לא יודעת. איך זה באמת? יש שאלות שמשאירות אותי פעורת פה. אני רוצה לענות ופשוט לא יודעת מה. רק תוהה האם זה ששאל עשה זאת מתוך מחשבה עלי? על עצמו? ולמה באמת מעניין אותו לדעת? סקרנות? האם הוא באמת מחכה לתשובה? כי אם כן אז לאיזה סוג של תשובה? שאני אפרט את כל ההיסטוריה שלי? כל הקשרים שעברתי, התהיות, הלבטים, המחשבות, התובנות וכל מה שהביא אותי לנקודה זו ממש, בה אין לי חבר.
האם עלי להתייחס אליה כאל שאלה רטורית? רק לשמוע ולא לענות? לתת לה להתמוסס בחלל? כי היא לא ממש מתמוססת, יותר בכיוון של ממיסה אותי מבפנים.
כמובן שאני לא חייבת הסברים לאף אחד חוץ מאשר לעצמי. כמובן שהשאלה לא היתה מסעירה אותי שלא לדבר על – גורמת לי לכתוב על זה פוסט - אם לא הייתי שואלת גם אני את עצמי את אותה שאלה, ונשארת בלי תשובה.
איך זה שלבחורה יפה וחכמה כמוך אין חבר? מוסיפים המהדרין מחמאות לשאלה, ויש שמגדילים לעשות ומספקים תשובה- זה כי את בררנית מדי, מחפשת משהו שלא קיים ואתם יודעים מה, אני מאמינה בלב שלם שהכוונה שלהם בסך הכל טובה. מאוד יכול להיות שגם השאלה תמימה וזה רק המקום בו היא פוגשת אותי שקצת מעורר סערה. אבל רבותי, אני באמת תוהה, כשאתם שואלים, לאיזו תשובה אתם מחכים?
|