שלב ראשון אני רואה אותם שלב שני אני רואה אותם ומביט בהם, קצת יותר בתשומת לב. לפעמים כשאני שוטף שיניים לפעמים מהחלון באוטו בנסיעה לפעמים כשאני הולך לסידורים, קניות. זה לא מספיק לי לראות פרח אז אני חושב/חש את העדינות שלו. נותן לעלים, לגבעול, לקימורים של הגבעול שלו להיכנס לתוכי להיכנס לי לוריד אני מאפשר לעצמי לטבוע בתוך הצורה שלו ההתפתחות שלו מלמטה למעלה. הצבעים נוגעים בי הגוונים והחוזק. אדום עושה לי תשוקה. צהוב עושה לי שמש שמחה. כחול מביא לי שקט ואופק ירוק מרגיע אותי. לבן משקיט אותי עוד יותר לשלווה לבן אני אוהב. הוא נקי. עובדתי. אי אפשר להתווכח עם לבן. "פרח משדר עדינות" אמר לי פרי חברי אתמול וזה נכון. אני סופג מפרחים עדינות מרגיעה רכות. גינה מקרית בדרכי שיש בה יהודי נודד על הקרקע ועץ יער גשם מעליו עושה לי חו"ל עושה לי יער עושה לי חיות, חיים, רטיבות, תשוקה. וקיר? מה עושה לי קיר? יציבות. קירות עושים לי טוב. מרגיעים אותי. אני הולך לצידם במודעות מתקרב ולפעמים נוגע באצבעות או עם כל כף היד מרגיש את הקור את החוזק את העוצמה והבטחון. קיר חזק אני חזק. הולך ליד קיר בדרך לסופר וסופג ממנו כוח. בצד ... אף אחד לא רואה אותי בשקט, עם עצמי. יש לי יחסים עם פרחים וקירות אני מביט בהם ומעניק להם משמעות וחיים הם מרגיעים אותי. הפרח בלעדיי, יהיה פרח בלעדיי בלי מישהו שרואה אותו הוא יהיה לעצמו והקיר בלעדיי הוא דומם ואיתי הוא חי. עצמים, חורים, מרצפות, קירות, תקרה עמוד, פח, עלה לכל אלה יש חיים אם רק נבחין בהם וניכנס עוד יותר לעומק שכבה נוספת ונרגיש אותם. נשאל את עצמנו מה הם בשבילנו? איזו הרגשה הם עושים לנו? רמת מודעות אחרת. ********************************************* ערן שחר ד"ר התלהבות מחקר ופיתוח |