ביטוי
מְחַזֵּר אֲנִי עַל הַפְּתָחִים
דְּלָתוֹת חֲסוּמוֹת.
מְיַדֵּעַ אֲנִי בְּאִימֵיילִים.
לֹא בּוֹחֵל בְּסוֹרְגֵי חַלּוֹנוֹת,
נוֹבֵר אַחַר סְדָקִים בַּחוֹמוֹת. אֱלֹהִים! מִפְלָט לְנַפְשִׁי,
קֹמֶץ הַכָּרָה, שֶׁאֲקַבֵּל מָקוֹם
אַף בְּיַרְכְּתֵי הַבָּמָה.
לְהִזְדַּנֵּב, וּבִלְבַד שֶׁאֶהְיֶה,
שֶׁאִם לֹא כָּךְ –
מָה עֵרֶךְ לִי וּמַה טַּעַם חַיַּי?
כָּפוּף אֲנִי מִתַּחַת לַקּוֹבְעִים וְלַמַּשְׁפִּיעִים,
תַּחַת הַמְעַצְּבִים אֶת דַּעְתֵּנוּ וְטַעֲמֵנוּ,
הַמּוּרָמִים, הַמֻּסְמָכִים מִטַּעֲמָם,
לִפְסֹק הִלְכוֹת יְצִירָה, מָה עֵרֶךְ לָהּ
וּמִי יָבוֹא בִּקְהָלָהּ.
דְּעִי! חַיִּים שֶׁלִּי,
בְּטֵרוּף מְחַזֵּר אַחֲרֵיהֶם
כְּמוֹ שֶׁחִזַּרְתִּי אַחֲרַיִךְ
לִהְיוֹת רִאשׁוֹן מְאַהֲבַיִךְ. וְעַד אָז,
עַד שֶׁאָבוֹא עַל סִפּוּקִי,
מַקִּישׁ עַל אוֹתִיּוֹת
בְּמִקְלֶדֶת אֶלֶקְטְרוֹנִית
וּמְחַבְּרָן הָאַחַת לַשְּׁנִיָּה
אוּלַי לְעֵת בְּלוֹתִי, אֶזְכֶּה
וְלוּ לִמְעַט עֶדְנָה. © כל הזכויות שמורות ל – אביחי קמחי, ירושלים 2011 |