בשנים האחרונות נטשתי את עמדותיי הפוליטיות שגבשתי בעבר ע"י ליקוט אינפורמציה מאמצעי התקשורת. המסקנות שהיגעתי אליהן חד משמעיות- התקשורת הינה סוביקטיבית,מגוייסת ע"י הממשלה,פוליטיקה,מעצבת את עמדותינו ומנתבת אותן לצידה שנים אני מסתובבת בתחושת חוסר קרקע לעמדותיי הפוליטיות,לא מוכנה להקריב את הוויתי לשרות אינטרס של אף אחד אני בוחרת לעצב את עמדותיי בעצמי ע"י דיאלוג שלי המושתת אך ורק על החוויה שלי. הבעיה הישראלית פלסטינאית היא ללא ספק מורכבת ולולא נאחז בזווית ראייה שונה,הדרך לפיתרונה לא יצלח. אלימות,כיבוש-חרב פיפיות למי זכות אבות על האדמה הזו?מי צודק?-לשניי העמים הצדק,לשניי העמים הרגש ,התחושות-רלוונטיות. יש פה שניי עמים על תרבותם הצריכים להכיר בזכות קיומו של האחר על אותה אדמה ולחלוק אותה בשתיי ריבוניות שונות. וכאנלוגיה לטיפול זוגי,אני חושבת שהפתרון טמון בחזון העתיד בלבדשהרי העבר הוא -never ending story- הגדרת מטרה משותפת-יצירת איכות חיים לשניי העמים המושתתת על חופש,כלכלה חפשית,תרבות וכמובן חינוך. צדק אינו האישו בפתרון הבעייה. תחילת הפתרון נעוץ בחינוך-יצירת דורות חדשים המחונכים לביסוס העתיד לשניי העמים,הקניית ערכים של דיאלוג מכבד של סובלנות,אהבה,הערכה,אמונה ,חזון ושפע. |
