החיים בארגון הגדול
חיים בארגון גדול הם מעניינים ומתסכלים. יש יציבות ופרנסה, אך יש חרדות טפשיות, פחדים לא ברורים ובעיקר תסכול עצום ושחיקה.
פוסטים פופולאריים
-
הפוסט החמישים ותשעה: אם הייתי יודע מה ילד יום
18/7/08 | 1548 צפיות
-
הפוסט השבעים וחמש - נשמה שלי. נמאס לי ממך. מזל שאת איתי
26/1/11 | 1396 צפיות
-
הפוסט השישים וארבעה: ?Will you
17/2/09 | 1089 צפיות
-
הפוסט השישים ושלושה - בסוף זה בא
7/1/09 | 983 צפיות
-
הפוסט הארבעים וחמישה: הדרך ארוכה. אני רואה אותה, היא שם.
11/2/08 | 2684 צפיות
-
הפוסט השבעים ותשע - במציאות אחרת
3/2/12 | 2136 צפיות
פוסטים אחרונים
הפוסט השבעים ושמונה - כביש שש צפון
לבד במכונית, בימני של "שש צפון". 110 קמ"ש. זאת המהירות המותרת. אחרות "טסות בטיל", אני אף פעם לא. שומר על ה"קטנות" ונופל בתהומות.
השדות של "אחוזם", מלאו אותי בחופש. תחושה שהסתיימה עם ההרים שבמזרח. ברדיו המנחה דיבר עם מאזין ברצף דיבר כל כך יפה, צלל לתהומות. המאזין היה עקשן, סירב להשתחרר צעק על המנחה שכולם הם עלובים. שינן בלי הפסקה את המנטרה המפגרת: "אני צריך רק את עצמי, לא עם אחרים." לרגע התרגזתי והתחלתי לצרוח: "אל תהיה אידיוט, תקשיב קצת למנחה!" אבל אז קלטתי את גודל הדפיקות המאזין הוא אני, על מי אני צועק?
הטלפון שברכב צלצל צלצול מוכר. הושטתי יד רועדת ולחצתי בירוק. מהצד השני השיחה הייתה קרה חייכתי מאולץ ודיברתי בגדול פעם זה היה קבוע, עכשיו זה רק חלקי. בעיות בקליטה ניתקו לי את הכל.
"הפוך קטן חזק". ביקשתי מהמוכרת. בצד של הקפה, הן דיברו בצעקות. "הפגישה הייתה עשר, הוא נראה לי סוף הדרך" "שלא תצלצלי, ואל תשלחי לו הודעות! שחקי את המשחק, תני לו להזיע, זאת הדרך הבדוקה לצוד את הטהור". הלכתי לעברן, רציתי להכריז שלשחק זה נחמד אבל ממול יש קצת חיים. לא היה לי אומץ, שוב חשבתי על עצמי. על איך שגם אלי היא כמעט לא מתקשרת.
בחיבור עם כביש אחד סיימתי את הקפה. המשכתי בשש צפון אל האופק האפור הגגות ממערב חימומו לי את הלב, וסידרו לי תוך שנייה את העדיפויות העלובות.
שעת בין הערביים הזכירה נשכחות. הקליטה הייתה חלקית אז השתקתי את הרדיו ב"ניצני עוז צפון" הבטתי מערבה היה שם משהו טוב, אבל השמש סנוורה.
כשהנוף הופך יפה, משהו הורס את הרגע. הגיע הזמן למשקפיים איכותיים.
|
תגובות אחרונות
-
DanDan00
בתגובה על הפוסט השבעים ושש - עוד יהיה טוב. אולי.
-
אלו-נה
בתגובה על הפוסט השבעים ושבע - אוויר הרים שאינו שלי
-
עברתי רק כדי לראות
בתגובה על הפוסט השבעים ותשע - במציאות אחרת
-
.Shlomit
בתגובה על הפוסט השבעים ושמונה - כביש שש צפון
-
שירי'ס
בתגובה על הפוסט השבעים וחמש - נשמה שלי. נמאס לי ממך. מזל שאת איתי
תגובות (58)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הנסיעות האלה, מספיקים בהן המון.
לחשוב מחשבות,
להסיק מסקנות,
ולפעמים גם לפעול.
לפעמים השמש מתעקשת לעשות את עבודתה נאמנה,
גם על הנוף היפה:))
נהנתי לקרא אותך.
כאלו
?
זה היופי שבחיים,
איך שבכל סיטואציה כל כך הרבה דברים יכולים לקרות.
ובקשר לשעות בין הערביים - הבנת בדיוק!
צרת רבים .....
תודה רבה נויתי
העניין טופל.
תודה ג'קי.
כנראה משחקים של ילדים.
אלו המשחקים הכי יפים...
כמה סוכר?
משקפיים טובות תמיד יכולות להתאים את הזווית כך שהנוף יהיה מושלם.
תודה רונית.
אנשים לפעמים הורסים ולפעמים השילוב שלהם עם הנוף, עושה אותו למושלם.
מכוניות - זה כבר סיפור אחר.
תמיד טוב לשמוע, בעיקר מכובתבת כמוך.
ובקשר לMIND SETTING - כל דבר בזמנו.
וכנראה שאכן הגיע הזמן.
ותודה לך.
ניצה - הבנת את הכל בצורה מדויקת.
החיים הם גלגל. לא ברור לי איפה אני בתוך הסיבוב.
אוהב מאוד את התגובות שלך.
להתראות.
תודה על העדכון.
אנא ידעי אותי כשיתחדש המלאי.
במחשבה שניה, ורוד לא עוזר כשהשמש מסנוורת.
צריך משהו כהה.
יש?
אתה כותב נהדר.
לא משקפיים חדשות צריך כאן.
יש מקום להוריד את המשקפיים שאתה חובש כרגע.
דרכן אתה רואה יותר מדי עליבות ביותר מדי מקומות.
תוריד אותן, ג'ו, תוריד אותן. הן מעוותות לך את המציאות .
התכוונת למשקפיים ורודים???
אזל המלאי לעת עתה...
תודה על האהבה.
וגם אהבתי לשתף.
בבית הקפה של כביש 6 מוכרים גם אמריקנו. בפעם האחרונה שהייתי שם, מישהי ביקשה את זה.
ולכן, בהחלט אפשר.
ואנם הבנת את הצרכים האין סופיים שאותם משקפיים צריכים למלא, כנראה שאת מכירה חנות באמת טובה.
תני לא את הכתובת. יצאתי לדרך..
כרגיל את צודקת...
בשביל חלומות לא צריך עדשות
מספיק לעצום את העיניים :)
תמיד ידעתי שגם אם משחקים משחקים, המטרה היא טובה מאוד.
אבל את מבינה מה קורה כאן?
הן רוצות לדעת שאנחנו באמת רוצים,
אנחנו רוצים לדעת שהן באמת רוצות,
וככה כולם שותקים ונשארים עם הרצונות בלבד.
העיקר שכולם משחקים משחקים...
אולי זה צירוף מקרים, אבל גם אני אוהב מאוד בנסיעות את הקפה והמאפה. (כנראה שזה מתאים לכל הג'ו)
זה תמיד מעודד בין הקפיצות והעקיפות לדעת שעוד מספר קילומטרים יש משהו טוב.
יציאות משגרה בכבישים ארוכים מעוררות תיקוות לימים אחרים.
התיקווה היא בעצם מהות החיים.
יש עדשות שמתאימות גם לחלומות?
ובקצב האירועים אני צריך "יכולת החלפה מהירה"
כי המשחקים הם רבים, החוקים בכל מגרש הם שונים, ומה שנכון לאחד הרסני עבורי האחר.
אני צריך עדשות מגוונות. כאלו שיכסו את כל החורים ויתאימו את עצמן לכל המצבים.
מכירה?
אני מביט סביבי ומבין לאט לאט, שמשחקים בבני אדם זה חלק מהחיים.
שיחקו בי לא מעט, משחקים בי גם עכשיו ויש לי תחושה שאולי גם אני צריך להיכנס למגרש.
זה נכון.
חשוב רק להקפיד לא לעבור את המהירות המותרת, וכשעוצרים לשתות משהו, להיסתפק בקפה.
ובין לבין להתקשר לאנשים.
אף פעם לא מזיק לדבר על הדברים האמיתיים.
תודה אורה. ד"ש לעיר הקודש.
ובמיוחד לז'קלין.
פעם הבאה אני צריך להשתדל יותר
ובקשר לכובד - זה לא מה שאת חושבת.
זה הרבה יותר כבד, כל שורה מכוונת למקום מדוייק מאוד!
ועכשיו, אחרי שאת הרבה יותר יודעת, תני לי את הכתובת, המחיר לא ממש משנה.
נראה לי שאני צריך הרבה מאוד סוגים של משקפיים, עם הרבה גווניים של עדשות.
רק כך, בכל סיטואציה אוכל לשים את העדשות הנכונות.
אבל כמו שאני מכיר את עצמי, זה לא ממש יצליח,
כי במקומות שבאמת אצטרך אותם, הם ישכחו בקצה הראש.
זאת הדפיקות והעליבות שלעיתים אני חי בתוכה.
לפחות אני מודע (לא שזה עוזר במיוחד...)
כשהלב ניצבט, כל המימדים נכנסים לפעולה.
ואז, נסיעות ארוכות מביאות סוג של נחמה.
תודה.