כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    רסיסים

    ארכיון

    0

    כל יום כל יום אני מאבדת

    26 תגובות   יום שבת, 23/4/11, 12:55

    העיר עמוסה לעייפה. מרבד ססגוני של אנשים לא מפסיק לנוע על המדרכות העייפות; החנויות פעורות לרווחה, מציעות מרכולת שונות; המכוניות מזדחלות, פגוש לפגוש, בנתיבים הצרים מדי של דרום העיר, מכילות נהגים עצבניים שמצליחים להכיל את תסכולם ברמות התפרצות משתנות. אני שם, מיואשת בתוך האוטו, מתאמנת בנשימות יוגיסטיות שאני ממציאה תוך כדי תנועה. אם אפשר לקרוא לעשרה קמ"ש, תנועה.

    הרמזור בצומת קינג' ג'ורג' אלנבי מתחלף לי לאדום בפרצוף. עם הישמע הברקס שלי נוהרים אל הכביש משני העברים עשרות בני אדם, חוצים את הכביש איש איש לעיסוקיו. הנשימות שלי נעתקות פתאום כשאני מזהה אותו בתוך ההמון הסואן בין ענני עשן האגזוזים המיתמר: מתנשא לגובה, ראש מעל כולם, רענן על אף הטינופת הסביבתית, מחייך לכל בעלי הארשת העצבנית שמסביבו. יו גרנט. לא פחות.


    "היי, יו!" אני אומרת לו.

    הכחולות שלו ננעצות בי. "או, יו קן דו בטר ד'ן דאט" הוא אומר לי בבריטית מהוקצעת.

    צודק, נו. מה חשבתי לי, שהוא לא שמע את הבדיחה הזאת איזה אלף פעם? זה פשוט שאני ישר קצת נמסה. יש לי חולשה לבריטיוּת.

    "טוב, סליחה", אני עונה לו מהר, לא להחמיץ את הרגע. "זה היה חזק ממני. תגיד, מה אתה עושה פה, באלנבי?"
    "איי לאב יזראל", הוא מחייך אליי צחורות. "דה סאן, דה סי, דה לאבלי גירלז". הוא שותק ואחרי כמה שניות מוסיף, "יו נואו".

    היי! אמרנו בלי הבדיחות האלה! למה לו מותר ולי לא?

    הוא כאילו שומע את המחשבות שלי ומושך בכתפיים בלי להוריד ממני את המבט. אני מבינה מזה שלו מותר כל מיני דברים שלי אסור, פשוט כי ככה זה. ברגע הזה, אני לא מתנגדת לזה. או לשום דבר אחר, למעשה.

    הערכת מצב מהירה מבהירה לי שהוא תכף מגיע למדרכה השנייה ולי האור עומד להתחלף לירוק ודרכנו עלולות להיפרד לנצח.

    "טוב" בלב דומע אך בלית הרבה ברירות אני משלימה עם הגורל הזה, "אז תהנה בביקור שלך אצלנו". המפגש עם הבריטיוּת מוציא ממני את מיטב הפטריוטיות. אני מרסנת יפה את הרצון העז שחי בי לרוץ אליו ולהתחנן שיפעל למען החזרת המנדט הבריטי  + ייבוא של כמה צלסיוסים נמוכים.

    הוא מרים זרוע מסוקסת ומנופף לי שלום מלכותי. ואז, מול עיניי המשתאות ועשרות עוברים ושבים אדישים, הוא מקרב אצבעות אל פיו ומפריח לכיווני נשיקה. אני ממהרת להוציא יד מהחלון, תופסת אותה, ומורחת אותה על הפנים שלי.

    "הו, טנק יו", מתמלמל לי.


    הוא עושה לי עוד נו-נו-נו אחד על זה ונעלם לו במורד קינג ג'ורג', כיאה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (26)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/5/11 13:39:

              
      שיו, דנה, איזה מוזר לראות אותך כאן פתאום...
      :)
      ותודה לך ולשידורי.
      פעם הבאה שאני אראה אני אתקשר אליכם באמצעי תקשורת כלשהו - יו ניים איט.


        26/5/11 06:46:
      מה פתאום?!?! גמני רוצה לפגוש את יו... אז אתה אומר שכל מה שאני צריכה לעשות זה לנסוע בלי מזגן??
        26/5/11 00:09:
      זה מה שקורה כשנוסעים בלי מזגן
        6/5/11 08:02:

       

      איש אש, בוקר טוב. ותודה.

      אבל אבל אבל... שמעת את המבטא שיש לו?! לא שווה ה-כ-ו-ל?!

      :)

           

        3/5/11 15:57:
      כמו שסבתא היתה אומרת: עזבי, הוא לא שווה אותך
        26/4/11 12:37:

       

      אפילו פינת רחובות בריטיים אאל"ט. לא?

      :)

       

        26/4/11 12:10:
      לפגוש בריטי ברחוב על שמו של בריטי
        24/4/11 14:11:

       

      משוררת... מה שלומך את?

      :)

          

      התמכרתי למצות אני, מה לעשות.

      היום אני מתחילה לפתח חרדות גמילה כבר.

      אוטוטו לוקחים לי...

      :)

       

        24/4/11 13:27:
      הי, נחמד ביותר לראות את המילים שלך שוב. איזה כיף. ובקשר להזיות שלך, הייתי מורידה קצת במינון המצות: יש להן השפעות לא צפויות על אנשים תמימים שמתפתים אליהן בפסח...
        24/4/11 07:12:

       

      טנקס, שרון...

      ובוקר טוב.

      :)

       

        24/4/11 00:51:
      אהבתי !! וגם אותו.. עדיין... עם כל הנוירוטיות שלו. :-)
        23/4/11 23:36:

       

      ולדהיים... מה קורה? שנים...

      אני יש לי נהיגה יצירתית. זה יותר נעים, לא?

              

      נעמונת, מה שלומך?

      :)

      לא יודעת אם "חזרתי" או "הלכתי". כמו שאמרתי, אני כאן, רק עם יותר מרווחים.

      ותודה.

             

      מתפזרת - נשיקה בחזרה. גם  מ-יו.

      :)

       

        23/4/11 23:13:
      יו. נשיקה. כל אחד והמזל שלו.
        23/4/11 23:10:
      אילונת חזרת..לשמחתי כמובן. והסיפור שלך כמו "נוטינג היל", תמהיל של דמיון ומציאות מופלא!
      מה יהיה עם הנהיגה שלך , אילה..? :)
        23/4/11 20:44:

       

      נכון. יכולתי. אוף, למה ברגע האמת לא חושבים נכון למה?!

      :)

       

        23/4/11 18:04:
      יכולת להציע לו טרמפ ... לאן שהיה בוחר ! :-) ..
        23/4/11 17:24:

       

      :)
      מגי - איזה כיף... תודה.

      מה שלומך?

             

      שירה - נראה לי זה המבטא. והגובה. אני בטריפ של גברים גבוהים עכשיו.
      :)

       

        23/4/11 17:18:
      יו?? באמת?! הגבינה הכחושה הזו עושה לך את זה? (וההפסד כולו שלו, ברור.)
        23/4/11 16:15:
      האישה שבטנק (יו) תנצח! יוווווווווווו, התגעגעתי לכתיבה שלך
        23/4/11 15:30:

          
      היי עידנה...

      אני אישית אוגרת כמה צלסיוסים נמוכים מעכשיו, שיהיה ליוליאוגוסט הנורא.

      אמנם אין להם מבטא, אבל לפחות משב יהיה...

      :)

       

        23/4/11 15:10:
      לא רק המנדט, גם כמה צלזיוסים נמוכים!! בשביל קרירות בריטית אתן את חצי המלכות!
        23/4/11 14:27:

       

      היי, יגאל...

      :)

              

      לא יודעת להגיד אם הלכתי או חזרתי, או פשוט הגדלתי מרווחים.

      אבל נעים לבוא לפה ככה, במרווחים האלה, ולפגוש ככה חברימווירואליים מפעם.

      איך קריירת המשחק שלך? נוסקת?

      ותן לאשתך לקרוא, אם ככה.

      חג שמח וזה...

       

       

        23/4/11 14:24:
      אילה חזרת! (גם אשתי נמסה ממנו)
        23/4/11 14:18:

       

      היר היר!

       

       

        23/4/11 14:16:

      יוחזר המנדט הבריטי!
      ויפה שעה אחת קודם....

      פרופיל

      א י ל ה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות