0
צומת פורדיס שעות אחה"צ. אני שקועה בשיחת טלפון ממתינה לאור הירוק ברמזור.
נקישה בחלון. אני מסיטה את מבטי הצידה ומבחינה באישה בסביבות גיל ה-70, לבושה בבגדים בהירים רחבים, שיערה אפור שזור פסי שיבה, נושאת עמה תיק גדול.
אני פותחת את החלון.
היא שואלת אותי באנגלית האם אני מגיעה ל- Beach Road.
לתומי חשבתי שהיא מתכוונת לחוף הים ונעניתי ברצון על מנת לקדם אותה קצת בדרכה.
היא נכנסת לרכב מתיישבת במושב האחורי חוגרת את חגורת הבטיחות. לאחר נסיעה של מספר דקות היא שואלת אותי אם אני מגיעה לתל אביב. עניתי שכן, וכך אנו מוצאות את דרכנו דרומה.
אני: לאן את צריכה?
היא: לאור יהודה.
אני: מדוע אינך נוסעת באוטובוס?
היא: אני לא נוסעת באוטובוסים.
אני : למה , אין לך כסף?
היא: אני פשוט לא נוסעת באוטובוסים.
אני: מאיפוא את מגיעה?
היא: מטבעון.
אני: את לא מפחדת לנסוע בטרמפים. את יודעת, זה מסוכן.
היא: אה, הם מחפשים רק חיילים או צעירים. בזקנה כמוני אין להם עניין.
אני: יש לך משפחה באור יהודה?
היא: לא , אני נוסעת לקנות משהו שנמצא בחנות באור יהודה ורק שם.
אני: ואיפוא תלוני?
היא: אני חוזרת היום לטבעון.
אני: אבל עוד מעט ירד החושך זה מסוכן בלילה.
היא: אני מקווה שאספיק לתפוס עוד שעות אור בחזרתי הביתה.
אילו זמני היה בידי הייתי מסיעה אותה עד אור יהודה, אך לצערי נבצר ממני.
הורדתי אותה בעזריאלי והסברתי לה איך להמשיך בדרכה לאור יהודה.
אני תקווה שהגיעה בשלום וחזרה בשלום לביתה..
|