מי יכול להיות מאושר מכך שבנק הפועלים חתך לנוחי דנקנר 64 מיליון ש"ח מהחוב? אבא שלי. אבא שלי גם קורא מעריב וגם יש לו חשבון בבנק הפועלים (הוא גם מעשן טיים אבל זה לא קשור..). אז מה אכפת לו? עכשיו הוא יוכל להמשיך לעשן טיים ולקרוא מעריב. הבנק שלו סידר שגם מחר יהיה מעריב בפתח הדלת. אני מבין אותו אבל למה אני אשם? אני בכלל קורא הכול באינטרנט ולא אכפת לי מה יקרה במעריב, נוחי דנקנר קנה שנוחי דנקנר ידאג.

הכול היה תפור מראש, אני מוכן לחתום על זה. נוחי דנקנר לא היה נכנס לעסקה אם לא היה משוכנע שבנק הפועלים יימחל לו על מרבית החוב.

לעומת נוחי הגדול, אלפי עסקים נסגרים כל שנה בגלל תזרים בעייתי או סתם בגלל שהבנק לא אישר להם גישור לחודש חודשיים. לנוחי בטוח אין חוסר כזה. אבל בכל זאת מוחקים לו מהחוב. אני בטוח שאם היו נותנים את ה-64 מיליון הללו למימון העסקים הקטנים - שלי ושלך - וודאי שעסקים רבים היו יכולים להמשיך להתקיים בכבוד, ובטוח שהיינו משיגים חלוקת משאבים צודקת יותר.

לא פלא שאנחנו ממשיכים להיות מנוצלים, האזרחים הקטנים, אלה שרק רוצים להתפרנס בכבוד ולחיות חיים טובים. לפני שנתיים או שלוש (מי זוכר כבר..) היה משבר עולמי מזה שכמה אנשים רצו קצת יותר לעצמם על חשבון אחרים. היום זה חוזר שוב. הפערים החברתיים רק הולכים וגודלים, הניצול יותר ויותר ציני מיום ליום. לא יודע מה עוד צריך לקרות כדי שנבין שאנו שותים מאותו הבאר גם הגדולים (כאילו גדולים..) וגם הקטנים. נקווה שנוחי וחבריו לא יגמרו כמו מובארק וקדאפי שלקחו לעצמם במקום לתת לעמם...

חג חירות שמח