רוצה להגיד לו את כל הדברים שיש לי בראש. רוצה להקיא עליו בליל של מילים שיתחברו ויצרו משמעות. רוצה שהוא יבין את המילים האלו, ואת המשמעות שעומדת מאחוריהן. רוצה שהוא ירצה להגיד לי את כל הדברים שיש לו בראש. רוצה שהוא יקיא עליי את בליל המילים שלו בחזרה, רוצה שהן יהיו נוגעות, ושנונות, רוצה להבין.

רוצה שהוא יכיר את הכל, רוצה שיבין שבסה"כ אני באמת קורבן של הנסיבות, של העולם המודרני. רוצה שהוא יבין שגם אני, כמו כולם, בסופו של דבר, בן אדם. רוצה לתת לו רשימה של דברים שאני לא עושה בסדר כדי שהוא יגיד לי שזה לא נורא.

רוצה שהוא ייתן לי את הרשימה שלו והיא תכיל 2 דברים.

רוצה ששנינו נפסיק להיות כל כך כהי חושים מכל החיים המודרניים האלה, רוצה להאמין שוב, רוצה לשכוח את מה שהיה פעם, אבל לשכוח באמת, לא לזכור ולהמשיך הלאה בכל זאת.

רוצה שתהיה לי שוב את ההרגשה הזו, בלי לחשוב כל הזמן ששוב השטיח עומד להמשך ממתחת לרגליי ואני הולכת ליפול על הראש.

רוצה לקפוץ פנימה עם שתי רגליים בלי לפחד. רוצה שלא לחשוב על איך זה ייגמר.

רוצה לא לחשוב על איך בכלל להתחיל. רוצה שדברים ייקרו מעצמם.

רוצה שיבין שלפעמים אני מעדיפה מבט על חיבוק.

רוצה שלא יילחץ מזה שאני נלחצת.

רוצה שהוא לא יגיד לי דברים שכולם אמרו לי, דברים שכבר שמעתי. רוצה שהוא יהיה אחר.

רוצה שהוא יעשה לי טוב ורע בו זמנית, אחרת אני אשתעמם.

רוצה שהוא יעשה לי יותר טוב מרע.

רוצה שהפעם זה לא יהיה משחק מפגר, רוצה שהפעם זה יהיה משהו אמיתי.

רוצה שהפעם אני לא אדפוק את המשהו האמיתי הזה עם הבעיות שלי.

רוצה להצליח להסביר לו את כל זה. רוצה שהוא יבין שוב.

רוצה שהוא יאהב.

רוצה יותר, שאני אוהב.