
| הפוטוריזם היא תנועה אמנותית שהתקיימה באיטליה בתחילת המאה 20 ועד מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914, אז נרתמו רבים מהאמנים לפעילות פוליטית אינטנסיבית. בשנת 1915 עם הצטרפותה של איטליה למלחמה התגייסו לצבא ובשנת 1916 נהרג בוצ'וני האמן הבולט בקבוצה.
המניפסטים הטכניים של הציור והפיסול בוצ'וני כתב את המניפסטים הטכניים של הציור והפיסול הפוטוריסטי. במניפסטים אלו מודגש, שהשינוי יחול רק עם ההרס הטוטאלי של ערכי האמנות הישנים. התנועה קיבלה את הקוביזם כאמצעי פורמאלי והשתמשה בשפת הקצעים, בהשטחה ובהאחדת האובייקט עם הרקע, לא כרצון לייצג את מבניותו הפנימית של האובייקט, אלא כאמצעי לביטוי ההוויה הטכנולוגית המודרנית, שהתגלמה, לדעתם, בתנועה ובדינמיזם. הפוטוריסטים ביקשו לשנות, באמצעות האמנות, גם את החברה; קצב החיים המודרני, החידושים במדע והשינויים המהירים בתחומי חיים רבים והביאו אותם לבטא את "הדינמיזם האוניברסאלי". ביטוי של דינמיזם זה עתיד להיעשות באמצעות תנועה, והיא מטרת הציור ואף תוכנו. התנועה עתידית להיות גם אמצעי הבעה חדש, שייקרא בקומפוזיציות: קווי כוח.
מהומה בגלריה,1910 נחשבת לציורו הפוטוריסטי הראשון, הציור מתאר אירוע שהתרחש בבית קפה במילאנו, אנרכיסטים וקבוצות של מהפכנים סוציאליסטים. מקום זה היה מוקד לפעולה פוליטית וממנו יצאו הפגנות רבות. מעשית: נושא הציור ותנועה, אווירת מהומה ואלימות בנויה על אלכסון חזק, גם הצבעים תורמים לתחושת המהומה, כל הדמויות מתוארות בתנועה, אופי של משיכות המכחול הוא אימפרסיוניסטי. מוקדי התאורה מעבירים תחושה של אווירה לילית.
העיר מתעוררת, 1910-11 סצנה עירונית, הטכניקה והצבעוניות אימפרסיוניסטים, הקומפוזיציה מבטאת פעילות מתמשכת, סוחפים את הצופה בתחושת מערבולת חזקה, בוצ'וני מצליח להעביר כאן ביצירה זו את "דופק החיים" העירוני.
פנס הרחוב, 1909 באלה לא מעוניין לתאר את עמוד התאורה, אלא לבטא את עוצמתו של האור החשמל, האור חולש על כל הקומפוזיציה מתפרק לחלקיקים המתפזרים בחלל, ויוצרים הילה סביב הפנס, צורתם ודחיסתם משתנה, ככל שהם קרובים יותר למוקד התאורה הם קטנים וצפופים יותר.
נערה רצה על המרפסת, 1912 הציור מתאר ילדה הרצה מצידו השמאלי של הבד אל צידו הימיני. הילדה אינה מתוארת בצורה ריאליסטית, כי אם בעזרת טכניקת "הפוינטליזם". טכניקה זו משמשת את באלה להגדיש את התנועה של הדמות בצורה "סימולטאנית". בהשפעת הכרונומטוגרפיה באלה מתעד את המשכיות התנועה וממזג אותה אל רגע אחד. באלה אף יצר רישומים מקדימים לעבודה זו, בהם הוא שם דגש על השינוי התנוחות של פלג הגוף התחתון בעת תנועת הריצה.
דינמיזם של כלב ברצועה,1912 הציור מציג כלבלב שחור הקשור ברצועה, ההולך לצידה של דמות נשית הלובשת שמלה שחורה. הקומפוזיציה של הציור נבנתה על ידי אימוץ נקודת מבט חלקית. באלה בוחר לקטוע את הדמות הנשית ולהציג רק את שולי שמלתה. במרכז ענינו עומד הנסיון לתיאור תנועה: תנועות הכלב, תנועת הרצועה והשמלה מתוארים בצורה סימולטאנית. ניתן לנחש כי זהו חלל של רחוב עירוני, אולם באלה בוחר לסלק כל ממד מזוהה ממנו. לעומת זאת הוא מתאר את המדרכה או הכביש על ידי פסי אור, המרמזים על כיוון ההליכה של הדמויות וההופכים את המרחב לשותף מלא בתנועת הדמויות. |
דנהגרושקו
בתגובה על אמנות מופשטת, מבוא
בןאור0
בתגובה על ראובן רובין
תגובות (7)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אז זהו, שזאת הגישה הלא נכונה
כמו שאמנות ימה"ב הוציאה מהאנושות רגש (הקטנות הפיזית שלנו לעומת הקתדרלות האינסופיות)
כמו שאמנות הרנסנס גרמה לנו להרגיש נעים מבפנים,
גם האמנות המודרנית גורמת לנו להתמודד עם הרגש... רק בדרך אחרת.
לא תמיד נעימה, אני מסכימה,
ולפעמים לוקח זמן להבין מה אנחנו מרגישים
ונכון שהאמנות כאילו עלתה מדרגה, כי היא מכריחה אותנו לפעמים גם להבין
אבל היא עדיין, ולעולם, כנראה, תעבוד גם על הרגש
(גם איכס, זה סוג של רגש)
שאני מסכים לגמרי
אני רק אומר שאת התוצאה של התהליכים הלוו לא אוהב
זה יצר את הניכור בין האומן וצופה
כאילו אומנות זה תרגיל אינטלקטואלי בלבד
ולא קודם כל הנאה
תודה, לוגינקה
אתה חוטא למטרה...
הזרם הזה, הוא לא נעים להגיד, משני לחלוטין. יחד עם זאת יש 2 סיבות להזכירו:
הראשונה, והטבעית שבהם, היא העובדה שזרמים אחריו הושפעו... בלי הפוטוריזם אי אפשר להסביר סופרמטיזם, בלי סופרמטיזם איך אסביר באוהאוס? ואז... איך אני אסביר לגולש את הפסל המזעזע של אגם באמצע כיכר דיזנגוף ?
השני, המודרניזציה שברה. זאת מהותה. אי אפשר להזכיר את השבירה של האור אצל האימפרסיוניסטים, את השבירה של הרגש אצל האקספרסיוניסטים, ולא להזכיר את השבירה של הזמן, האין זאת כך?
מבחינתי
איבוד הקשר עם הקהל
סוג של עליונות אינטלקטואלית של האומן מול הקהל
שיש באומנות העכשיות
שיצרה אצ הניקור
החלה בדיוק כאן