בפסח לפני שנה שנינו היינו שבורים.כעוסים,ממש סוג של אבל.

מישהו אמר שרצינו להרוג אחד את השני,לא רחוק ממה שהיה באמת,ממה שהרגשנו

פסח  בשנה   שעברה יצא כמה ימים אחרי השתלשלות האירועים ההם שדיברתי עליהם כבר בהרחבה

אני וגם היא,היינו חצאי  בן אדם,שהיום שוב התחברו לאחד לשמחתי ואני מקווה בכל ליבי שכך זה יהיה תמיד. ואפעל  לזה בכל מאודי.

בפסח לפני שנה הלב שלי וגם שלה היה שבוי בתוך הכאב,הכאב על האהבה הטהורה הזו שלא מתממשת ומתחלפת  בפרפורים של כאב.

היום עושה רושם כי שום דבר לא יפריע .לנו לאהוב ולממש את האהבה שלנו

אז,אחרי מה שקרה התמלאנו שנינו בעצב

היום בכל פעם שאנחנו מדברים אנחנו מתמלאים אנרגיות להמשיך קדימה במטרות שהצבנו  לעצמנו, ביחד כזוג וכל אחד לבדו.

מי האמין בפסח לפני שנה  שבכלל יהיה לנו תוך שנה בדיוק מטרות משותפות לשאוף אליהן

בבוא היום אני מקווה לפרט אותן כאן.

אפשר בהחלט לומר ובייחוד אם אני מסתכל על פסח בשנה שעברה שהשנה הלב שלי יצא מעבדות לחירות....

עבדות-כי הוא היה שבוי בתוך ים הדמעות שעטפו אותו לילה לילה כשהיא נאלצה לאהוב אותו מרחוק

חירות -כי בפסח הזה  הלב שלי זוכה להודות לאל כל יום על שזוכה שוב להיות קרוב לאהבת חיו,ללב שמשלים אותו.

בפסח שעבר היינו שבורים רק מהמחשבה על הכאב  שנגרם ללבבות של שנינו היום הלב כבר הספיק להתאחות ולהתרחב ולאהוב כל יום מחדש......

היום,אחרי כל אי הבנה בנינו הלב שלנו כואב  עד כדי כך שמי שלא חווה את הכאב הזה,פשוט  לא יוכל  להבין אותו,לא משנה כמה ננסה לתאר אותו במילים,אחרי כל אי הבנה כזו הלב לאט לאט לומד ויודע להעריך יותר ויותר את מה שהוא זכה בו.

בפסח שעבר לא יכולנו להודות שאנחנו אוהבים,כי היינו עסוקים בכאב ובזעם שהתערבבו לכדי תחושה נוראית.

היום,בפסח הזה מספיקות 3 מילים,כדי שהלב שלנו ירגיש על גג העולם וכדי שהוא ירגיש שהוא יכול לנצח הכל ובתחושתנו הוא באמת יכול,שאנחנו יחד.

היום,רק מלשמוע את קולה כל הגוף שלי מצטרף למסיבה אחת גדולה.

היום,אני,אני  האדם שלא בוכה מ"שטויות" כאלה, מסוגל לבכות  מ"שטות" כזו שנקראת תחושת אושר שמהול בגעגוע חזק מאוד,

בפסח לפני שנה הלב שלי וגם שלה היה שבוי בתוך הכאב,הכאב על האהבה הטהורה הזו שלא מתממשת ומתחלפת  בפרפורים של כאב.

היום עושה רושם כי שום דבר לא יפריעלנו לאהוב ולממש את האהבה שלנו.

אז,אחרי מה שקרה התמלאנו שנינו בעצב

היום בכל פעם שאנחנו מדברים אנחנו מתמלאים אנרגיות להמשיך קדימה במטרות שהצבנו  לעצמנו, ביחד כזוג וכל אחד לבדו.

בחיים שלי לא חשבתי שאני מסוגל לחוש געגוע בעוצמה כזו,אנחנו רק נפגשים,אני חוזר הביתה והדמעות של האושר הזה,האושר  שכל כך רציתי וחלמתי לחוות איתה. האושר מהול בדמעות של געגוע שיכול לפרוץ גם אם ראיתי אותה לפני שעה..

וכן,כמה שהוא קשה אני מברך על אותו געגוע שעוטף את כל כולי,אני יכול לבכות ממנו.. מעשה לא גברי במיוחד ומצד שני להודות לאל  על שזכיתי לאהוב ולהתפלל שאוהב תמיד את אותה אחת ושאותה אחת תאהב אותי,משהו בתוכי אומר לי שזה יקרה. כי הפסח הזה בניגוד לפסח שעבר אני יכול לומר כמעט בוודאות שנועדנו זה לזו.

אני מרגיש זאת בכל גופי נשמתי וליבי.

כי רק היא יודעת ותדע תמיד גם מבלי שאצטרך לומר דבר מה חווים שלושת החלקים האלה.

כשבכיתי על אובדן האהבה שלנו בפסח שעבר,לא חלמתי שאזכה לאהוב בצורה כזו טהורה את אותה נשמה שהיא גם נשמתי,בתוך פחות משנה

איך היא אמרה:

"תראה מה היינו צרכים לעבור כדי להבין שאנחנו אוהבים באמת....."

טוב,אנחנו הרי ידועים,האמת בעיקר לעצמנו,בתור טיפשון וטיפשונת.

אז מה הפלא שלקח לנו זמן להבין את זה?

להבין שאנחנו נשמות תאומות שחיבות להתחבר לנשמה אחת ובעתיד הרחוק,מי יודע אולי אולי לברוא נשמות חדשות.

אנחנו לא יודעים אם זה יקרה או לא,בין רצון לבין מציאות עתידית יש לפעמים הבדל

אנחנו יכולים רק לשאוף לזה להתפלל ולקוות .

אני לא אדם דתי,אך בתפילות שקשורות  אלינו אני מצטרף בשמחה לתפילתה החרישית כמעט מדי לילה. ובהנחה שהוא שומע תפילות,לקוות שהוא יעשה את הדבר הנכון וייתן לנו את הזכות בעתיד לבלות חגים יחד,לתמיד,כי אולי גם הוא יודע שאסור לנו הפעם לוותר זה על זו...

אמן.

ולחשוב שבמרבית הזמן מהפסח המקולל בשנה שעברה, עד הפסח המבורך הזה, לא היינו בכלל בקשר........

חג שמח.