מסך "320
ספר לי על הטעם של הרצפה. ספר לי איך זה מרגיש לטעום צעדים. אני מכירה. אני מכירה. ספר את הריח השחור של התהום הקרובה, תהום הנזקקות-לאחֵר הנהדרת והמגונה. ספר לי במילים שלך את הזוהמה שרואים כשיורדים כל כך נמוך וגבוה. במילים שלך תספר לי ואני אתקרב.
ואני אשכב לידך
----------- לפעמים צריך להנמיך ציפיות ממי שהכי מצפים (באסה) -------- ביום-ערב-החג רוב שעות אור היום היו קדחתניות אבל הצטרפה לי בפנים במקביל מנגינה שמעתי אותה יותר חזק אחר כך בצהריים חמים יציאה מעיירה קטנה (עוד קודם היא קצת בכתה וקיצרה את טקס העזיבה גם ככה היא התפרקה) ------- נראה לי שאני מפחדת מהמוות של אבא קצת גם כדי לא לפחד מהמוות של אמא -------- השארתי אחריי מטבח לתפארת ומקרר מפוצץ, הוראות תפעול אחרונות לירושלמי (ואמא גם כמעט בוכה וקחי וקחי וקחי ולא לעשות בעיות ולא להיות עצובה "זה חג". ואבא מברך אותי ורועדות לו המילים בפה. ואני יודעת מה הוא אומר ומה הוא יגיד ואני רוצה לעזור לאותיות שלו לחזור לדבר כמו שצריך אבל כבר) תלכי, אמרתי לי, תלכי עכשיו אחרת. ------ ביציאה מהקולות של-שם עברתי ב-א-גם רק כדי לראות שהכל עומד במקום (הזמן ממשיך) לנשום חוץ ולשמוע נשימה שלי איתי נקייה (מה שלא הספקתי עד אז) הדלקתי סיגריה וכיביתי מיד (יש רגעים שהכי נדמה שסיגריה אבל הם לא. וזה עושה אותם עוד יותר) שתייםשלוש קנאקים בשחורה והלאה ------- נסע איתי מיכה ואמר: אנ'לא אוהב אותך רק רוצה בך שתהיי שלי ורק שלי (ואנ'לא מוכן שתצאי מהבית) --------- מצאתי אותי באמצע הדרך בין שם לקולות של כאן בסתם נקודה בכבישש-כביש-אש בצד לדוממנוע קצת ברגל ימינה שמאלה ופנימה וזאת לא ממש שמש שם בצד השני של הדרך יותר כמו כתם ענק מתפשט מרוב חום (ויש כזה דבר שקט בכביש מהיר בלילהסדר באמצע היום) ------- עמיר והלב גם בא ואמר אותי במדוייק בחבק אותי חבק אותי חזק (את אומרת) -------- הרבה זמן להיות בבית מביא איתו תנועה פנימית לא אחידה מחד אבל שיש בה גם רגיעה --------- יש בשגרה החד-שנתית הזו משהו שקרוב לפרספקטיבה מרוב שאין פרספקטיבה לעולם (העיסוקים הכל כך ספיציפיים עם הטקסים וההתרכזות) ההתארגנות לחג מניקיון ועד בישולים ועד ללהחליף את כל הנטלות ועד ללספור-עשר-חתיכות-של-פיתה-בניירות-וללכת-בחושך-עם-נרות ועד להשלכה המאסיבית של ה-כל בעשר וקצת בבוקר ועד ללמלא שתיים סוכר (חלבי ופרווה) ועד לכלים של הזכרונות שבאו משם (שאחותי הייתה אומרת: תראי איך זה חזר) ועד ועד ועד. אז כל זה ביחד מצייר ומחדד לי את היופי; שיש לכל ההו-הא הזה היגיון קדום לי, הסבר משכבר, ויש אמונה ויש ידיעה-שאינה-ממש-ידיעת-השכל (-זה אזור-אחר-אולי-בנשמה) שכך הוא הדבר. ונכון שרק את זה אני יודעת ורק מזה אני גוזרת ידיעות והבנות. זה בדיוק העניין- רק כך –לי- זה יכול להיות (אין באמת "אילו" יש רק את מה שיש וזה הכל. וזה המון) וכמה נכון זה שיש לו להו-הא הזה לו"ז ברור ומסודר. יש מטרה מתוזמנת היטב, יש יעדים ויש את אופני הפעולה הידועים. השעון מתקתק והזמן בא (וגם שני אחים) והידיעה הברורה שבסוף זה יושלם (ללא ספק) יש בה גם איזה יופי שמלווה את הכל מלמעלה (חזרתיות חד-פעמית כל פם מחדש) (ולא נורא לי אם רק לי זה מובן) -------- באופן נעים במיוחד לא היו מכוניות בכיכר בבית חיכו לי פרחים על השולחן ועל המעקה (הלבן) שורה נאה של נץ-חלב (לבן) שהייתה עוד סגורה כשנסעתי והם כולם פתוחים עכשיו, גאים בעצמם (בצדק רב) ו-גם-א-מ-רי-ליס באדום-ענק בשני גבהים וארבעה כיווני אויר לכל אחד והגעתי בי-די-יוק לשעת הציפורים הגדולה והמרפסת והדקל ואני היינו לבד (ושומעים בשירה שלהן, הציפורים יודעות, בוודאי שהן יודעות, שזה חג) זו הייתה לי שעה יפה אחת קודם לחג--------- אני לא אוכלת בצק במרק. גם לא דג מרוסק – אבל טוב הפטה כבד על המצה— אורז??-- הם חצי-חצי -- בפנים שרתי את הכל גם במרוקאית -- מצחיק לצאת לעשן כל כך מוקדם – איזה הלל בראש שלך? -- לקחת הכל בקלות, גם את הסבל במצרים וגם את היציאה משם וגם את ההגדה והטקסים שמסביבה, יש בזה איזו נינוחות נעימה. גם אם קצת חסרה --------- בגינה לא שלי על כסא נדנדה נדדה מחשבתי והתנדנדה לי הנשמה בין כאן לשם (אני של אז ושל עכשיו. ואיך אני איתם ולא איתם) ודמעה. שלוק יין (ארוך) וחיבוק (ארוך גם) וזה עבר (לבנתיים. נאמר) ------- זה קשור יותר לנפרדות של ילדה או לפחד מהפרידה שעוד לא התקיימה? --------- קראתי פה הרבה מילים של אנשים ששונאים את החג. זה העציב אותי קצת ---------- לפעמים אני מאוננת אותך מאונן אותי. זה מאד יפה לי בעיניים באותו רגע --------- תאלחש אותי (איך אני אוהבת את המילה הזו) תאלחש אותי תאלחש
קצת פורנו
http://www.youtube.com/watch?v=l65QPLyAtX0&feature=related
ועוד קצת
http://www.youtube.com/watch?v=FG0-cncMpt8&feature=related
------- לפעמים אני שואבת הנאה סובייקטיבית מלהיות אובייקט. -- לפעמים אני ממש צריכה שיצטרכו אותי. -- מודה אני (לפניך) זרוקה אני (מלפניך) גדולה אני (מעליך).
נהגתי קצת בבוגאטי בסימולטור במרתף אחד אצל חבר אחד שמביא לארץ מקרנים וציודים כאלה יקרים (שיחקנו בניד-פור-ספיד-שיפט-2-אנלישד) עם רמקולים בדיוק כמו שהדויטשה גרמופון אומרים (מהקירות דברים מלוכסנים פנימה קצת כדי שלא נשמע את החזרה של גל הקול אחרי שהוא מתנגש בקיר ממול וחוזר אלא ישירות) ושטיח אקוסטי ותקרה גם ומקרן שעולה כמו שנה וחצי של משכורות ומערכת שמע סופר אקוסטית DFR-780 (סתםהמצאתי) מול מסך 320 אינצ' וכסא ליגה וגז משוגע והגה עדין (שצריך ממש להחזיק) אז עם כל זה ביחד זה מרגיש כמו כביש (מ240 קמ"ש בערך ההיגוי מרחף) הקטע הגדול באמת זה להתרסק. אחרי איזה זמן עבר לי אמרתי: אם כבר לנהוג- אז לנהוג. ונסעתי
אני אשב מולך ואקריא שירים מתוך הראש שלי; שירים על דם ועל מלאכים עם כנפיים קצוצות; שירים על ברכיים מדממות מלוקקות בלשון רכה וחלקה ועל כפות רגליים. ועל בין האצבעות; שירים על שעות לילה שלא זזות ועל בקרים שלא רוצים; שירים על חלות מתוקות ועל חלומות כועסים; שירים על מעברים חדים ומפחידים בין שנאת מוות יוקדת לאהבה יחידנית ורכה; שירים על קנאה עשויה מגדרות חשמליות, שנערי ונערות הגבעות עם דם בעיניים, קופצים וקופצות, מתחשמלים ומתחשמלות; שירים על להזדיין שעות עם בגדים וכמעט בלי לנגוע, בקושי בקצוות; שירים על ההתעלות שבהתעללות; שירי הלל להוללות ולרמאות; שירים על מניפולציות רגשיות הכרוכות במעשים כוחניים של שתיקה אלימה, של מתן שממה; שירים על נסיעה בכביש מהיר וחולצות מגוהצות מתנופפות מהחלון ועפות והופכות לעורבים, להקה שלמה שהסתבכה בשערות של שני ילדים; שירים על הבכי שלך ועל ההנעה שלי; שירים על ההנאה שלך מהבכי שלי; שירים על עצבות של ילדים מגסויות של מבוגרים בלבד; שירים על זין פגוע שנזנח מחוסר עניין לטובת כף יד; שירים על תאווה משוגעת לדבר; שירים על הגאווה ועל הבדידות- שאינה שכרה- שבצידה; שירים על גפיים עליונות ותחתונות שלוחות קדימה, מוטלות; שירים על עיניים מביטות ובמבטן הן ממיתות ומחיות; שירים של זלזול והוזלה בסוף עונת ההכחשה; שירים אסורים על איסורים וייסורים, עקרבים ושוטים, חתן וכלה שבאים בברית של מטה; שירים על ארבע כוסיות של וודקה חרבות שתבלע במהירות כדי לא לראות את הלמטה; שירים על אור הסנוורים המסמא, על מה שמכה, בשגרת היום ומחוצה לה; שירים על מה שאי אפשר למחוק.
מלא שירים אני אקריא מהראש שלי, שירים רכים עם סופים זוויתיים, נעשה לנו ערב נחמד. מלא שירים אני אקריא מהראש שלי בזמן שאתה תעשה לשנינו
ביד.
http://www.youtube.com/watch?v=IlVc5Mjx2Qc
ערימת אותיות מסוכסכות מלא חול המועד הזה כתבתי כבר פעם: מין זה שטויות. ואלימות רגשית ומינית ביחסי כוחות זה הכאב להכיר ברצון הפשוט לקירבה ואינטימיות רכות ופשוטות. השאיפה לקחת דברים לקצה אינה הדבר עצמו. היא מעידה (ונופלת) בעיקר על הצורך הרב באיזון, או חלילה, על הצורך באיזה רגע של אמצע רגוע
רגוע
חלומות מטאפוריים על ידיים בוטחות שיודעות גם לרעוד ושלא מפחדות מהפחד או מהיחד להיעטף בהן עם הקוצים שלי ועם האין למרות ובגלל ובזכות. להיאסף משלל שבריי מבלי להיגזל מעצמי (להיות יריבים ראויים זה קל. יותר קשה להישאר) שלא להצטרך למשמר ולעמידה עליו. שאפשר ככה סתם, אחד ליד אחת, לשכב. להיאבד בתוך עוד תוך שאינו שלי ולהימצא שם בשתיקה מבלי להיזכר בעל כורחי בתהום ובעומקה. ושאפשר יהיה לי להיות ילדה. |