העיר עמוסה לעייפה. מרבד ססגוני של אנשים לא מפסיק לנוע על המדרכות העייפות; החנויות פעורות לרווחה, מציעות מרכולת שונות; המכוניות מזדחלות, פגוש לפגוש, בנתיבים הצרים מדי של דרום העיר, מכילות נהגים עצבניים שמצליחים להכיל את תסכולם ברמות התפרצות משתנות. אני שם, מיואשת בתוך האוטו, מתאמנת בנשימות יוגיסטיות שאני ממציאה תוך כדי תנועה. אם אפשר לקרוא לעשרה קמ"ש, תנועה. הרמזור בצומת קינג' ג'ורג' אלנבי מתחלף לי לאדום בפרצוף. עם הישמע הברקס שלי נוהרים אל הכביש משני העברים עשרות בני אדם, חוצים את הכביש איש איש לעיסוקיו. הנשימות שלי נעתקות פתאום כשאני מזהה אותו בתוך ההמון הסואן בין ענני עשן האגזוזים המיתמר: מתנשא לגובה, ראש מעל כולם, רענן על אף הטינופת הסביבתית, מחייך לכל בעלי הארשת העצבנית שמסביבו. יו גרנט. לא פחות. "היי, יו!" אני אומרת לו. הכחולות שלו ננעצות בי. "או, יו קן דו בטר ד'ן דאט" הוא אומר לי בבריטית מהוקצעת. צודק, נו. מה חשבתי לי, שהוא לא שמע את הבדיחה הזאת איזה אלף פעם? זה פשוט שאני ישר קצת נמסה. יש לי חולשה לבריטיוּת. "טוב, סליחה", אני עונה לו מהר, לא להחמיץ את הרגע. "זה היה חזק ממני. תגיד, מה אתה עושה פה, באלנבי?" היי! אמרנו בלי הבדיחות האלה! למה לו מותר ולי לא? הוא כאילו שומע את המחשבות שלי ומושך בכתפיים בלי להוריד ממני את המבט. אני מבינה מזה שלו מותר כל מיני דברים שלי אסור, פשוט כי ככה זה. ברגע הזה, אני לא מתנגדת לזה. או לשום דבר אחר, למעשה. הערכת מצב מהירה מבהירה לי שהוא תכף מגיע למדרכה השנייה ולי האור עומד להתחלף לירוק ודרכנו עלולות להיפרד לנצח. "טוב" בלב דומע אך בלית הרבה ברירות אני משלימה עם הגורל הזה, "אז תהנה בביקור שלך אצלנו". המפגש עם הבריטיוּת מוציא ממני את מיטב הפטריוטיות. אני מרסנת יפה את הרצון העז שחי בי לרוץ אליו ולהתחנן שיפעל למען החזרת המנדט הבריטי + ייבוא של כמה צלסיוסים נמוכים. הוא מרים זרוע מסוקסת ומנופף לי שלום מלכותי. ואז, מול עיניי המשתאות ועשרות עוברים ושבים אדישים, הוא מקרב אצבעות אל פיו ומפריח לכיווני נשיקה. אני ממהרת להוציא יד מהחלון, תופסת אותה, ומורחת אותה על הפנים שלי. "הו, טנק יו", מתמלמל לי. הוא עושה לי עוד נו-נו-נו אחד על זה ונעלם לו במורד קינג ג'ורג', כיאה. |
תגובות (26)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
שיו, דנה, איזה מוזר לראות אותך כאן פתאום...
:)
ותודה לך ולשידורי.
פעם הבאה שאני אראה אני אתקשר אליכם באמצעי תקשורת כלשהו - יו ניים איט.
איש אש, בוקר טוב. ותודה.
אבל אבל אבל... שמעת את המבטא שיש לו?! לא שווה ה-כ-ו-ל?!
:)
אפילו פינת רחובות בריטיים אאל"ט. לא?
:)
משוררת... מה שלומך את?
:)
התמכרתי למצות אני, מה לעשות.
היום אני מתחילה לפתח חרדות גמילה כבר.
אוטוטו לוקחים לי...
:)
טנקס, שרון...
ובוקר טוב.
:)
ולדהיים... מה קורה? שנים...
אני יש לי נהיגה יצירתית. זה יותר נעים, לא?
נעמונת, מה שלומך?
:)
לא יודעת אם "חזרתי" או "הלכתי". כמו שאמרתי, אני כאן, רק עם יותר מרווחים.
ותודה.
מתפזרת - נשיקה בחזרה. גם מ-יו.
:)
נכון. יכולתי. אוף, למה ברגע האמת לא חושבים נכון למה?!
:)
:)
מגי - איזה כיף... תודה.
מה שלומך?
שירה - נראה לי זה המבטא. והגובה. אני בטריפ של גברים גבוהים עכשיו.
:)
היי עידנה...
אני אישית אוגרת כמה צלסיוסים נמוכים מעכשיו, שיהיה ליוליאוגוסט הנורא.
אמנם אין להם מבטא, אבל לפחות משב יהיה...
:)
היי, יגאל...
:)
לא יודעת להגיד אם הלכתי או חזרתי, או פשוט הגדלתי מרווחים.
אבל נעים לבוא לפה ככה, במרווחים האלה, ולפגוש ככה חברימווירואליים מפעם.
איך קריירת המשחק שלך? נוסקת?
ותן לאשתך לקרוא, אם ככה.
חג שמח וזה...
היר היר!
יוחזר המנדט הבריטי!
ויפה שעה אחת קודם....