כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מילים שנוגעות...

    מילים מלב אל לב על מה שהיה וגם על מה שאולי שיהיה ...
    ובין לבין על מה שקורה ...

    טיולים , מוסיקה, מחשבות, אנשים ...


    תגובות (51)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      4/6/11 05:16:
    בעיה מוכרת בעולם המודרני. השיטה להערכתי היא להתייחס לכולם, כולל הרופאים, כאל נותני שרותים ולהחליט בעצמך על הפתרון, כולל ביצוע בדיקות באופן פרטי אם יש צורך.
      26/4/11 12:58:
    את סוף הפרשה עוד לא הספקתי לקרוא...לחץ בעבודה ..... אבל את הענין תפסתי ....באמת תרגישי טוב .....ומה אומר...הרבה חלם בכל הטיפול בך...חבל שאת סובלת כל כך...שיעבור בקלות....ושיתאחה השבר הכי חשוב...
      25/4/11 11:59:
    מסכנה את חנה,אני מניח שהחדשות הטובות שסוף השבר להתאחות ולאחר שבעת מדורי פיזיותרפיה את תבריאי. רגע בסוף עשו גבס באיחור של חודשיים או לא? טוב ברור שאת כמה החודשים האלו פשוט צריך לעבור בביאוס רבתי. לא יעזרו שום עידודים וקשקושים. קבלי את תשומות הלב המוצעות בכיף,יותר טוב מכלום- לא? לגבי המערכת- להתחיל לחנך ולבער בה נגעים- מתיש יותר מן כאבי השבר בקרסול,אבל זה תלוי בך כמה בא לך לתקן עולמות. ההתמודדות שלך די מרשימה האמת,וצלילות ובהירות המחשבה- כשאני חולה עם כאבים אני הרבה פחות הגיוני ממך. למרות ששנינו למדנו באותו בי"ס תיכון מושכל ..... אני- גילי
      25/4/11 01:22:

    זה נקרא "רשלנות רפואית" בשפה המשפטית, ואני הייתי נלחם עד הסוף בפשע הרשלני הזה

    כאחד שנכח בשני מצבים דומים שהייתה בהם סכנת מוות ממשית (בן ובת זוג)

    אני רק יכל להציע לך לא לוותר, ולו רק למען אלו שעדיין לא נפגעו

    אבל יפגעו ע"י "הרפואה הציבורית המדהימה" שלנו

    הרבה בריאות.

      24/4/11 13:38:

    היי חנה והנה הגעתי לפוסט.
    למרות שליוויתי אותך "בשידור חי" מאז הפציעה, עכשיו, כשאני רואה את השתלשלות העניינים פרוסה על רצף כרונולוגי, אני מבינה טוב יותר את הכעס ואת התסכול.
    וכמי שהציעה לך לחשוב חיובי, הרי זה לא סותר לדעתי. את חייבת להשקיע את האנרגיות בהחלמה . אני מקווה שעלית על דרך המלך והגעת לידיים מקצועיות טובות.

    אגב, לא מזמן מישהו כאן בקפה גם זכה להתייחסות אטומה מקופ"ח (הוא היה מעורב בתאונה ולא רצו להפנות אותו לשיקום) ובעקבות הפוסטים שהוא כתב הם שינו את היחס כלפיו ב 180 מעלות.)

    סומכת עלייך שתחזרי למיטבך!

    חג"ש

    אן

      24/4/11 07:11:
    נורא. קלות הראש והרשלנות בה נוקטים רופאים מסויימים והזלזול בחייך ובאכותם. רק בריאות.
      24/4/11 01:58:
    חנה יקרה, מאחלת לך החלמה מהירה. אולי תנצלי פסק זמן זה לדברים שהשארת לעשות "שיהיה זמן"...
      24/4/11 01:18:
    חנה"לה....עוברת איתך את ההתנהלות הקלוקלת של מערכת הבריאות... חבל שכ"כ הרבה צריך לסבול עד שהגיעו לדבר "האפיקומן" ...שבר ברגל....החלמה מהירה ורק טובבבב..באהבה דורית:-)
      23/4/11 21:16:
    מודה....נשברתי אחרי 2/3 אבל בכל זאת. לצערנו הרופאים הפכו להיות יותר פקידים מרופאים והטיפול שאנו זוכים לו הוא לא מהמייטבי אלא אם יש לך קשרים ב"חלונות הגבוהים". תהיי בריאה והחלמה מהירה וגם חתימה וירטואלית על הגבס. רוני (-:{
      23/4/11 21:12:
    חג שמח ובשורות טובות....:) לא פשוט להתמודד עם קושי כמו שלך ..!
      23/4/11 20:53:
    חנה בריאות, והחלמה מהירה, זה ממש סיוט, אבל את תתגברי עם חיוך,ויהיה לך נושאים חדשים לכתיבה.... חג שמח
      23/4/11 20:00:
    אחות לצרה?! גם אני שברתי רגל 4 ימים לפני ליל הסדר, אבל מודה ומתוודה, לא עברתי ולו קמצוץ מכל התלאות שעברת.. החלמה מהירה.
      23/4/11 19:53:
    מודה שלא קראתי את התגובות שמתחתי וסליחה אם אחזור על תגובה קודמת. נראה לי שאת צריכה לתבוע את קופח והרופא הספציפי שטען שאת מתפנקת. אני גם שבעתי מרורים מקופת החולים ובמקרה כשלך לא הייתי מסכימה לעזוב את החדר לפני שהוא חותם על טופס לסי.טי. הרגישי טוב יקירה והחלמה מהירה ושלמה !!
      23/4/11 18:00:

    צטט: zehava benyamin 2011-04-23 17:58:41

    את מוזמנת לחופשה בירושלים בכל עת. רופאים?-נו , באמת, גם הם בני אדם... ולא נביאים.. אבל כשכואב , מה לעשות , כואב ! איך אנחמך? בחיבוק גדול. ענק

     

    זהבה, לא צריך להיות נביא ...פשוט להקשיב לפציינט

     ולא לחסוך לקופת החולים עוד סי טי .זה הכל. תודה  על ההזמנה .

    מתקבלת בשמחה ... :-) חג שמח.

      23/4/11 17:58:
    את מוזמנת לחופשה בירושלים בכל עת. רופאים?-נו , באמת, גם הם בני אדם... ולא נביאים.. אבל כשכואב , מה לעשות , כואב ! איך אנחמך? בחיבוק גדול. ענק
      23/4/11 17:46:

    צטט: יהודית מליק שירן 2011-04-23 17:40:34

    קודם כל תרגישי טוב. באשר לרופאים, אלה שאני מכירה הם פשוט מלאכים אלה שאת מכירה, חסרי רגישות. צר לי שכך. החלמה מהירה וחג שמח יהודית

     

    יהודית, תודה על תגובותך . לא כתבתי שכל אלה שאני מכירה הם חסרי רגישות. מכירה כמה מקצועיים ביותר  ומחוייבים ביותר, בעיקר בהיותי עוסקת בתחום וחשופה לציבור העוסק בתחומי הרפואה .

     אני מציינת כאן מקרה ספציפי של זילזול בתלונתי הגורם נזק ועוגמת נפש ומעלה את השאלה של ניהול

    המקרה - בידי מי ?

    קודם כל תרגישי טוב. באשר לרופאים, אלה שאני מכירה הם פשוט מלאכים אלה שאת מכירה, חסרי רגישות. צר לי שכך. החלמה מהירה וחג שמח יהודית
      23/4/11 17:29:
    אופפפ, מקווה שאת מרגישה יותר טוב, החלמה מהירה!!
      23/4/11 17:21:

    חנה יקירתי,

    כל כך מבינה לליבך.

    את צודקת לחלוטין בטענותיך

    לרופאים המזלזלים ולבירוקרטיה.

    זה ממש מקומם.

    על אחת כמה וכמה כשאת כל כך סובלת.

    תיארת "יפה" את הסבל המתמשך הזה,

    תיבלת בהומור וכאב . . .

    אני מאחלת לך החלמה כמה שיותר מהירה

    עם כמה שפחות סבל!!!

    ===========================

    ''''

    שתוכלי לנוע בקלות ובקלילות!!!

    ===========================

    ''

      23/4/11 16:44:
    חומר למחשבה*
      23/4/11 13:50:
    מצטערת לשמוע. החלמה מהירה יקירה.

    חנה, קודם כל שתהיי לך החלמה מהירה ושלא תסבלי יותר. התבקשתי לתת את דעתי המקצועית, אז ברשותך הנה היא.

    על פניו נראה שהייתה כאן התרשלות, אבל כדי להיות בטוחים חייבים ללמוד את המקרה לעומקו, דרך התיעוד הרפואי הקיים.

    בהנחה שהייתה התרשלות, על מנת שיהיה "קייס" לפיצוי חייבים 3 מרכיבים:

    התרשלות (כנראה שיש), נזק (יש, השאלה היא רק מה גודלו) וחייב שיהיה קשר סיבתי ביניהם, כלומר שההתרשלות גרמה לנזק.

    אגב, אם היו מאבחנים את השבר מהרגע הראשון ועדיין התוצאה הסופית הייתה כמו היום ==> הרי שאין קשר סיבתי!

    עצתי היא שתמשיכי להחלים ככל האפשר, ותקבלי את הטיפול המקסימלי האפשרי לשם הקטנת נזקייך. הכי חשוב זה להחלים. אני מעדיף שיהיה לך נזק קטן ופיצוי קטן מאשר נזק גדול ופיצוי גדול. המחמאה הכי גדולה בתחום היא לומר ללקוח שהתיק שלו הוא "תיק קטן".

    אחרי שתחלימי לדעתי כדאי לפנות לחברת הביטוח של קופת החולים ולנהל איתם משא ומתן לעניין הפיצוי האפשרי. היו מקרים שמשא ומתן שכזה צלח והיו מקרים שלא. הנה מקרה שטיפלתי בו עם נסיבות דומות שיכול להסביר קצת יותר על הדרך בה כדאי להתנהל, כמו גם הפיצוי שניתן באותו מקרה.

      23/4/11 12:31:
    חנה מה אפשר חוץ מלאחל לך החלמה מהירה...ולהצטער על כל מה שאת עוברת ? חוו"ד רפואית בוודאי לא אתן...אין לי ספק שהתחושות שלך יעשו את זה הרבה יותר טוב...תזרמי אין בהחלטה שלך. ובכל זאת...חג שמח
      23/4/11 12:31:
    באסה... ממש באסה...
      23/4/11 12:10:

    צטט: אולגה ברמסון/אולי 2011-04-23 11:21:02

    חני יקרה, מנוחה לרגל!!! כואב לי סיפורך, ולצערנו, כמעט כל אחד סוחב על עצמו פישול רפואי. המסקנה שאנחנו היחידים שמרגישים את עצמנו נכון! בריאות, החלמה ואושר, מגיע לך!

                         *************

    אולי, אכן אנו מרגישים את עצמנו הכי טוב וזו הסיבה המצויינת שבגינה אסור למערכת לזלזל בתלונות של פציינטים .

      23/4/11 11:34:

    ''

    חנה'לה, מצער ומתסכל מאד שאת סובלת זמן ארוך כל כך ולא מקבלת התייחסות מקצועית ואנושית ראויה.
    אבל עכשיו, כשאת יודעת מה הבעיה האמיתית, הקשיבי לליבך ולכי עם האינטואיציה, כי הרופאים לא יודעים. עובדה, לא זיהו שבר, שכן צריך להיות מודגם בצילום רנטגן.
    מנסיון שלי ושל ילדי - כשכואב מאד, משתמשים במשככי כאבים. זה לא לנצח ואיכות חייך תשתפר ואיתה גם מצב הרוח. לצד זה הקפידי על תזונה בריאה ככל האפשר (זה תמיד טוב). מצאי לך את הדרך שלך להתקדם בתרגול. בהתחלה זה ייראה כאילו לעולם לא ישתפר ולפתע תמצאי עצמך מסוגלת לתרגל המון - כשהגוף יסכים, לא תזדקקי לאף פיזיותרפיסט. תדעי מה נכון.

    אני מצרפת לך קטע מוסיקלי של רון גודווין - מנגינת הנושא מתוך מיס מארפל - תמיד מעלה חיוך על שפתי, מקווה שגם לך יעשה כך. מקווה שהצלחתי לטעון את הקטע.

    מאחלת לך החלמה מהירה והרבה שמחה,

    תמי

    חני יקרה, מנוחה לרגל!!! כואב לי סיפורך, ולצערנו, כמעט כל אחד סוחב על עצמו פישול רפואי. המסקנה שאנחנו היחידים שמרגישים את עצמנו נכון! בריאות, החלמה ואושר, מגיע לך!
      23/4/11 10:24:
    חנה יקרה מתסכל כשלא מאמינים לכאבייך...וסבלת כאבים קשים במיוחד.. והעיקר, מאחלת לך רפואה שלמה, החלמה טובה של השבר עכשיו שתדעי לא לדרוך עליו ויטופל נכון. הרבה בריאות והמשך חג שמח
      23/4/11 10:10:

    הרבה בריאות

      23/4/11 10:06:
    חנהל'ה אני רוצה שתתייעצי עם חבר שלי כאן שמו שי והוא עו"ד שמתמחה בדיוק לשים במקום חארות כמו שנתקלת בהם כבר שולחת לו לינק לפוסט, אל תוותרי, הסבל שלנו לא יהיה ללעג בפני מי שאמורים לטפל בכך תהיי בריאה נשמה ותשמרי על עצמך !
      23/4/11 09:53:
    ליבי איתך חני ,זה המקום לגייס את חוש ההומור שלך ולידיעה שלגוף שלנו יכולת ריפוי מדהימה..מאחלת החלמה וחזרה מהירה לפעילויות השיגרה!
      23/4/11 09:39:
    חנה רק בריאות
      23/4/11 09:31:
    חנה..מאחל לך החלמה מהירה וחג שמח..לצערי אני שומע על סיפורים רבים ודומים שנובעים כנראה מאותן סיבות מרגיזות..העיקר הבריאות!
      23/4/11 09:27:
    תרגישי טוב גם הבת שלי נקעה רגל והיא עם קביים וכך עוברתאת הפסח
      23/4/11 09:12:

    "תחשבי חיובי...", כן בטח...

    אני מאוד אוהב את העצה הזאת.

    אני חושב כך כול הזמן, ואיך שהוא

    החיוביות כמו מדלגת לה אל מישהו אחר,

    אולי כי הוא חשב חיובי יותר ממני...

    מניגיד לך, יקירתי!

    חייכי. זאת העצה שלי.

    וזיכרי: המצב שלך זמני לחלוטין.

    כעת, משנחשפת לפגעי ומפגעי הנגישות, תוכלי

    להבין את חייהם של אלו שמצבם כך, די קבוע...

    (~:

    חג שמח, יקירתי

      23/4/11 09:08:
    אוכל להפנות אותך לעו"ד מומחה בתחום
      23/4/11 09:02:
    יו איזה סיפוררררר.לפחות עכשיו תם הסבל אני מקווה. חג שמח לך למרות הכל....
      23/4/11 09:00:
    רפואה שלמה. איזה ספור מזעזע. יש לך תעצומות נפש מסוג מיוחד. אני הייתי מתה ארבע פעמים. שיהיה לך טוב.
      23/4/11 08:58:

    חנה
    צר לי לשמוע. סיפור כואב... קודם כל מאחלת החלמה כמה שיותר מהירה. שתחזרי לחיים מלאים ופעילים.
    ההיגיון הפשוט שלי אומר שההמלצה לקיבוע היא הנכונה. את האופציה השנייה הרי כבר ניסית, בלית ברירה, בחודשיים האחרונים..
    וכשתהיי כבר בשלבי החלמה - את מספיק מכירה את המערכת הרפואית כדי לדעת מה ניתן לעשות. לדעתי את חייבת להתלונן בצורה 'מסודרת' ולו מפני שיש אפשרות שהטיפול והחלמה לא יהיו שגרתיים ו'לפי הספר'.

      23/4/11 08:53:

    ''

      23/4/11 08:25:
    חנה, בהחלט מזעזע לשמוע את הזלזול... בריאות, החלמה מהירה וחזרה מהירה לחיים סיגל
      23/4/11 08:14:
    רק בריאות יקירתי והחלמה מהירה..
      23/4/11 07:44:
    נראה פוסט מתאים לקראת תביעה על רשלנות רפואית. איחולי החלמה ורפואה שלימה
      23/4/11 07:33:

    בריאות שלימה חנה וחג שמח!

      23/4/11 06:56:
    וואו איזה סיפורררררררר
      23/4/11 06:18:
    בוקר טוב חנה. גם את וגם אשתי לא תשתתפו במרתון הקרוב... החלמה מהירה, ואנחנו כאן לתמיכה מפי בעלי נסיון...
      23/4/11 05:54:
    שבת שלום חנה. צר לי להיוודע על שארע. ודווקא לך, המומחית בעיני לענייני רפואה ודומיה. מה נותר? חזקי ואמצי ואם אני הקטן יכול להיות לעזר כלשהו - אני כאן מעבר לכביש
      23/4/11 03:06:

    חנה יקרה, כבר שמעתי בגדול את הסיפור ממך וכעת המומה מקריאת כל הפרטים. אני זוכרת שיצא לנו להיות בקשר לרגע באותו יום שנקעת את הרגל או בסמוך לכך. מי היה מאמין שזה סיפור מסובך עד כדי כך, מי היה חושב שתהיה התרשלות פושעת שכזו. צר לי לכתוב לך, אבל אנו כל כך יודעים עד כמה הרפואה יכולה להתרשל באבחון עד לרמות של סבל, כאב, סכנה לחיים, נזק מתמשך.

    רק אם יהיה לך זמן וסבלנות, אני בטוחה שתזדהי עם שני פוסטים שבהם כתבתי על אישה מבוגרת, קרובת משפחה, שגם היא עברה "ויה דולורוזה"  נוראה:

    על יחס לאדם במערכת הבריאות

    כמה כואב להזדקק למערכת הבריאות

     בשורה תחתונה: האישה מטופלת היום במקום טוב אליו הגיעה לבסוף אחרי מועד הפוסט השני בעניינה ובלי קשר אליו.  היא עברה סבב טיפולים אגרסיבי וסובלת מבעיות מרובות. לו היו הדברים נסגרים חודשים קודם, ייתכן שחלק גדול מכך היה נחסך. איכות החיים שלה הייתה אובדת פחות, או שכבר הייתה שבה לרמה סבירה ומכובדת.

    ומה נוכל להגיד, חנה, מה? אולי תעדיפי להחלים בשקט ולשתוק, אולי תעדיפי להחלים בשקט אבל לא לשתוק. הלוואי והיה לי קל להגיד לך- שאת לא תשתקי לאותם רופאים  שלא רצו לקרוא את המפה של הכאב שלך, אותה אזהרה ראשונית של הגוף. אבל אני יודעת כמה זה יכול להיות קשה, לאסוף את כל הכוחות לכך. גם בני משפחת האישה החולה משקיעים מכוחם לתמוך בה פיזית ונפשית, אינם מדברים עדיין עם משרד הבריאות או כל גורם "למעלה".

    בינתיים שמרי את חירותך הפנימית, היא זו שלא נשברה ושלא תישבר, ככל שרק תוכלי. ועם כל הצער על מה שנגזל, הרי אחרי שיקום סבלני, חלק נכבד מהדברים האהובים  יוכל לשוב ולמלא את חייך כמו או כמעט כמו שידעת לפני הפגיעה.

    בהצלחה, בקלות, במהירות ככל האפשר והמשך מועדים לשמחה ככל שתוכלי!

      23/4/11 01:56:
    כואב לי לקרוא. עברתי חוויה דומה בקרסול, לקח לי להחלים תקופה ארוכה. להחליף רופא זה המהלך הראשון.
      23/4/11 01:20:

    צטט: yael.co 2011-04-23 01:13:33

    אויי.. אויי.. אויי.. הרפואה הציבורית חנה, כשרופא אמור לקבל כל 3 דקות מטופל, אין לו זמן ומקום להקשבה והטעויות שהוא ייעשה הן כמעט הכרחיות.. נכון, הוא רק בן אדם.. ונכון זה לא מצדיק לא להתייחס לתלונות.. ולכן, תשומת לב של המטופלים לכל מה שקורה איתם הם חובה..

     

    *******

    יעל, חזרתי וביקשתי. חזרתי והתרעתי.

      23/4/11 01:13:
    אויי.. אויי.. אויי.. הרפואה הציבורית חנה, כשרופא אמור לקבל כל 3 דקות מטופל, אין לו זמן ומקום להקשבה והטעויות שהוא ייעשה הן כמעט הכרחיות.. נכון, הוא רק בן אדם.. ונכון זה לא מצדיק לא להתייחס לתלונות.. ולכן, תשומת לב של המטופלים לכל מה שקורה איתם הם חובה..
    0

    אפיקומן מיוחד לפסח - רגל שבורה...

    52 תגובות   יום שבת, 23/4/11, 00:18

    כבר שנים רבות, מאז כיתה ג',  שמציאת האפיקומן איננה נופלת בחלקי... השנה - זכיתי באפיקומן נדיר ומיוחד במינו לכבוד פסח - "בשורה" חדשה לפיה הרגל שנקעתי, כביכול, לפני חודשיים תמימים בעצם סובלת משבר, לא פחות מזה.
    כלומר, 60 יום אני הולכת בצליעה  מלווה בכאבים עזים, על שבר שאיננו מקובע בשום דרך... כלומר, האיבחון היה לקוי - בדיקת CT שבוצעה באיחור של חודש עד חודשיים, מצביעה על שבר. והטיפול - בהתאם. ההתייחסות לתלונותי  - כאל פינוק יתר.  ועכשיו - מה עכשיו ? ...מתנה נפלאה לכבוד ליל הסדר וחג הפסח  ובכלל ...תגידו שלא ...

     

    ''

     

     

     


    לפני חודשיים, בשש בבוקר, בעודי מתלבטת כיצד אמיר את נעלי העקב האלגנטיות בנעליים שטוחות אורטופדיות ולא יפות מי יודע מה, לכבוד הגשם שזיפזף במרץ, כי הרי איך אפשר ללכת לפגישות חשובות בנעליים לא הכי יפות שאינן מתאימות בדיוק לצבע העגילים ( אני לא פולניה אבל מהשכונה ...די קרוב ...  :-) ...  "כדאי לך לנעול נעליים שטוחות" לחש הקול הפנימי , כדי שלא להחליק במדרכות עתיקות היומין והמחורצות של העיר הצפונית אליה הייתי אמורה להגיע באותו בוקר. 

     
    נעלתי את הנעליים האורטופדיות השטוחות שקניתי יום קודם לכן ( אם לא נעליים יפות עם שפיץ לפחות נעליים חדשות ומבריקות ... :-)  ) ולא הספקתי להגיע אפילו אל המדרכה אשר בכניסה אל ביתי, כי במדרגות הקומה השניה, מעדתי . מה זה מעדתי . ככה מכל הלב . באופן יסודי , כל כך יסודי כמעט כמו הניקיונות לכבוד פסח שאני זוכרת מימי ילדותי בבית אמא . ככה , בנעליים שטוחות, אפילו לא בנעלי עקב. ככה , בחדר המדרגות, לא שום סיפור הירואי ...

     

     
    בעודי יושבת על המדרגות שמעתי את המונית שהמתינה למטה מזכירה לי שאני מאחרת. איכשהו, המומה וכואבת, זחלתי לכיוון, וכעבור שעתיים וחצי הגעתי צפונה ברכב פרטי  שהיה נהוג על ידי אדם אחר. בינתיים הרגל שינתה צורה. במקום להגיע לפגישה החשובה אשר לה המתנתי בערך חודש, מצאתי עצמי במיון -אורטופדיה בבית החולים.

     


    צילום. חבישה. נקע בקרסול.  


    טוב , "גיבורה" כמוני לא הורסת תכניות, וכך המשכתי את היום.

     


     
    בחודש שלאחר מכן הקפדתי על טיפולי פיזיותרפיה כפי שהמליץ האורטופד. חבישות קרח. מנוחה . רגליים למעלה.
    הכאבים היו בלתי נסבלים, בלשון  המעטה.

     

     

     

    כעבור חודש בדיוק, חשתי בכאבים שקשה לתאר את עוצמתם .  הרגל שלי היתה נפוחה מאד , ולרגע חשבתי שפילה  מהספארי השאירה את הרגל שלה אצלי, בטעות. כל כך הייתה נפוחה. צריך קצת חוש הומור, לא ? אחרת אי אפשר לשרוד כאן.

      

     למרות שבדרך כלל לא חסרות לי מילים, הפעם כן.


    כאב משתק . במוקד לרפואה דחופה הבהילו אותי, לאחר צילום חוזר שלא הראה דבר,  לחדר המיון במרכז רפואי נחשב . חצי לילה עברתי בדיקות שחשבו שהן  חשובות ואשר לא העלו דבר, וכך גם ביום שאחרי .
     
    אבל - בדיקת CT לא נעשתה ,

     למרות בקשותי . והשאלה מדוע ? 

     
    חזרתי לאורטופד  בקופת החולים.
    לצערי, למרות הניסיון שלי להתייחס לדברים בהומור כדי לשרוד הלאה את הסחבת,
    מה ששמעתי לאורך הדרך היה :
    "את מפעילה את כל המערכת, ובסוף את עוד תלכי",
    "את כנראה צריכה תשומת לב  ופוצי מוצי",
    והעיקר - ש"הקופה איננה מאשרת CT אלא לאחר חודשיים". האמנם ?  על כך בהמשך.

     


    בקיצור - תמותי מכאבים חודשיים - אבל יש נהלים .
     
    לילות ללא שינה  ואפילו לא של שעה קלה . כאבי תופת. עצת אחיתופל  היא להמליץ על כדורים לשיכוך כאבים כאשר אלה ידועים כגורמים נזק לכבד.

    לקחתי כל כך מעט, אבל זה לא הספיק .

     

     אי אפשר כמעט לרדת במדרגות, כף הרגל כאילו איננה מחוברת לגמרי לשוק, ירידה מהמדרכה לכביש נהייתה "סיפור" של כמעט אובדן שיווי משקל;

     

     חציית כביש מחייבת עצירה מוקדמת של כל הנהגים המגיעים ראשונים של סף מעבר החצייה לשם ביטחון - וזאת - לפני שאני עוברת בהליכה איטית וצולעת .

    זהו  סיפור לא פשוט בהתחשב בעצבים המרוטים ממילא של נהגים ישראלים;

     
    בחודשיים האלה פירנסתי את תחנת המוניות. לגמרי לא בטיחותי להתמודד עם מדרכות שמהמורות קטנות ובלתי נראות ביום חול, הופכות לבורות ומשוכות בימים אלה . להגיע לרחוב הראשי לוקח לי בערך 20 דקות במקום 3 דקות;

     

    כל נסיעה באוטובוס מחייבת ירידה מהצד של הנהג ובדיוק בצד שממנו הנוסעים עולים, וכך מעצבנים את כולם. את הנהג הממהר ואת הנוסעים שלא מבינים לרגע למה אני חוסמת להם את מסלול העלייה.

    שלא לדבר על אלה הכועסים שאני לא קמה בפני קשישים ( איזו מחמאה - אני עדיין נחשבת צעירה...) ; ולפני הכל - איך עולים במדרגות פנימה שהופכות להיות כל כך גבוהות ?...


     

    בתור בבית המרקחת ביקשתי כיסא, לאחר שגיליתי שעוד 43 אנשים ממתינים לפני לפי המספר שקיבלתי .  הרוקחת שראתה אותי כל כך חיוורת , לקחה את המירשם מידי ונסתה לזרז את הטיפול בי. אבל מה , קשיש  שהתוודה שהוא בן 82  ולא אהב את ה"פרוטקציה" שלי, צעק עלי ועליה כל כך חזק ,שלרגע לא ידעתי אם אני צריכה כדור נגד כאבים או שכפ"ץ מפני המכות שהוא עוד עלול להביא אל שתינו ...
     

    בסניף של עמותה להשאלת ציוד עזר ננזפתי על כך שאני לא מסתדרת עם הקביים "בסך הכל באת לקחת קביים ותראי כמה זמן את לוקחת מאיתנו". בטח. אני הרי אלופת העולם בדילוג על קביים ומבינה בדיוק איך לכוון אותם, ומה בכלל צריך לעשות איתם כדי לא לעוף ולנחות  בצורה גרועה מזו בה אני נמצאת ממילא .

     

     

    בקניון ידוע אליו נאלצתי להגיע כי שם נמצאת מרפאתה של רופאה מומחית, גיליתי שבאחת הקומות אין חיבור נגיש לקומה שמתחתיה .

    מדרגות נעות הפכו לאפשרות בלתי  ישימה. המעלית נמצאת במקום עלום ורחוק כל כך , והפיתרון שנותר היה לרדת- מדרגה מדרגה בעודי אוחזת בשתי ידיים במעקה, ותולה על זרועי את הקביים שהפכו למטען חריג, מיותר ומכביד .

     

    עליה במדרגות הרכבת (הדגמים הישנים  שעדיין בשימוש רכבת ישראל ) הפכו למשימה מכבידה.

     

    בבית קפה אחד גיליתי מדרגות "אמפיתיאטרון" ללא מעקה , ודווקא שם ישבו מי שהמתינו לפגוש אותי . גם מדרגות בעיצובים שונים הפכו למיפגע בטיחותי הדורש עזרה וסיוע.


     

    איך אפשר  לחפוף שיער ארוך אם אי אפשר לעמוד יותר מדקה במקלחת ?
    וכך התחלתי לפרנס את המספרה .
     
    איך אפשר לתלות כביסה אם אני כמעט לא יכולה לדרוך? את הקדנציה שלי כחסידה סיימתי מזמן , בעיקר לאחר שמטען עודף עלה על גופי ולא הפך אותי לקלילה וספורטיבית יותר .
    וכך התחלתי לפרנס את המכבסה .
     
     
    הניסיון לקבל טיפול פזיותרפי במרכז רפואי שיקומי  ידוע לא עלה יפה . המומחה שם החזיר אותי לרופא . הוא הרגיש שטיפול פיזיותרפיה לא מתאים כאן. אבל האורטופד  חשב שלא היתה כימיה בינינו ... סיבה משכנעת, הלא כן ?...
     
    לפני שבועיים קיבלתי טלפון מהאורטופד , ששמו הולך לפניו כמקצוען מן השורה הראשונה , ועד עכשיו גם אני חשבתי שהוא יסודי מאד ויודע מה הוא עושה,  בזו הלשון:


    "אני חושב שאת טיפוס "קרעכצען". את פשוט  כזאת אבל מה אני אתן לך הפנייה  ל-CT" ...
     
    ימים אחדים לאחר מכן, התבררה האמת :  הנקע איננו נקע .
    יש שבר .


    לא ענק. אבל מספיק כדי שאמות מכאבים ואראה כוכבים ביום ובלילה,

    עם פילוחים כאלה שמגיעים עד המוח ומטשטשים את המחשבה.

    בעיקר שאני הולכת עליו, מפעילה עומס כבד, והשבר ללא קיבוע והגנה מועד לאיחוי

    לא טוב . 


    מספיק שבר כדי שאילו היה מתגלה מבעוד מועד הייתה רגלי מקובעת בגבס
    ובימים האלה כבר אמורה להיות בתהליך החלמה מתקדם .
     
     
    הוא שלח אותי הביתה עם המלצה לפיזיותרפיה ולמשככי כאב .
     
    בחוו"ד  שניה אליה פניתי עקב הספק הפתעה שבאיבחון החדש, קיבלתי מהמומחה הידוע שבדק את רגלי , המלצה לקיבוע שימשך 8 שבועות החל מעכשיו , והוראה מפורשת שלא לעשות פיזיותרפיה עד אשר השבר יתאחה .
    בנסיבות ותנאי הפתיחה המסויימים שלי המליץ על כך בכל פה .
     
    שתי המלצות שונות לחלוטין. מי יכול להחליט מהי ההמלצה הנכונה ?


      

    על מי חלה האחריות הרפואית על בחירת הטיפול, התאמתו, וסיכויי הצלחתו ביחס
    לנתונים הספיציפיים של כל מטופל?

     

    אכן, אני מסכימה שגם למטופל אחריות על חייו, ואכן חזרתי והתרעתי על החמרה .

    אבל - מה שהרופאים של היום לא תמיד מבינים שמטופל רוצה

    case manager

    לבעיה שלו ולא מה שקורה היום - שמטופל  מחפש בגוגל , מגיע עם מידע בלתי נגמר, עושה "שופינג" ואחר כך לא יודע איך להחליט ובאיזה טיפול לבחור .

    האחריות החלה על המטופל החדש והמודרני ה"שולט" ברזי הרפואה, גדולה בהרבה מאד מידות על יכולותיו האמיתיות .

    אלא שבלית ברירה - זה מה שקורה .

     

     


    מי אחראי לנזק שנגרם לי לאחר הליכה של למעלה מ-60 יום על שבר ?!?...

      

    מי יכול להעריך את הנזק לאחר שהשבר לא אובחן בשני צילומים ובכל זאת וחרף תלונותי לא בוצע CT  ? ומה אם האיחוי הטבעי לא יהיה טוב ?

     

     


    האם אכן נוהל של הקופה וה"תירוץ" הקבוע של קרינה והשפעתה ? או חיסכון כספי של קופת החולים ?  ומה על הרגל ?

     


    ומה על איכות חיים שנפגעה ? זמן מיותר שהלך לאיבוד ?
     
    קל מאד לרופא לומר " אני מתנצל" ולהמשיך הלאה לפציינט הבא , אחד מעשרות שהוא רואה במשך היום. אבל מי שנשאר עם ה"תיק" זו אני.
     
    "תלכי לחוו"ד שלישית" , הציעה לי  מומחית בתחום - ובעקבותיה תחליטי .
     
    ואם ההצעה השלישית לא תהיה דומה לשתיים הקודמות ?
     
    עם כאב הראש החדש הזה הלכתי לישון.
     
    כך ביליתי את האביב של השנה זו בצפייה בפריחת הכלניות ביו טיוב ( כי יום לפני סדנת הצילום של כלניות בדרום "בחרתי" "להתאהב" במדרגות ...), בקריאת כל ההצעות לטיולים ובחוסר רצון להבין שהשנה אלה רק נרות חנוכה עבורי - לראותם בלבד. ריקודים אני רואה בטלביזיה (קופסה שחורה שבמשך השנה אין שלי שום יחסים ותקשורת איתה...) . כל פעולה פשוטה הפכה למעמסה.

    כל צעד מחושב מראש.  הלילות הפכו לימים והימים ללילות. כל קלוריה צריכה להיספר בגלל חוסר תנועת הגוף.

     

    המושג נגישות או ליתר דיוק חוסר נגישות בכל כך הרבה מקומות הפך פתאום למוחשי כל כך. והכל בגלל פגיעה שבסך הכל היא לא גדולה ביחס לפציעות קשות, נכויות קבועות והתמודדות של ציבור גדול כל כך עם קשיים יומיומיים .
     

    "תחשבי חיובי" שחה לי חברה העוסקת בטיפול משפחתי. אההה, איזה מזל שיש לי טיפול צמוד חינם...

    אכן, אני עושה דימיון מודרך, כבר משלימה עם רוע הגזירה שעם רגל כה נפוחה אאלץ לוותר על קריירה מזהירה של דוגמנית לגרביונים...שנעלי העקב יפנו את מקומן מהבמה להרבה זמן ...

     

    ''

     

    רואה סרטונים של ריקודים ומדמיינת שאני במסיבה, שומעת שירים ושרה יחד איתם כדי להפעיל את מנגנוני השמחה, צופה בסטנד אפ כדי להפעיל את שרירי הצחוק , אבל כמה אפשר לשכב במיטה עם הרגליים מוגבהות ולחשוב חיובי בגלל שמישהו עשה צחוק מהתלונה שלי ...

     

     


    "את יודעת שאת חזקה " ,כתב לי חבר משכבר הימים כשכתבתי לו שנשבר לי ה...אהה , אתם יודעים מה , נכון ? ... אז ככה, נשבר לי להיות חזקה ודוקא בא לי לבכות, לצעוק ולצרוח ולשחרר קיטור על זה שהמערכת הרפואית עושה ממך אידיוט  ואתה עוד צריך להתנצל על כך...

     

    ''

     

     


    "אין  עלייך נשמה" מצאתי בפייסבוק עם סמיילי שובב ....אין עלי ? ועוד איך שיש... כבר יש עוד 2 ק"ג שנוספו מהשיעמום של לא לזוז .


    "אחותי - את גדולה מחיים ותעברי את זה"  - סימס לי ידיד נעורים שזוכר אותי כמו שהייתי בתיכון אבל שכח שעבור שלושים ומשהו שנים ...לפעמים , דווקא אחרי שעוברים משברים גדולים, נסדקים מהקטנים יותר, בעיקר כשהם מתגלים כבעלי פוטנציאל להיות לא כל כך קטנים...

     

     
    "לא מתים מזה" כתבה לי רופאה-ידידה  שאני מכירה כבר שנים וחושבת שאני "בחורה אינטיליגנטית".
    דיייייייי....אני לא אינטילגנטית כמו שאתם חושבים , לא רוצה להיות אינטיליגנטית  ואני יודעת שלא מתים מזה , 

    אבל עם כאב כזה מרעיל  כבר בא לי ...לא יודעת מה בא לי ...דיייי...בשקט בשקט אמרה לי אחר כך שזה לא היה צריך לקרות.

     

     

    ומה שאני שואלת את עצמי  איזו זכות יש לרופא לזלזל בתלונה של פציינט.

    תלונה מתמשכת . חוזרת על עצמה .

      

     מתי ועל סמך מה רופא יכול לשפוט לחומרא ולקולא תלונות של פציינט, איפה הגבול ?

     מי לוקח אחריות על התוצאה ?

     

     

    • מוגש כחומר למחשבה למי שהקל ראש בתלונותי. ולא רק.
    • שום התנצלות איננה מתקבלת. עבורי ועבור כל אלה שהטעויות
    •  האלה משבשות להם את החיים ואולי אף לוקחות אותם מהם.

    ואל תגידו לי שרופאים הם גם בני אדם. אני יודעת שכן,

    אף פעם לא חשבתי אחרת.  

     

    אבל - הקשבה מחוייבת היא  משהו שחסר לכל כך הרבה מהם .

    שקודם יטעו אצל הקרובים להם, האשה, הילדים ובעיקר האמא שלהם.

    ואחר כך נראה  אותם...

     

     

     

    נ.ב.  זה המקום להגיד תודה גדולה  לחברים שלי שעומדים לצידי. גם חיבוק ענק.

            כל אחד לחוד וכולם ביחד ראויים לכך, ובגדול. כל החום, האהבה והתמיכה

            שאני מקבלת אינם בבחינת מובן מאליו...חיוךנשיקה

    דרג את התוכן:

      פיד RSS

      פרופיל

      חנה אקרמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין