כותרות TheMarker >
    ';

    Boriship - יצירות, רגעים מוזיקלים ומחשבות

    כל הזכויות שמורות (c)

    טעם החיים היחיד

    6 תגובות   יום ראשון, 24/4/11, 09:15

    כמה שעצוב להודות בכך, אבל כתיבת השירים שבחודש אחרון לוהטת אצלי הפכה לטעם החיים היחיד שמניע אותי כרגע. היחיד.

    כשאני הולך לישון, הדבר היחיד שבא לי להתעורר למענו למחרת זה האפשרות לכתוב עוד שיר מחר, או לחשוב על רעיון לשיר חדש.

    הלימודים, העבודה, המשפחה שמרגישה לי זרה למעט האחיין המקסים שלי, כולם סדרי עדיפויות משניים. במקום להתקדם בהגשת עבודות (ויש המון) אני מעדיף להקשיב ליוצרים חדשים, לקבל השראה ולכתוב עוד. וזה בהתחשב בכך, שכשהתחלתי ללמוד זאת הייתה מטרה חדשה שהסתערתי עליה.

    אמנם זה מה שהוציא אותי מבור האדישות הגדול שהייתי שרוי בו. לאט לאט נוצרות היכרויות עם יוצרים (בעיקר יוצרות) ישראליים עצמאיים, נולדים שיתופי פעולה שאני יודע שיבשילו לדברים ממשיים. יש כבר 5 טקסטים חדשים שאני עומד למסור ליוצרת נוספת ביום חמישי הקרוב ותחושתי הפנימית היא שלפחות שיר אחד מהם יתפוס...

    לא כתבתי למוזיקה עד לשנה האחרונה. כתבתי שירים לבלוג שהם שירה ולא שירים במבנה "טרום הלחנה", למרות שלאט לאט מתגלה שאין חוקים ועדיף בלעדיהם בכלל.

    מה שממלא אותי עכשיו זה ללכת להופעות, יש אחת שאלך השבוע, אחת שאלך אליה בעוד חודש וכנראה שעד אז תצטרף עוד אחת. ההשראה גדולה, הרצון קיים, וכל שיר חדש שנולד יש לה כתובת מיידית ליוצר כלשהו לשלוח לו. שזה מצב מרתק שמעולם לא נתקלתי בו. שום דבר לא מצטבר. זה כאילו שכל תינוק שנולד מיד יש לו זוג הורים.

    אז כביכול, זה נפלא, אבל זה גם (לא רק) כיסוי לאמת הקודרת. לעצלות הבלתי נסבלת ללמוד, לעבוד, להתקדם בחיי האישיים. לתשישות הנפשית שמאיימת לפרק אותי. ויתרתי על זוגיות לחלוטין (אני ממש לא כשיר לזה עכשיו), ואת החלל ממלאת יצירה.

    זה כאילו שמתי את כל הביצים בסל אחד. אבל האלטרנטיבה היא ביצים שבורות כולם מחוץ לסל. אם יש סיבה לקום בבוקר, זה כבר טוב. גם אם זה לא יימשך יותר מדי זמן.

     

     

     

     

     

    אלון עדר - אהובתי שלי לבנת צוואר

    מילים: יעקב שבתאי
    לחן: סשה ארגוב
    מתוך "מסע אספלט" קול הקמפוס 2011

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      כל כך שמחה בשבילך שיצאת מבור האדישות ומאחלת לך שהמוזה לא תגווע אצלך לעולם
        26/4/11 14:03:
      אני מסכימה שלא קל להיות בן אדם יצירתי :)
        25/4/11 12:33:

      צטט: יעלי מ. 2011-04-25 10:29:01

      אני חושבת שבכל שלב בחיים יש את הרגע בו אתה משקיע יותר, או חי יותר, דבר מסוים וספציפי. אני אישית חושבת שזה נפלא. לא הפסקת את אורח החיים שלך לגמרי, לא הסתגרת בבית. אתה יוצר לעצמך דרך עצמאית ואישית מלאה בחוויות אחרות שלא חשבת שתחווה. ויש לך את האומץ לעשות באמת את מה שאתה רוצה לעשות. וזה מדהים!!! אתה תמצא את האיזון בין הכל, ואז הכל יהיה בסדר :) ואל תוותר על זוגיות, היא תגיע כשהיא תהיה נכונה...

       

       

      תודה

        25/4/11 10:29:
      אני חושבת שבכל שלב בחיים יש את הרגע בו אתה משקיע יותר, או חי יותר, דבר מסוים וספציפי. אני אישית חושבת שזה נפלא. לא הפסקת את אורח החיים שלך לגמרי, לא הסתגרת בבית. אתה יוצר לעצמך דרך עצמאית ואישית מלאה בחוויות אחרות שלא חשבת שתחווה. ויש לך את האומץ לעשות באמת את מה שאתה רוצה לעשות. וזה מדהים!!! אתה תמצא את האיזון בין הכל, ואז הכל יהיה בסדר :) ואל תוותר על זוגיות, היא תגיע כשהיא תהיה נכונה...
        24/4/11 11:13:

      צטט: מזה11 2011-04-24 11:08:45

      מה יותר טוב מזה?!! אתה הולך בדרך שלך...זה הדבר הכי אמיץ שיש!! לדעתי זה מעולה.

       

      יש לא מעט דברים יותר טובים מזה (מבלי לוותר על ה"זה" המסוים), אבל בכל אופן תודה! זאת תגובה שלרוב קשה לראות בעצמך ורק חיצונית רואים דברים כאלה, כמו אומץ...

        24/4/11 11:08:
      מה יותר טוב מזה?!! אתה הולך בדרך שלך...זה הדבר הכי אמיץ שיש!! לדעתי זה מעולה.

      ארכיון

      פרופיל

      The B. Land
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין