחיל בלב של כול אחד מאיתנו
שלום בתוכנו יביא ...לשלום בעולם
ממקום של קבלה הדברים משתנים,ולאו דרך מלחמה ומאבק בם/בעצמך
אז ישר כוח ,לכולנו, ותודה על ההשראה!
אוריה
ואתה
השליח
נושא הבשורה.
משנן את התובנות
יפה
בהצלחה
תודה, הייתי זקוקה לזה עכשיו
עזרת...
קבל *
לא הספקתי לקרוא את הדברים עד הסוף ונסחפתי באנרגיה לחויה רוחנית אישית ואשמח לשתף אתכם (:
"ואהבת לרעך כמוך", זהו המשפט שקבלתי וראיתי בקריאת הפוסט
וחוויתי אותו בדרך חדשה.
היכולת לקבל את עצמך כדבר אלוהי, משאירה את כל הצללים הנובעים מחוסר קבלה עצמית, בשוליים, לא כהדחקה, אלא כקונספט חדש של האני, הלב מתרחב והצללים "דוהים" אולי אפילו מיותרים,
דרך שאין בה צללים וחושך, יש בה אור והיכן שתדליק את האור - שם תהיה.
במצב של קבלה עצמית כחלק מבריאה אלוהית, כל הסובבים אותך מתחילים להראות אותו הדבר תמצית אנרגיה אלוהית בתוך תבנית..הם דומים לך.., הם כמוך בדיוק.
הלב מתרחב, הזרם הפנימי משתנה ומתקבלות משמעויות חדשות הדוחקות לשוליים כל מה שהופך למיותר ברגע של הבנה וחויה חדשה.
אולי זו אהבה?
תודה, הזכרת לי נקודות ששכחתי על הטוב והמיותר .
מאוד נהניתי.
כרגיל, אתה מיטיב לנסח את תובנותיך בבירור ובדיוק רב,
והיה נפלא לקרוא את הדברים החכמים שאתה כותב.
חוסר הקבלה היא בעצם "התנגדות"
התנגדות למציאות כפי שהיא, שגורמת לתסכול ופחד,
ולגבי מציאת העצמי העמוק יותר-
זה באמת השלב העמוק יותר.
שלום אברי,
הסתיימה עכשיו תוכנית שלך עם ארז טל ואני הרגשתי שחייבת עכשיו לכתוב אליך.
אתה פשוט מקסיםץ אוהבת את התוכניות שלך. אבל במיוחד אוהבת להביט בך ולראות את בני שאיננו.
שולחת לך קישור שם מופיעה תמונתו.
http://cafe.themarker.com/view.php?t=29959
רן מנדלסון, מי שכתב את המאמר ומחזיק את הבלוג, היה חייל של בני כאשר נהרג.
הדימיון פשוט מדהים. אתה אולי לא תראה זאת אבל אנשים מן הצד ניגשים אלי אחרי כל הזדמנות שרואים אותך ומציינים זאת בפני.
מאחלת לך כל טוב שבעולם. תמשיך להיות מקסים כמו שאתה.
ורד עובדיה
יטבתה
שלום אברי,
לאחר שצפיתי בך בראיון עם ארז טל, ממש בדקות אלה,
נהנית אפילו יותר לקרוא גם את מה שכתבת..
היו פה המון תגובות יפות ובעיניי קבלה עצמית שייכת אדם שלם.
לא מושלם, אלא שלם!
זה הבדל גדול...
אני אוהבת את מה שאתה מייצג, יש לך שליחות מבורכת,
תודה על היותך
רותי
כל המוסיף גורע.
נקודה.
אברי,
קבלה עצמית - נראה לי שזה משהו שנמשך כל החיים כי העצמי כל הזמן מתחדש ,משתנה ומתגוון ובעצם בסופו של דבר כבר לא נשאר עצמי קבוע וכל האנשים שסביבך הם מראות של חלקים שבך ותמיד יש התנגשות ואין קוהרנטיות. ולפעמים כל ההתעסקות הזו בעצמי די מעייפת והאנרגיה הזו פעמים רבות יכולה ללכת לדברים טובים באמת כמו לקרוא לכל האנשים שקוראים אותך להגיע להפגנה של המורים למען החינוך מחר בערב בכיכר או כל דבר אחר שנותן משהו למישהו.
אתה חייב כבר להבין זה פשוט אתה !
שהריי החצנת את מה שחבוי בך .
אני שמח לקרוא אותך שוב ,כתבת משהו מטאפיסבי אך נכון .
כתבת: א נ י מ א ו ש ר !
אהבתי
רון .
"כמו הדי אן איי הרוחני של כל העניינים"
משפט חזק...נכון...אמיתי...
מוסיפה בצנעה:
קבלה עצמית אצל רובנו,נתפסת דרך האחר.
כלומר:איך וכמה ולמה שיעריכו/יאהבו/ירצו-
כך נקבל עצמנו יותר ...
לכן- רובנו מחפשים כל הזמן "אהבה" .כשזו לא באמת אהבה אמיתית...
שהשבת תהיה מבורכה.
אברי
אהבתי לקרוא
ונזכרתי בשיר שמדבר על המהות
ועל היותנו מי שאנחנו ועל קבלה ואהבה עצמית
בברכת שבת קסומה
אברי
its not easy being green-click me
קודם כל איש ?.שאפו!!!!!!!.נגעת בנושא שלדעתי החשוב ביותר תוך כדי ניסוח מקסים!!!!
הדבר היחיד שקשה לי לקבל במה שכתבת (ואולי לא הבנתי ) הוא -שאתה אמור לקבל עצמך כפי שאתה (וזה נכון) ופאקים הקיימים בך-לשים בצד....
את זה קשה לי לקבל .
אני מאמינה שלקבל את עצמך זה לדעת מי אתה לטוב ולרע . נטו.
לתת לעצמך את החיזוק ההכי נקי במקום החיובי בעצמך,בד בבד עם למצוא הדרך לשינוי במקום הפחות טוב שבך .
ברגע שאתה מודע ל"דברים הפחות טובים שבך"(אע"פ ש-מה ש-לך ניראה לא טוב לא אומר שלאחרים ניראה גם ככה ) -קח את המקום הזה- תנסה להבין מאיפה זה בא- מצא את הפתרונות הריאליים לשינוי -ונסה להתחיל תהליך של שינוי.(ואני אומרת "נסה"-כי זה לא קל לשנות דפוסים) כי כבר בעצם זיהוי ה"מקום הלא טוב "זה אומר שקיבלת את עצמך ועל עצמך תהליך מסויים.
וזאת קבלה עצמית. מלאה (לדעתי).
ואז, באה ההבנה העמוקה שיש בי עצמי, ניצוץ , ורק הוא זה אני, וכל השאר, כל חלקי האישיות שלי אינם אני, למרות שלובש אותם, ואז אם אני זה לא אני, אז מה אכפת לי בכלל מה יש בו ? יש בי עצמי, וכולו טוב ותפארת, וזה נהדר.
ולמה אתה חושב שרק הניצוץ הקיים בך הוא הוא האמיתי וכל השאר אינם אתה ???
יש נקודה מאד משמעותית שחשוב להבין בהקשר הזה - שאנחנו בעצם לא יכולים אחרת בנקודת הזמן הנוכחית. כלומר, אם כועס למשל, אין לך בחירה במקום הזה באותו רגע, אלא לכעוס. הבחירה היחידה שיש לך היא לקבל את המקום הזה כחולשה שמבקשת פיצוי, הסתרה. כבני אנוש אנחנו שואפים לטוב בכל רגע נתון, וכל מה שאנו עושים הוא במטרה להיות מאושרים יותר, מסופקים יותר. הבעיה היא שהרבה מהפעולות שלנו מובילות אותנו דווקא לסבל, בעיקר משום שאנו טועים בפרשנות, בסיפור שלנו את אותה פעולה והשלכותיה. זה מורכב ופשוט גם יחד. השיפוט לא מביא איתו תוצאות של קבלה ואהבה עצמית. להפך. לכן, מה שאתה אומר נתפס כטבעי ונכון, יעיל ונושא תוצאות, בעוד שבפועל הוא משיג תוצאות הפוכות ולא באמת מביא לשינויים משמעותיים, אלא כלפי חוץ. בפנים אנחנו נשארים עם אותה שנאה עצמית, בוז ורצון אינסופי לשנות את עצמנו, בעיקר כי נראה לנו שמה שיש עכשיו לא מספיק טוב. כמו שאמרתי, זה מורכב ופשוט בעת ובעונה אחת. מורכב לפני שמבינים, פשוט מאד אחרי שמבינים. כמו כל דבר בעצם :)
אבריג!
באמת הרבה זמן לא כתבת....קבל עצמך כעצלן-העיקר שתקבל את עצמך :-)
מחכה בקוצר רוח ל"אחד על אחד" בשישי
יישר כח
נכון מאד ואם אפשר העמקה נוספת, שברגיל קבלה עצמית משמעה לקבל את עצמי וזו
המשמעות שאליה התייחסת. אפשר גם להתייחס לצמד המילים האלה כקבלה מעצמי,
קבלה מתוך אותו עצמי בתוכי שכולו טוב.
שהרי הקבלה נתפסת כמצב שבו כביכול אני כלי לתוכו נוצקים דברים הממלאים אותי.
אותם דברים מגיעים לרוב מבחוץ ולכן קבלה נתפסת כקשר בין פנים ריק וחוץ מלא.
והרי ברור שזה שורש הסבל ותחושת החסר.
התיקון הוא בהבנה שהקבלה מקורה בעצמי. אותו מצרך נדיר שנקרא אהבה ללא תנאי,
מקורו נביעתו בתוכי. מרגע שהבנה זו מתיישבת בעומקו של הלב החסר, הוא הולך
ומתמלא,הולך ומחלים.
הי אברי
כל כך חשוב.
והייתי מוסיפה שמדובר לא רק בקבלה עצמית, כי אם גם בקבלה של המציאות. להפסיק להילחם בעולם שסביבינו ולקבל את המציאות כמו שהיא עם הטוב והרע שבה. שהרי המציאות משקפת גם את העצמי.
טליה
תודה
אברי,
אהבתי מאוד את הרעיון שלך של Anti aging sucks
עכשיו שאני שובתת אני מרבה להקשיב לתכנית בגלי צה"ל ומאוד נהנית.
עדינה
כייף שחזרת.
ברוך השבים.
סוף סוף באמת כותבים על זה.
זה אחד הגורמים לאומללות אצל הרבה אנשים שאני נתקל בהם. ולגרום להם להבין איך יקבלו את עצמם - זו העבודה הקשה.
ורציתי להוסיף עוד קצת למילותיך הטובות והמחזקות. בתגובה לחלק מהתגובות שלמעלה.
קבלה עצמית מאפשרת הכרה עצמית ז"א שאדם מכיר את עצמו באמת ולא את אותה דמות שהיה רוצה להיות אז הוא יכול לפגוש את החלקים שלו שדורשים שינוי/ שיפור/ השלמה, ולשנות אותם. אדם לא יכול להשתנות אם אינו מכיר את עצמו באמת. ואם מקבל את עצמו על כל מה שיש בו יכול לבחור איזה חלק להאיר ועל איזה חלק לוותר.
יפה שהפוסט הזה וזה הקודם על אושר באים אחד אחרי השני. מי שנותן אישור לקיומו זה מי שמקבל את עצמו. רוצה לחיות עם עצמו בשלום ושואף להתקלף מהקליפות המיותרות שחוסר קבלה עצמית מלבישה אותו בהם. כל אותן קליפות מוכרות היטב של יהירות, חוסר ביטחון, הצתדקות, כעסים וכו' הם תוצאה - במקום לקבל את הצדדים הפחות יפים בי לקחת עליהם אחריות ולשנותם, אני רואה אותם אצל אחרים ואז כועסת, מבקרת, שופטת, נפגעת וכו'. בעוד מאם מקבלת אותם בעצמי ולמרות שהם קיימים שמה את המשקל על הטוב ומתוכו ממשיכה לצמוח אז לא צריכה להשליך על אחרים.
קבלה עצמית וקבלת המתרחש זה קבלת החיים, זה מה שנותן לי חיים, נותן כוחות ומאפשר להשתמש בכוחות הקיימים בלי בזבוז.
זה נכון שישנו מכלול של דברים שצריך לעשות בחיים אך אני בהחלט מחזקת את דבריך שקבלה עצמית היא היסוד לקיומם.
אם הייתי יודעת לתת כוכב היית מקבל...
תודה ,תודה לך אבריג יקר,
תודה על הדיוק,יש לך את היכולת
להסביר לפרטים,מה שלא מובן לי כול כך
בשיעורים אתה מפשט את זה יותר ונהיה לי מובן
ומוחשי,וכול פעם שאתה כותב מלאכה חדשה
אני בתחושה של גן עדן תחתון.שליח אמיתי אתה.
וגם כיכבתי.
..."יש בי עצמי וכולו טוב ותפארת, וזה נהדר.."
קבלה עצמית כן תתכן אם נפריד עצמנו מהקולקטיב ומדפוסי התנהגות ומחשבה הקובעים לנו מה טוב ומה רע מה נכון ומה לא נכון,מי שפוי,מה יפה ומה מכוער,
ונתחבר אל המקור
אל האינדבידואל
לבד
"ניתוק"מהסביבה יאפשר לנו למצוא תשובות לשאלות ויקדם אותנו לאמת פנימית.
לאמת שאינה תלויה בדבר
לאמת שאינה תלויה בכוללני וה"מקובל" כדפוס שנקבע עבורינו,
ומרדימה ומקערקעת ומשתקת את העוצמה האישית והפנימית .
כדי לצמוח למקום של קבלה עצמית ולהודות ב -"יש בי ועצמי וכולו טוב ותפארת ונהדר"
צריך זמן "ניתוק"
לבד
כי גם לבד הגענו לכאן ולבד נעזוב
לפחות שיהיה עצמי טוב
ותפארת.
היכולת לתעל כל דבר בשלושת הרמות זה יפה
אם כי קצת מסוכן...
כאשר לא מקבל את עצמי, לא מקבל את המתרחש כי כל מה שקורה נראה לי מכוון נגדי..
אבריג, אפשר ללמוד אצלך?
אני צוחקת. אני בראשית דרכי בימימה, עם ביתי,
ואני יודעת שנשים וגברים זה לחוד...
אחלה!
אבריג, אפשר ללמוד אצלך?
אני צוחקת. אני בראשית דרכי בימימה, עם ביתי,
ואני יודעת שנשים וגברים זה לחוד...
אחלה!
זה הבסיס להכל.
קשה להגיע למקום הזה, במיוחד כשאנשים עסוקים בענייני אגו והאדרה עצמית
וכשקיים פער בין הדימוי העצמי לבין מה שמציגים כלפי חוץ.
קבלה עצמית דורשת להכיר ולהשלים עם החולשות שלך, להיחשף מתוך מקום של חוסן.
רובנו לא מסוגלים לזה.
בשורה התחתונה, כשתאהב את עצמך, כולם יאהבו אותך..
משהו כמו "חייך אל העולם והוא יחייך חזרה"
אהבתי את התובנות..
ערב טוב :)
אברי היקר
בלי שום קשר
בשנים האחרונות ניתן לראות את השינוי הגדול ( והמבורך ) שחל בך ( לדעתי בכל אופן ) אנישומע אותך עם גקי לוי ברדיו ורואה אותך בT.V אהבת האדם ועולם ניכרת בך ולא נותר אלה לשמוח ולהינות .
בברכה
תודה על המאמר המקסים
כמה מאמצים משקיעים אנשים למלא את הבור בתוכם,
כשאפשר פשוט (לנסות)לקבל את מה שיש בינו,באהבה,משלמות ולא מחסר.
אנחנו נוטים להיות בתודעת חסר,
לחפש את מה שאין בתוכנו,
לא לקבל את מה שיש
האם קבלת המתרחש,קשורה אף היא לדעתך,לקבלה עצמית?
אני מבין מה שאתה וכותבים נוספים מעלים, צריך להבין שקבלה עצמית היא רק חלק מדרך התפתחות אישית שבה החלקים "השליליים", משתנים ומשתפרים כתוצאה מההתקרבות לעצמי. כל שאין צורך להשתמש בכוח השיפוט, ברגע שמזהה חלק בי מיותר, וראה אותו ככזה, כבר מתחיל תהליך של שינוי בו..
אברי
קבלכוכב לדרך שמאירה ומשפיעה על אלפי אנשים
הילה
שלום אברי ,
קראתי בעיון את המאמר היפה שלך .
הנה ציטוט קצר מתוכו :
הראשונה- שאני מקבל את עצמי עם הטוב והרע, מול כל רע מעמיד טוב לאיזון, מבין שלפעמים זה גובר ולפעמים זה, ומסוגל לחיות עם זה בשלום יחסי. זה תמיד במאבק פנימי, תמיד עליות וירידות, אבל עדיף על מצב של אי קבלה עצמית מוחלטת.
השניה- שאני בכלל לא מקטלג טוב ורע בתוכי. יודע שלפעמים מה שחשבתי שהוא טוב הסתבר כרע, ומה שחשבתי שחולשה פתאום הפך ליתרון, כך שלכל חלק בתוכי נותן אותו משקל, בלתי שיפוטי, ומחבק אותו כיודע שהוא תמיד בתנועה, ואם מקבל אותו, ישתנה לטוב.
הקטעים שהדגשתי הם לטעמי שורש הבעיה במאמר שלך .
אתה מכוון לחוסר-שיפוטיות, ביטול האבחנה בין טוב לרע, קבלת עצמך כפי שהינך .
אני מצטער, אבל לי זה נשמע כמו התחמקות מאחריות ובריחה לפאסיביות, למשיכת-כתפיים, לבינוניות, לאמירה המתפנקת "כזה אני, קבלו אותי כפי שהנני".
למה אתה מקבל את עצמך עם הטוב ועם הרע ? למה אתה לא "מקטלג" (כמו שציינת) את הטוב והרע שבתוכך ? דווקא חוש הביקורת ויכולת האבחנה בין טוב לרע הם מצרך חשוב, לעניות דעתי. לא משהו שכדאי לוותר עליו, בוודאי לא בימינו .
שוב - הגישה ה"בלתי-שיפוטית" וה"מחבקת" (הגם אתה במחבקים?) מובילה להתבוננות עצלה בעצמך ובעולם .
מנסיון, עדיף לשנס מותניים, להתאמץ קצת ולנסות לתקן את מה שלא טוב בחיים. אולי זה לא נעים, אולי זה כואב, אולי זה כרוך במאבקים פנימיים (שהם, אגב, לא דבר שלילי בכלל מיסודו), אבל בסוף האחריות היא שלך כלפי עצמך, כלפי משפחתך וכלפי החברה .
וואהו, כאילו שנכנסתי לבלוג שלך.. במכוון כאילו ידעתי שמה שתכתוב היום אחרי הרבה זמן שלא כתבת.. ישקף לי כמראה את הרגשתי וייתן לי את הכוח שאבד לי בשבוע האחרון, הכוח להתבונן אל תוך עצמי ולמלא את הקערה הריקה שהתהפכה על פיה..
הדרך ארוכה , אבל כתבת כל-כך יפה כך שזה מעורר את הכוח והחשק לעשות גם לביתי ולא לוותר הפעם, לא להיכנע... כי אני זו אני.. זה הזמן להשתיק את הקולות.
תודה.
ואיך תסביר את "כי יצר לב האדם רע מנעוריו?"
לדעתי בכולנו קיים נתון ראשוני פוטנציאלי, והבחירה בידינו להשתמש עמו לטוב או חלילה לרעה.
הדוגמה המפורסמת היא: אם אדם נולד עם נטייה "לשפוך דם" - הוא יכול לבחור להיות רוצח, אך בעזרת אותה תכונה הוא יכול להפוך לרופא מנתח...
אלה שני צדדים של אותו המטבע.
לא נראה לי נכון לומר שתכונה שלילית שלי היא בעצם לא שלילית. לא נכון להתעלם ולהסיר אחריות. תמיד ניתן לשפר תכונות, ולהפיק יתרונות מחסרונות.
אתה כוכב אמיתי אברי. ברשותך, תוספת קטנה:
בכדי להקל על תהליך הקבלה העצמית ובכדי בכלל לאפשר אותו, אני ממש רואה את עצמי, בדמיון, כמקובל לחלוטין. הבנת נכון. אני אשכרה מרשה לעצמי לדמיין תמונה של אני המושלם. אני אפילו שומע רוח נושבת מעל פני אגם. על אמת.
איך הגעתי למסקנה שכך נראה ומרגיש אני המושלם?
אין לי מושג. מה שאני כן יודע זה שלקח לי הרבה זמן עד שנסגרתי סופית על התמונה הזאת שאני מחזיק בדמיוני - ואני יכול להבטיח לך דבר אחד- ההשקעה משתלמת. קטע אדיר, לפעמים יוצא לי ממש להרגיש כמו אני מהתמונה. אין לי הסבר לאיך ולמה זה מתרחש. בכל מקרה, גם אם זה קורה לשבריר שנייה, עדיין, מדובר בהרגשה מדהימה. כן. הרבה יותר טובה מסקס.
אני מושלם משמע אני מקבל את עצמי. לגמרי.
אז...
איך נראת הדמות המושלמת שלך?
הי אברי,
אני מעריך מאוד את הכיוון שאתה מציין, הכיוון של השלמה עם עצמך וקבלה מלאה של אישיותך. זה ללא ספק מועיל לאישיות האדם במובנים רבים. אפס, דבר קטן מציק לי.
כיצד אתה מאתר בעצמך נקודות הדורשות שינוי? אם הכל מבוסס על קבלה, כטוב כרע, ועל ההבנה שהטוב והרע אינם מוחלטים, ועל התפישה שישנו איזור דמדומים אפלולי שאינו בר הגדרה, מה בכל זאת ידרוש ממך שינוי? ייתכן ואתה גורס כי כל שינוי אינו נדרש לעולם, אולם אני מסופק בכך.
נניח שיש לך נטייה לרוגז. נטייה שממש גורמת לך להכעיס אנשים, להעליב אותם ולהוציאם בפחי נפש. האם נטיה זו מובחנת כ"רע", או שהיא בבחינת חלק מן ההשלמה האישיותית? ושמא תאמר, אין זו כהרי זו - במקרה של פגיעה בזולת, הרע ניתן לאבחון ואף דורש שינוי.
אם כך, כיצד תתייחס להפרעת הקשב שלך? כאשר חבר, בן משפחה, או מרואיין, מנסים לדבר אתך ומגלים כי אינך מסוגל להתרכז בדבריהם כדבעי, הרי שהם נפגעים מכך. דבר זה עשוי ליפול, אם כן, תחת "פגיעה בזולת". ואולם, אם גישתך היא של קבלה מוחלטת ללא בחינה וללא שיפוט, כיצד תזהה בכלל את הפגיעה? אני משתמש בהפרעת הקשב כדוגמא בלבד, כמובן, כיוון שציינת אותה במו מקלדתך. אינני טוען בשום דרך כי היא דורשת טיפול באופן ספציפי, אלא אך ורק כי עליך לבחון אותה על מנת להחליט אם היא דורשת טיפול, ולא לקבל אותה א-פריורית וללא תנאים מוקדמים.
קיצורו של דבר, אני חושש שגישה מסוג זה, אם אינה מבוקרת כראוי, עלולה להיות חרב פיפיות.
מיכאל
אברי תודה שהזכרת לי
לגמרי מבינה אותך
מזמינה אותך לבקר אצלי
תרגיש בבית.