אני רוצה לזכור רק את פניך המחייכות, את הרגעים בהם ליטפת אותי ביד רכה
והייתי לרגע רוח בשדה חרציות פורחות
רוח בריזה קרירה של בוקר, הנכנסת לסדקי חומתיך מקררת את בדידותך
ואינך מסוגלת לאוהב אותה עד שתחסר
לפעמים זה קצת עצוב להיות רוח שאינה מותירה דבר אחריה, למעט שלווה נעימה בעור
התזכרי
התזכרי את היום בו הרוח הפכה לסערה והפכה את עולמך
בו זעם הרוח היכה בנפשך
התזכרי
שבלעדיה חם ויבש
ריח הדרים נישא פה לעת ערב, מביא עימו נחמה של תפוזים בשנה הבאה |