כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    פילוסופוס אנליסיס

    פילוסופיה שימושית, ספרות ושירה עם נגיעות אקטואליות.

    כפית אחת של סוכר 2

    0 תגובות   יום שישי , 22/4/11, 06:28

    והיא בכלל לא ידעה על קיומי, אבל קיום זה עניין פיזי והשעשוע הרוחני היה לטובתי. גם אם אצא לשדות השיבולים ורוח תכופף גבעולים רכים, עדיין תהיה לי אהובתי, כאילו נושא אני אותה בדמיוני.

     בעוד אני דורש ופושט באותה תפארת. החילותי לקרוא את הספר. היה בתחילה תיאור של רודוס, עמודים צבעוניים מרשימים. התבוננתי בגלים ובים המכחיל, עת השמש הצליפה בי בקרניה, הייתי מאושר באדם. בטשתי בחול והרמתי גרגרים זהובים על כף הרגל, ולאחר מכן העברתי אותם ממקום למקום. כאילו אני מבקש לשנות את הרכב החול. קראו לה- איה. אני חושב. ואם זה לא היה שמה אז לפחות השם התאים לה. נמאס לי לקרוא בספר ונכנסתי קצת לים, בצד איזו משפחה שהשפריצה על כל העולם ואחותו. העמקתי חדור בתקווה שהם לא יודעים לשחות, ולמרות אזהרות המציל הייתי כבר במעמקים, רחוק מכל הפרעה. משם יכולתי לראות על החוף, את המתרחצים והמצילים כחגבים.

    כשחזרתי פגשתי את אברם בחדר מדרגות. הוא היה זורח והחזיק בידו שתי חלות שבת מתוקות. הוא פנה אלי ושאל –

    אני יכול להזמין אותך היום למשחק קלפים?

    אם אני לא אסע, אני אבוא אליך. – עניתי.

    בשעה עשר, יהיה כיף. חברות של שפרה וחברים שלי. אולי תכיר שם מישהי. – נהם לחלל הבניין.

    הוא לא מבין אברם, אני לא צריך להכיר מישהי, זו היא שצריכה להכיר אותי.

    שפרה יכלה הייתה לזרוק את אברם לכל הרוחות, כבר בפעם הראשונה שהוא בגד בה. היא ידעה מי הוא, לא היה סוד בפניה שיום יבוא והוא יפתח חרצובות מכנסיו. אבל היא לא עשתה את זה, לא כיוון שחמלה עליו אלא מהסיבה הפשוטה, שהוא היה בעלה. היא נזכרה דווקא בדברים הטובים שעשה, והיו כאלה. לא נכון היה להתעלם מכך שהיה נוהג לפנק אותה, ולקחת על עצמו מטלות נוספות. נכון, הוא היה בטלן. בדרך כלל עבד כמה שעות ביום ואז בא הביתה לנוח. לא הייתה לו עבודה קבועה אלא זמנית. לקרוב משפחה שלו הייתה חנות בדים בשכונת התקווה, ואברם היה נוסע לשם, ועובד כזבן כמה שעות שיכל למשוך. ואז בלי הודעה מוקדמת היה קם ועוזב. אדון ניסן בעל העסק היה נדיב כלפיו, יודע צדיק נפש בהמתו. הוא לא לחץ עליו מצד אחד אבל גם לא סמך עליו מצד שני. מה שגרם לאדון ניסן להישאר בחנות כל הזמן. אם היה צריך ללכת ולהפקיד כסף בבנק, היה משביע את אברם לבל יעזוב את החנות. רק לאחר שהיה מקבל את שבועתו היה יוצא לדרכו. אבל גם אז היה חופז וחוזר מוקדם מן הרגיל לחנות, לראות שהכול בסדר. ניסן היה משלם לו יומית, כי מי יודע מה ילד יום. משום כך היה לאברם תמיד כסף מזומן בכיס, אמנם לא הרבה אבל היה. למרבה הפלא אברם היה עובד טוב, כאשר היו נכנסים לקוחות לחנות היה ניסן מתמוגג מן הטיפול שאברם היה נותן. הוא תמיד קבל בחיוך את הלקוח, שאל אותו לרצונו, וכיוון אותו בדיוק למקום הנכון. עד כדי כך היה חד עין שידע מראש מי יקנה, ומי סתם נכנס לחנות. לאלה שהיה רצון לקנות היה נצמד אברם ומוביל אותם עד הקופה, אלה שבאו סתם לראות, היה אברם מניח לחשוב. היה אומר להם כדי לא להעליב – קחו אוויר למחשבה. ואז היה חומק אלגנטי מהם ומטפל בלקוח שנכנס לחנות. עקב כך השעות הקצרות של אברם היו הכי פוריות. בעצם החנות מכרה בקצב של אברם. לא פעם בקש ממנו ניסן להישאר עוד בחנות, כי הוא יודע למכור. אבל אברם היה עונה – עד כאן, אחרת אני אשחק. ניסן היה מקבל את הדברים ומניח לו לנפשו ומאז הוא לא הציק לו יותר בעניין.

    חג'בי אינטרנשיונל

    הם נהגו לאכול כל יום במסעדה של חג`בי שהייתה סמוכה לחנות. לא סתם חג`בי אלא אמור מעתה חג`בי אינטרנשיונל. כמו דנה אבל בלי ניתוח שינוי מין. חג`בי היה איש נמוך שבא מראש העין. נמוך ורזה כמו כל התימנים. אבל זריז כמו שד בעבודתו. הוא היה הטבח, המלצר ומדיח הכלים. הוא לבדו שלט על כל הסועדים. היה רץ מלקוח ללקוח סיגריה מצהיבה בפיו, ומשלח צלחות עמוסות כל טוב לשולחנות הלקוחות. המסעדה לא הייתה גדולה, לכן יכול היה לשלוט על הכול. בין ניסן לבין חג`בי הייתה ברית לא כתובה. התימנים הם נמרצים והפרסים חסכנים. מה שהפרסים לא עושים בריצה הם עושים בהליכה. זה לבדו מעורר קנאה והערכה אצל התימני קצר הנשימה. אחותו של חג`בי רג`ינה הייתה נשואה לניסן, וזה היה אות לכך שפרסי מסתדר עם תימני. תמיד כשניסן היה מכניס את היד לשלם, היה עוצר אותו חג`בי – לא לוקח כסף מאחותי. ניסן היה מחייך ואומר לאברם ביציאה - לפחות ניסיתי. אברם היה צוחק כל הדרך לחנות, הוא היה בטוח שלניסן אין אגורה בכיס, כי את כל הכסף היה רץ להפקיד בבנק כמו עכבר מורעל. הוא ידע את זה לפי מספר השבועות שנשבע במהלך היום. אולי גם חג`בי ידע, לכן ויתר. 

    אחרי הארוחה היו חוזרים לחנות ואברם היה מכין תה ירוק, צ`איי. אז היו יושבים ומדברים עד שהייתה החנות מתעוררת לחיים. ככה הבין ניסן מה עובר על אברם ושפרה. הוא גם סיפר לו על הפרחים ששלח לשפרה כי הביאה לו את החלאסטרה. מאז באמת כך אמר, התהפכו היוצרות והוא בבית לובש את המכנסיים. ניסן הציע לו להיזהר כי לאשכנזים יש דם קר, וקומפיוטר במוח. הם לא מדברים הרבה, אבל כשמגיע הרגע הם פוגעים בול. לפי מאמרו של אלי וואלך ממערבון הספגטי של סרג`יו ליאונה – If you want to shoot, shoot. Don`t talk  אברם היה מרגיעו ואומר ששפרה אשת חיל, יש לה משרה קבועה ואין הוא חושב שהיא תהיה כזו כפוית טובה, אחרי כל מה שעשה למענה.

    אבל גם בגדת בה, אברם- היה מקשה ניסן. תדע לך, שהבגידה היא כמו פגיון בצוואר האישה. אי אפשר להוציא כי זה תקוע עד הלב.

    אברם היה מהנהן בראשו כמו מבין עניין, אבל לא בטוח אם הבין את כוונותיו של ניסן.

    ואתה – היה אומר. לך לא חסר, הפקידה מנואלה מהבנק,  תמיד מחפשת אותך. היא בטח לא רוצה שתסגור את האוברדראפט, כי הרי אם היית משלם גרוש ריבית, היית שורף את הבנק.

    אז היה מרצין ניסן, ומלמל- הוי, מנואלה, מנואלה...

    לרג`ינה לא איכפת שאתה בוגד?

    תפסיק טמבל, אתה משער שאני בוגד. חוץ מזה יש הבדל בין רג'ינה לשפרה, הן לא מאותו הכפר.

    הם היו ממשיכים ככה כל היום, אם לא היו נכנסים לקוחות. אבל החנות של ניסן הייתה במקום הומה ולאחר כמה דקות שיחה הייתה החנות חוזרת למציאות, וטוב שכך.      

    למה גבר הולך לזונה?

    לכאורה שאלה פשוטה, למעשה זו שאלה מורכבת מאוד. נרחיב ונשאל - למה אישה בוחרת במקצוע הכי עתיק בעולם, והאם אותן הסיבות שמביאות את הגבר לפורקנו , דומות לסיבות שהאישה בוחרת במקצוע זה. לשם בדיקת הנושא עלינו להגדיר - מי היא זונה ?

    האם זונה תחשב לאישה העומדת בתל ברוך או ברחוב העצמאות , או כל בחורה או אישה המוכנה להיכנס למיטה עם כל גבר מזדמן ?

    כמדומני שהשאלה קצת הסתבכה לנו. הרי אם אנו מגדירים זונה כאחת שזו אומנותה, חיינו קלים יותר. אבל לא נוכל להתעלם מהחלק השני של השאלה –

    האם כל בחורה או אישה, שמקיימת יחסי מין עם גברים מזדמנים היא זונה ?

    יהיו שיטענו , כי זונה היא אישה המוכרת את גופה בכסף. זאת אומרת , מקבלת תמורה לגופה. מנגד נטען שאישה שמקיימת יחסי מין בגלל אינטרס הרי היא גם זונה. מה ההבדל ?

    הרי השתיים עושות עסקה תמורת גופן. מכאן יוצא שאפילו טובת הנאה או הנאה, מקיום יחסי המין היא תמורה. הרי לפנינו הגדרה לזונה - כל אישה המפיקה תועלת מגופה תמורת יחסי מין, היא זונה

    דווקא היחס במקורות הוא רציני ביותר. לא פעם הנושא עולה בכובד ראש ועניינו חיים ומוות. כמו למשל  יהודה ששכב עם כלתו כיוון שחשב שהיא זונה. או שמשון שהלך לזונה ומעביר אצלה חצי לילה. במקרה הראשון כשנודע ליהודה כי תמר כלתו הרה לזנונים , הוא מצווה לשרוף אותה "הוציאוה ותישרף" כך הוא מצווה בשיא הרצינות. אבל תמר מוכיחה שהיא לא זונה. היא בעצם כלתו לשעבר, שקיימה עימו יחסי מין תמורת אינטרס ולא כמקצוע. כאן יהודה מתרצה וחוזר בו מהציווי הנחרץ. מה בדיוק משנה את דעתו הנחרצת של יהודה ? האינטרס האישי שלו, או חוסר תואם להגדרת הזונה. כיוון שברגע שמודיעה תמר שזנות אינה אומנותה , הופך יהודה בציווי. אין תשובה ברורה לעניין.  שמשון יוצא נקי מכל העניין, שם אין ויכוח שהוא בילה עם אישה שזנות זו אומנותה.

     אם נצא מנקודת הנחה שזונה זו אישה המוכרת את גופה תמורת כסף, הרי ההגדרה לזונה פשוטה . מאידך גיסא כסף זה סחר חילופין. זאת אומרת מסחר. אם זה מסחר, הרי אישה השוכבת עם גבר תמורת טובת הנאה, סוחרת בגופה ולכן גם היא זונה. מה בדבר אישה הנישאת לגבר , האם היא זונה ? מה מבדיל אותה מזונה , כתב ההתחייבות של הגבר. או הנאמנות שלה לבועלה. הרי בתוך תקופת נישואיה היא יכלה לשכב עם אחר , או לסחור עם בעלה ולקבל ממנו אתנן על קיום יחסי מין. מכאן יוצא שגם אישה נשואה יכולה להיות זונה.

    אישה נקנית בשלוש דרכים : בקידושין , בקניין ובביאה.  כך אומרת הגמרא. זה אומר שגבר הבא על אישה הרי הוא בועלה, והיא אשתו לכל דבר ועניין. אם חפץ הוא לבוא בברית נישואין עם אחרת חייב לגרש את הראשונה. יכול לטעון אותו גבר כי האישה אשר איתה שכב , זונה היא. ככזו אין הוא צריך לגרשה , והיא מעולם לא הייתה אישתו. משום שלפניו ניהלה מסחר ענף בגופה. ולכן חשבה לזונה. דוד גרוסמן כתב את "דבש אריות" ושם הוא מעלה את השאלה כיצד יכול אדם לקיים את האינטימיות עם הזרות.  את הזרע עם הזר. מה גורם לשמשון לחפש את האינטימיות אצל הזרות ?  עוד נשאל - מה גורם לאישה לחלק את האינטימיות שלה עם כל זר. זו בעצם אותה שאלה רק בכיוון ההפוך , היינו מצד האישה. עוד נובע, שגבר הסוחר בגופו הרי הוא גם זונה ממין זכר. אין הוא שונה מעמיתתו הסוחרת תמורת טובת הנאה בגופה. זו בעצם תובנה שהופכת את כולם לזונים , אישה או גבר. אם נקבל את ההגדרה שמסחר בגוף זו זנות. זאת אומרת טינוף במצב טרנסצנדנטי. כדברי סול בלו.

    ג`יין גודול, ד"ר לאותולוגיה חקרה את השימפנזים. יונקים שיש לקבלם בחזקת אדם אם הגדרת האדם היא -  יצור המשתמש  בכלים מתוחכמים. גודול לא למדה על השימפנזים בתיאוריה בלבד, אלא יצאה ליער הפרא על שפת אגם טנגניקה לערוך את מחקרה המעשי. מובן הדבר ואף ברור שחלק ממחקרה המאלף נגע לחיי המין של אותם יונקים. אמנם כבר נאמר "מותר האדם מן הבהמה"  אולם לטבע חוקים משלו. אלה חוקים אוניברסאליים שקבע הטבע ולא האדם , לכן מתעמם כאן ההבדל בין האדם לחיית השדה. גודול מגלה שהשימפנזים נמשכים לנקבה זקנה בעלת ניסיון בתאווה מוגברת , ומעדיפים אותה על צעירות ממנה. הטבע מספק לנו בני האדם הצצה לעברנו. הרי האדם לפי תורת האבולוציה התפתח מקופי אדם לפני חמישים מיליון שנה , ביבשת אפריקה והתפשט לכל היבשות מלבד אנטרקטיקה. ההומו ספיינס היינו האדם המודרני, הופיע בעולם לפני כמאה חמישים אלף שנה. אם נקבל את התיאוריה הזו, נבין את התוקף למחקרה של גודול על השימפנזים. עוד נבין שעולם האדם התרבותי מספק לנו מושגים, שבמקרה הטוב באים להבדיל אותנו מן היונקים האחרים. זה אומר שבני האדם לא חיים על פי הטבע, אלא יוצרים לעצמם מציאות שונה, ובה הם חיים. לא פעם בניגוד לטבע בצורה אורבאנית ומתועשת. אבל נפש האדם תמיד תהיה קשורה לטבע, למרות כל הניסיונות הנאצלים לחפש לו מציאות הזויה. מכאן יוצא שהמושגים בהם אנו דנים וסביבם אנו מנהלים את חיינו מנוגדים לטבע מחד , ומתהווים מן הטבע מאידך גיסא. משום כך ההזדווגות היא הדבר הכי טבעי , מתהווה מן הטבע. אבל נכבלת בדלת אמות אל המושגים המנוגדים שהתרבות שלנו יצרה. גודול מביאה לדוגמא את השימפנזה הנקבה, שהצורך הטבעי בה יוצר את הפורקן הזכרי. מן תפקיד אחראי שהטבע מעניק לנקבה, והיא מקיימת אותו  באופן הכי טבעי שאפשר לעלות על הדעת. אבל בעולמנו אנו , במציאות החדשה. יחסי המין שבויים במושגים שמאיינים את ערכם. לכן נקבת האדם תחשב לזונה, במידה ותסחר במרכולתה. בניגוד לטבע שרואה כביכול במסחור הזה חובת ביצוע. בנקודה הזו ההתנגשות בין המציאות ההזויה שלנו לבין הטבע הטהור היא בלתי נמנעת. אולם דא עקה אין אנו חיים בטבע ממש , והמציאות שלנו יוצרת תחליפים לטבע, היות והאדם הוא יצור מן הטבע. לכן מקובל לחשוב במושגים יותר מאשר בטבע האדם , המושגים הללו ממיטים אסונות מוסריים כביכול, שכנגדם אנו בונים סכרים השכם והערב , ונסוגים עם הגבול המוסרי. יען כי לא נתנוון לחלוטין. למרבה המזל נסיגת הגבול המדובר הוא לכיוון הטבע , עד כמה שישמע הדבר מוזר. ניתוץ המיתוסים שבנה האדם במו ידיו, עקירת גבולות המוסר והעתקתם. הם הניסיון הנעלה ביותר של האדם לחזור לטבע, כי אנו שייכים לשם. העולם התפרק מזמן מן המשפחתיות המעושה, ומכללי המין הנוקשים לכיוון מתירני יותר , ותוך כדי כך העתיק את הגבול לכיוון הטבע. שאלתו המוסרית כביכול של דוד גרוסמן ב"דבש אריות" כיצד יכול גבר לשתף את האינטימי עם הזר , את הזרע עם הזרות. היא שאלה טובה , שהמרקם שלה הוא המפגש בין הטבע לבין המציאות שיצר האדם האורבאני. נרחיב ונשאל , כיצד יכול הטבע האינטימי לשתף את הזרות האורבאנית . שזו בעצם אותה שאלה במקרו. שמשון מחלק עם אישה זונה את האינטימיות שלו, בדיוק כפי שהיא מחלקת איתו את האינטימיות שלה. הזרות היא של שניהם , גם שמשון וגם האישה זרים אחד לשני. האינטימיות היא גם של שניהם, לכן המפגש כאן הוא אינטימי ולא זר. הזונה מקיימת את הוראות הטבע בדיוק כפי שאותה נקבת שימפנזה מקיימת את חובתה. ברגע ששמשון פוגש באישה הוא יוצר את האינטראקציה האינטימית שמתעצמת עד לפורקן של ממש. עניין הזרות הוא משני הצדדים, לכן מבחינה לוגית היא מתבטלת . מה שנותר זה העניין האינטימי. במהלך אותה אינטראקציה אין זה משנה מה מקצועה של בת הזוג , ולא חשוב מה מקצועו של בן הזוג. בפיידון מספק לנו סוקרטס רעיון לתשובה אפשרית נוספת , באותו דיאלוג הוא מנסה להוכיח שכל דבר מה שיש לו היפוך יתהווה בהכרח מהיפוכו. למשל , כשייעשה דבר מה גדול הרי היה בהכרח קטן לפני כן. או אם יעשה דבר קטן הרי היה גדול לפני כן. או לדוגמא , ממה שחזק ייעשה החלש יותר , וממה שאיטי המהיר יותר. מכאן אנו למדים שכל דבר שיש לו היפוך יתהווה מהיפוכו. לכל זוג הפכים יש שני מיני התהוות. מהאחד אל השני , ושוב מהשני אל האחד. בין מה שגדול או קטן יותר יש התווספות ופחיתה , ועל האחד אומרים אנו שנתווסף ועל השני שפחת. ועוד , לפרוש להתחבר , להתחמם להתקרר. גם לאינטימיות יש היפוך והיא הזרות. מכאן נובע שהאינטימיות מתהווה מן הזרות. דבר מה זר אפשר להגיד עליו שייעשה אינטימי , ועל דבר מה שייעשה זר, הרי בהכרח היה אינטימי לפני כן.  גבר ואישה שהיחסים בניהם אינטימיים, הרי בהכרח אפשר לומר , שהיו זרים זה לזו. מכאן יוצא - שהאינטימיות שלהם התהוותה מן הזרות. להלן זוג הפכים עם שני מיני התהוות. מהזר ייעשה האינטימי ומן האינטימי ייעשה הזר. גבר הנפגש עם זונה הרי היא זרה, שזה ניגוד של האינטימיות , ומן אותה זרות מתהווה האינטימיות .  

    הקרב על הוועד

    גם להולך בתלם צפויות הפתעות בדרכו, שבעטיין יסטה ממסלולו. יטה את שרעפיו ממסלולם כשירגיש מט ליפול, על בלימה יעמוד לפעמים, ברגעים שבהם כוחו הדל לא יהיה למשען. רק כשינחל את נחלתו ויחרוש את אדמתו יעז לחלום מעבר לאופק. עד אז יהיו לילותיו לבנים וימיו אפורים כימי הסתיו, גם אם ידו משגת מעט שלווה ימשח את גופו בקרם הגנה. כי לא ידע אל-נכון מאין תבוא הנפילה. אבל כל עוד כוחו במותניו יהיה זכאי לימים של חסד, לא ידע חסר. אם כי תעתועי הגורל יחבלו ברשת, יהיו כאדוות גל הצפה על המים. לא ישית ליבו לגלים המקציפים את הים, ומצליפים בזרבובית המזח. ידמה את הטבע לנחלתו הפרטית, על אף שהטבע אין תפקידו לארח זרים. בחלומו יראה עצמו שט על המים, ואפילו עף בשמים. מדליק את הברקים כמו פנסים, ואפילו מוריד הגשם לפעמים. בעל יוהרה הנושא את הלפיד של פרומתאוס, טיטן. עד שיעור משנתו, וימצא שהיה בחלומו. יחשב את הסיכויים להישרדותו, ואת הסיכונים בהישרדותו. כך יתנהל כקליפת אגוז על המים, פעם למטה ופעם למעלה. את ההזמנה של אברם נצרתי כמוצא שלל רב. רבצה לפתחי אפשרות נדירה להפוך לעיתונאי חוקר. המספר את ספרו ישר מן הקורידה. השיחות שלי עם אברם היו קצרות וענייניות. לפעמים נסבו על כספים שהייתי חייב לוועד בית. כאשר שיפרה החליטה להיות בוועד הבית. אז הייתה מהומה רבתי כשהשכן מתחתיה התנגד, היות והוא משך בחוטים זמן רב. אבל היא טענה שהגינה לא מטופחת וצריך יריעות ביטומניות על הגג. ובחדר מדרגות לעשות מהפכה. לצבוע ולסייד, ולהניח עציצים שלא אוהבים שמש, בכל קומה. כמובן שנתתי ידי לטעמה המשובח של שיפרה, ואפילו הרשתי לעצמי לקרוא לה שיפי כמה פעמים. תוך כמה שבועות הפך הבניין שלנו לפנינה של הרחוב. היא התקשרה עם תרבות הדיור, שכרה גננים, ועוד הלכה ושכרה חברת לזיפות גגות. סיכמה איתם את כוונותיה, ולא התביישה לעלות לגג לבדוק את עבודתם. עוד תיקנה והוסיפה, בקשה ודרשה. עד שהפכנו לשיר. היו  לי כמה שעות עד המפגש המסחרר, לכן ניצלתי את הזמן למקלחת הגונה, ולארוחה מהירה. נוסח מנה חמה ברוטב עגבניות. מן החלון נשקף מלון גראנד והסתבר שהמון נוער יהודי מארצות הברית באים להתנסות בארץ. את המסע הזה ארגנה הסוכנות היהודית במסגרת תגלית. היה זה נחמד לראות את הנוער הזה על אדמות אבותיו, אבל נראה לי שארץ ישראל בשבילם היא יותר חוויה מאשר אפשרות מעשית.

    עליתי בשעה היעודה לבית מס` 13 של הזוג שיפרה ואברם ניסן. תיקון קל – שיפרה ניסן רוזין. רוצה לאמור ששיפרה נשאה גם את שם משפחתה הקודם. אברם פתח לי את הדלת במאור פנים, והזמין אותי להיכנס. הרגשתי כמו פרופסור קוגלמס בתיבה של פרסקי. הבית היה מעוצב בטוב טעם, הפטיו הוביל למטבח ולסלון, המטבח היה בעל דלת הנפתחת לשני כיוונים. הסלון היה רחב וגדול מן הסלון של הבית שאני שכרתי. עם חלונות קרועים לכיוון הים, מעוטר בספות עור בופאלו. על הקיר היו תמונות מרשימות, זיהיתי את ווהן גווך ואת שאגל. הייתה עוד תמונה יפיפייה שזכרתי של מי היא לפי הראש של לורקה. לאורך אחד הקירות הייתה ספרייה ענקית, מושתלת בנישה. תארו לעצמכם, כמה ספרים נכנסים לשם. המון, היה שם הכול, אלפי ספרים מסודרים באופן מופתי. בצד היה שולחן חום גדול ומסביבו כמה כיסאות. לא היה איש בבית, חוץ מאברם. אלא שמאוחר יותר הבנתי שאפרת ובלומה התבצרו בחדר של שיפרה. עוד התברר לי כי הבית מורכב בעצם משתי דירות, לכן הוא היה שונה מהבית שבו גרתי. הסבתי לשולחן ואברם הכין לנו שני כוסות של קפה שחור מהביל. לפי הריח נראה לי שהוא בישל את הקפה ממש. היה לזה טעם מצוין  וערב לחיך. אברם חייך אלי כאילו מנסה לשחד אותי במשהו. שתינו את הקפה ואברם הציע לי סיגר עבה. נותנים לך, קח. נטלתי את הסיגר והוא הצית אותו בעבורי. כבר בשאחטה הראשונה כמעט נחנקתי, זה הייתה מתקפת עשן מסיבית. אברם חייך ואמר לי שסיגר צריך לדעת לעשן. אז הוא לימד אותי שהעשן צריך להתגלגל בחלל הפה, ואין מסניפים אותו כמו סיגריה רגילה. ואם כבר עושים זאת, צריך למשוך מעט מאוד. לההנות מן הארומה של הסיגר. עוד סיפר כי הסיגר מהוואנה, ממפעל שמייצרת את הסיגר בעבודת יד. ממש כך, לוקחים את הטבק ומגלגלים ביד לסיגר. בגלל מיסוך העשן הציע אברם שנצא אל המרפסת הפונה לים. ריח מלוח התגנב לנחיריי, וטעם הטבק התעפצץ בגרוני.

    תשתה קוניאק- שאל.

    כמובן שהסכמתי לשתות כוסית של קוניאק, מי היה מסרב. נוסף לכל הארומה שכבר כבשה אותי היה הקוניאק ברמה בינלאומית. למזלי לא הייתה כמות גדולה בכוסית, מה שגרם לי בכל זאת סחרור קל. אלא שזה חלף הרבה לפני שדיברתי או עשיתי שטויות. למען האמת לא הייתי מורגל בשתייה חריפה או בעישון סיגרים. אבל בחרתי להיות נימוסי כדי שמארחי ירגיש נינוח איתי. למען האמת, הבנתי אז ששיפרה לא סתם התאהבה באברם, היה לו פסון של אדם שראה עולם, איש ספר, ואדם נעים להתרועע. דיברנו על הא ועל דא, ענייני דיומה. אברם לא חיטט בעברי, לא שאל אותי למה אני לבד, ונמנע מלהציק לי בשאלות שונות. אני השבתי לו באותו מטבע ובחרתי לשוחח על המצב. אף מילה מעבר לכך. אחר-כך שוחחנו על משוררים, ואברם הפגין ידע. הוא אהב שירה. במהלך השיחה הוא הלך למטבח והביא כמה זוקיני שאטעם. משהו שהוא עשה. היה לזה טעם גן-עדן. הפיניונס עם הירק והאורז נתנו לתבשיל טעם מיוחד. אחרי הקוניאק זה היה מחייה. בכדי לא להפריע לי עם רשמיי החלטתי עוד כשהייתי בביתי לזרום עם המארח שלי. לא להתנגד, או להתבייש, כי זה מביך את המארח. איך נאמר – ברומא תהיה רומאי. כך נהגתי.  המרפסת הייתה גדולה, ישבתי בכיסא נוח ועצמתי את העיניים. הרגשתי את הים מטופף על שובר הגלים. את השקט, בלב ים. שמעתי את הקולות של נהגי המוניות למטה, בליל של שפות. ככה התנתקתי ממקומי בכל פעם שאברם היה הולך לתוך הבית, וריחפתי לי בעולמות אחרים.    

     דווקא שיפרה הייתה זו שהנחיתה אותי למציאות.

    בוא – אמרה. לא באת לכאן לחלום, מחכים לך בשולחן.

    נכנסתי פנימה, והצטרפתי לשולחן. אברם ישב בראש, בלומה ואפרת היו מימינו. שיפרה ישבה מולו, ואנוכי ועוד אורח ישבנו משמאלו. אברם היה דילר לא רע, הוא ערבב את הקלפים ביד אחת, אחר שחתכו לו אותם, הוא חילק אותם  במטס שלא היה מבייש בית-ספר לטיסה. בלומה הייתה חשודה בעיני, היא הייתה ממש שחקנית לפוקר. על הפנים שלה לא זע שריר, והיא לקחה אותנו כמו שליאונרד כהן לקח את מנהטן. אפרת הייתה יותר ילדותית, חסרת סבלנות. לא התאים לה משחק הפוקר שדרש סבלנות של ברזל, לכן היא תמיד הפסידה. אברם הניח את בקבוק הקוניאק על השולחן ומזג לכולם. שתינו ושיחקנו, והזמן עבר כאילו אין מחר. האיש שישב משמאלו של אברם ובעצם לימיני היה נינוח, אברם מדד אותו בהערכה עצומה. הוא שיחק כמו מקצוען אמיתי, והייתה לו יד טובה. שיפרה הייתה זוהרת, פניה היו מאופרות מעט, ונתנו לעיניים היפות שלה להוביל. שיערה היה זרוק על קודקודה, שיער חלק ורך כמשי. היו רגעים שבהם הופנטתי אליה. בלומה הייתה מעט מבוגרת, יותר מאפרת ושיפרה. נשית כזו, בעלת שיער אסוף לזנב סוס, שתי גומות עמוקות בלחיים, אף סולד קטן. היא הייתה ממוצעת אולי מטר שישים וחמש. אפרת הייתה יותר פרועה, שיערה היה סתור על פניה, עיניה השחורות היו גדולות ועורביות. וכשהיא צחקה היה צחוקה מתגלגל במדרון כמו האבן של סיזיפוס. מאוד הרשימה אותי, נוסף לכל הייתה רזה וגבוהה, אולי מטר שמונים. האיש לידי שתק ושתה, או שהיה טמבל בשביל להתבטא, הרי נאמר סייג לחוכמה שתיקה. או שהיה כל כך בטוח בעצמו שמילים רק הפריעו למנוחתו.

     לאחר כשעה נגמר בקבוק הקוניאק. אברם הביא עוד אחד ועשה לנו סיבוב נוסף. שיפרה הייתה כבר שיכורה, היא צחקה ללא סיבה, ליטפה את בלומה ואפילו נישקה את אפרת. הרגשתי נבוך. בלומה הייתה יותר מינורית אבל מבושמת לא פחות. אפרת נעה קדימה ואחור כמו לולב ובטשה ברגליה את השטיח הפרסי שהיה פרוס על הרצפה. האיש לידי היה שקט ורגוע. אברם חייך לכולם וגם הוא כנראה מבושם קמעה. באיזה שלב בקש אברם משפרה שתכין קפה.

    למה שלא תבקש מרונית להכין קפה. – לעגה לו.

    איפה את רואה כאן את רונית ?

    אולי תצלצל אליה, היא בטח תשמח לבוא. – אמרה בלומה.

    אברם האדים ושתק, כמו דוד קיטור רותח.

    המרוקנית הזו בטח טובה במטבח כמו שהיא טובה במיטה. – הפליטה אפרת.

    אולי תשאירו את הויכוח ביני לבין אשתי. – בקש אברם.

    למה? – שאלה בלומה. כי אז אתה יותר גבר, מחטיף סטירות.

    זה לא עניין שלך, מה אני ואשתי עושים בחדרי חדרים. – סינן אברם.

    מה אתה חושב לעצמך, אדון ניסן. – אמרה שיפרה. שאתה יכול ללכת עם אישה אחרת, ואז לחזור לכאן כאילו כלום. או לשלוח לי פרחים מהפיצוציה כאילו יש לי מאהב, למה הלכת לזונה ? תענה לי.

     זה היה מארב מתוכנן ואברם עלה עליו. הוא ידע שאם יתפרץ יראה כאחד שעצביו צמר-גפן. אבל אם יבליג לגמרי יצא וידו על התחתונה, ויותר גרוע מכך – מודה בעובדות. לכן היה עליו ללכת על ביצים, היינו, להישאר רגוע אבל גם לתת מכות יבשות. הוא שתק. נו באמת, למה גבר הולך לזונה ? זו הרצאה שלמה.

    אולי הלך לרונית, מכיוון שהיו חסרים לו יחסי מין. – אמר האיש לידי, ונכנס למערכה.

    הרגשתי ככתב צבאי במבואות בגדד, למזלי אני ניטראלי.

    ניסן. – אמרה שיפרה. לא על כל כאב ראש צריך להחליף אישה. אם רג`ינה לא תיתן לך יום אחד, אז תרוץ לאחרת?

    כל העיניים הופנו אלי, היינו שלושה גברים, מול שלוש נשים.

    זו לא חוכמה לעשות רומנים מן הצד- אמרה שיפרה וקמה ממקומה.

    ולפני שהספקתי להגיד לה שאני לא מכאן. ישבה על בירכיי ונתנה לי רטובה לשפתיים.

    אתה רואה . – צחקה. כמה זה פשוט, לנהל רומן מהצד. גם אני מסוגלת להתחיל עם גברים.

    אם אתם לא מפסיקים אני הולך – איימתי עליהם.

    אברם צחק – אתה לא יכול ללכת, אתה המספר.

    יש לך טעות אברם. ברגע שאני יוצא מהדלת לא יהיה לי מושג מה קורה כאן.

    אתה לא תלך- הפליט ניסן.

    בכל מקרה אברם, אני יוצאת לשבוע חופשה- אמרה שיפרה נחושה. לצימר בצפון יחד עם בלומה ואפרת. יש לי רצון טוב לחשוב על הכול. כאשר חברותיי לצידי מנסחות אפשרויות. ואז אגיע להחלטה ואבדוק הכצעקתה.  אברם ישב קפוא, שריר לא זע בפניו, שיפרה עפה לו לפנים. לא שהייתה לו בעיה ששיפרה תצא לחופשה. נהפוך הוא, לגביו זה היה רעיון מבריק. להיות לבדו ולחשוב. זה יכול להוסיף לו כמה נקודות בקרב על ליבה של אישתו. פתאום הפך כושי עורו ונמר חברבורותיו, הירח נפגש  עם השמש במרום, ואפילו ניסן הרגיש שירד לו האסימון. זה הרגע שבו צריך בשיא לפרוש, וגם להודות על טעויות. כי מודה ועוזב ירוחם, ומי שמכחיש ישא בליבו שקר גס. אומרים, מודה ועוזב ירוחם. אז אומרים. אבל מה החוכמה שאדם מודה לאחר שנתפס מבלף. הרי הודאתו תפליל את עצמו ולא תבוא לזכותו. לכן במקרה דנן, זכות השתיקה זה רעיון. לא נותר מה לומר, כי כל הדברים כבר נאמרו, לכן התפזרנו כל אחד לדרכו, ושיפרה החלה לארוז. היא לא חזרה תוך שבוע, אבל מכתב הגיע מעורך דין ידוע. ששמו נקשר לכמה פרשיות עקלקלות כך שאברם היה בשבילו עלם חמודות.

    יפנה נא כבודו את הדירה תוך עשרים וארבע שעות. אם כבודו לא רוצה במעצר לבלות. ייקח נא את חפציו בשתי מזוודות, וילך לדרכו לאן שיחפוץ. בידי כבר רשומות, כמו כן תמונות, שבלש ידוע צילם במסתור. מה שמוכיח בעליל שקשרת קשר נגד מרשתי. ושלחת ידך למעול בהקדש הזוגי. מצורפת  בזאת הזמנה מבית הדין הרבני, רצופה שמות של פוסקים הלכתיים. 

    בא אברם אל המרפסת, התבונן מטה. המכתב בידו רעד כמו עלה נידף. אז הרגיש אברם שהוא מרחף. ראה את הכביש נעשה גמלוני, ואת המכוניות בגודל חגבים. אפילו את הגג ראה מתרחק כמו מגרש כדורגל מהטריבונה האחורית. הים נפרש לפנים עם קצף גלים אדמוני. את פניו ניקדו סירות דייגים. היו גם שלושה אנשים שהצביעו עליו, כעל תופעה שמיימית. עד שלא היה כלום.  

    דרג את התוכן:

      פוסטים אחרונים

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      מולוקו
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין