בבית העומד בשדר' רוטשילד 16 בתל-אביב שכן בשנת 1948מוזיאון ישראל, שם הכריז דוד בן-גוריון על הקמת מדינת ישראל. באותו מקום התאספו היום כמה מאות אנשים כדי לתמוך בהכרזה על הקמת מדינה פלסטינית בגבולות '67. אילו בחרו בכתובת אחרת להבעת דעתם הפוליטית, שהיא לגיטימית, המעשה לא היה מעורר שאט נפש, לפחות אצלי.

צריך להזכיר לדור הצעיר מי האנשים המרכיבים את הגלריה האנושית הזו שעמדה היום דווקא במקום ההוא כדי לתמוך באויבים של ישראל. החבורה הפעילה לא מונה יותר ממאתיים איש ואישה. המבוגרים שבהם, כמו שולמית אלוני למשל, היו בסוף שנות הארבעים של המאה הקודמת ("היישוב העברי בארץ-ישראל") חברי השומר הצעיר שסגדו לרוצח ההמונים סטאלין וכינו אותו "שמש העמים". כן, אותו סטאלין שהסופר הרוסי אלכסנדר סולז'ניצין גילה לעולם את הקיום המוסתר של "גולאגים" בהם נרצחו מיליוני אנשים - כן, זו לא טעות, מיליוני אנשים, מתנגדי משטר האימים הקומוניסטי של סטאלין שדיכא ושלל זכויות אזרח ממאות מיליוני אנשים במזרח אירופה. ו"צברינו החמודים", בתנועת השומר הצעיר בכו כשסטאלין מת בתחילת שנות החמישים של המאה הקודמת. זו השכבה הוותיקה התומכת בהקמת מדינה ללא הסכמת ישראל לאויבינו הפלסטינים. ויש להם כמובן ממשיכים צעירים יותר דוגמת יאיר גרבוז ויהושע סובול. אלה, הצעירים, שלהערכתי מונים לא יותר מכמה מאות אנשים, בדרך כלל אמנים, הם לטיפונדה סגורה, שבה חבר מביא חבר והדעה הפוליטית שם מוכתבת מהמובילים ומי שרותה להיות שחקן תאטרון למשל אין לו שום ברירה אלא להזדהות פומבית עם הקו המוביל של אותם סטאליניסטים ישראלים מודרניים. אלה האנשים שהטילו חרם על אריאל. אלו האנשים שרוצים שישראל תנהג על פי דעותיהם של כמה מאות אינטרסנטים ובניגוד לרצונם של מיליוני הבוחרים הישראלים המתנגדים למדינה פלסטינית, דאינה מכירה בזכותם של היהודים למדינה משלהם ורוצים לכפות עליה את "זכותם" לשיבה לתוך ישראל, שפירושה - השמדת ישראל.

כוחה בקלפי של חבורת האינטרסנטים הללו הוא שואף לאפס אבל ראוי שכל ישראלי שקיום מדינתו יקר לו, יוקיע את מעשיהם הנלוזים. 

בסופו של דבר זה היופי שבדמוקרטיה והחופש להביע דעה פומבית לה זכאי כל אחד. רק צריך להזכיר מדי פעם מי האנשים המביעים תמיכה באויבי ישראל במסגרת זכותם להבעת דעה פומבית.