כותרות TheMarker >
    ';

    על אם הדרך

    נעים מאוד, אני שמוליק, מורה דרך המתגורר באזור המרכז. הבלוג בא לתאר מקומות, תופעות טבע, מקומות הסטורים, סיפורים אנושיים וכד' שניתן למצוא בדרך. בדרך לאן? זה יכול להיות בצד כבישים בין עירוניים, בדרך לעבודה באחד מרחובות העיר, לפעמים אפילו ליד הבית.
    הערה טכנית קטנה. בשל שיקולים של זכויות יוצרים, הצילומים שיצורפו לפוסטים השונים הינם צילומים שלי, אלא אם כן אציין אחרת.

    כעת, לאחר ההקדמה נותר לגשת לעבודה. עלי מוטל לכתוב ולצלם, ואני מקווה שאתם תקראו, תיהנו, ובפעם הבאה בדרככם ממקום למקום, תזהו את המבנה הזה, שמעולם לא שמתם לב אליו, ותחייכו אליו משמע היה מכר ותיק.

    ארכיון

    0

    מנזר המצלבה

    3 תגובות   יום ראשון, 24/4/11, 11:45

    ''

    ''

    ''

    ''

    הנוסע בשד' חיים הזז בירושלים, לכיוון דרום, רואה בצד ימין של הכביש (מערבית לכביש) מנזר גדול ועליו מתנוסס דגל יון.  זהו מנזר המצלבה.

    לפי המסורת הנוצרית,  סיפורו של המנזר מתחיל עוד בימי אברהם אבינו.  לפי המסופר בספר בראשית, ברחו לוט ומשפחתו מסדום לפני שה' השמיד את העיר.  אשת לוט הביטה לאחור והפכה לנציב מלח, ואילו לוט ובנותיו ברחו למקום מבטחים.  בנותיו של לוט, שסברו שרק הם שרדו בעולם, השקו את אביהם יין, עד שאיבד את הכרתו, ואז שכבו עימו.  מיחסים אסורים אלה, יצאו העמים של מואב ועמון.  כעת, להמשך הסיפור, לפי המסורת הנוצרית:  כאשר הבין לוט את אשר קרה, נמלא תחושת אשם וחרטה (על אף שלא היה בהכרה כאשר בנותיו שכבו עימו), והתייעץ עם דודו אברהם כיצד לכפר על החטא.  אברהם העניק לו שלושה זרעים של עצים, שהעניקו לו שלושת המלאכים כאשר בישרו לו על הולדתו הצפויה של יצחק:  זרע אחד של עץ אורן, זרע אחד של עץ ארז וזרע נוסף של עץ זית.  הוא הורה לו לשתול עצים אלה ולהשקותם במי הירדן.  אם יקלטו העצים, ויצמחו, סימן שה' סלח על החטא.  שתל לוט את הזרעים במקום בו עומד היום מנזר המצלבה, והלך אל הירדן על מנת להביא ממימיו.  בעודו בדרך חזרה, ראה אישה על סף עילפון.  ליבו לא עמד בכך, והוא השקה אותה, וחזר שוב אל הירדן.  כך, פעם אחר פעם, מצא את עצמו לוט נותן את המים לאדם במצוקה.  כאשר הגיע סוף סוף אל העצים ששתל, הופתע לראות שהם צמחו אף ללא המים שהביא, ולא רק שצמחו, אלא צמחו כעץ אחד שלו שלושה גזעים וענפים משלושת הסוגים.  אין סימן מובהק מכך, שהאל הטוב סלח לו.

    מאחורי הקיר המזרחי של הכנסיה, ישנה קפלה ובה מסומן המקום המדוייק שבו גדל העץ, באמצעות חישוק נחושת, ומעליו מזבח.

    אנו מדלגים כעת אלפי שנים.  העץ צמח ושגשג עד התקופה הרומית.  לאחר שנשפט ישוע ונידון לצליבה, נגדע העץ ומענפיו הוכן הצלב לצליבתו של ישוע.  המנזר הוקם על המקום בו צמח אותו עץ מקודש שתחילתו בכפרתו של לוט, וסופו בצלב שעליו מת ישוע.   מבחינת המסורת הנוצרית, לא מדובר בפרט טריוויה שולי.  חייו ומותו של ישוע נועדו להעניק למאמינים כפרה על החטא הקדמון (אכילת עץ פרי הדעת על ידי אדם וחווה), ולכן ראוי שהצלב עליו הוא נצלב, יהיה עשוי בעצמו מעץ שכל מהותו כפרה וסליחה.

    מסורת נוספת טוענת שכלי המקדש נקברו גם הם בשטח המנזר.  לפי המסורת טיטוס הביא את כלי המקדש לרומא, אולם רומא נבזזה על ידי הונדלים, שהעבירו את האוצר לקרתגו.  לאחר כיבוש קרתגו הועברו כלי המקדש לקונסטנטינופול, אולם הקיסר יוסטיאנוס שהבין שכלי המקדש מביאים ביש מזל למחזיקיהם, העדיף להחזירם למקומם, לירושלים.  השלטונות הביזאנטים בירושלים חששו שגם להם יגרם נזק, והם העדיפו לקבור את כלי המקדש במנזר המצלבה, שבאותה תקופה היה מחוץ לעיר.  הנזירים העבירו את מקום הקבורה מדור לדור בעל פה, אולם כאשר נטבחו כל נזירי המנזר במאה השמינית, לקחו עימם אל הקבר את  סוד המקום המדויק בו נקברו כלי המקדש.

    הארכיאולוגים סבורים שהמנזר או הכנסיה הראשונה נבנתה במקום אי שם במאה החמישית לספירה, אולם המבנה נחרב עם פלישת הפרתים לארץ ישראל בשנת 614.  במאה האחת עשרה נבנה המנזר מחדש על ידי המלך הגאורגי בגרת, וזהו המבנה שאנו רואים היום.  במאה השתים עשרה שהו במקום עשרות נזירים גאורגים, שעסקו בתרגום כתבים לשפות שונות ובעיטור המנזר והכנסיה.  בין השוהים במקום היה שוֹתָה רוּסְטַבֶלי המשורר הלאומי של גאורגיה.  רוסטבילי ששימש כשר האוצר של המלכה תמרה ניהל עימה פרשיית אהבים בלתי אפשרית שבעטיה נאלץ לעזוב את גאורגיה.  לאחר שגלה מארצו, התיישב רוסטבלי במנזר המצלבה, שם גם כתב את עוטה עור הנמר, היצירה הנחשבת לאפוס לאומי בגאורגיה.  באופן לא מפתיע, ספור המסגרת של הפואמה מתאר אהבה בלתי אפשרית בין אביר פרסי לבין נסיכה.  רוסטבילי מעולם לא חזר לגאורגיה, וככל הנראה מת ונקבר בירושלים, אולם מקום קבורתו המדויק אינו ידוע.  בשנת 1960 התגלה דיוקן של אדם מבוגר ומזוקן ומההקדשה שנכתבה לידו בגרוזינית הוסק שזוהי דמותו של רוסטבילי.  זהו הציור היחיד הידוע המתעד את רוסטבילי.  בשנת 2004 הביאה למקום אשת השגריר הגאורגי קבוצת נכבדים, והזדעזעה לראות שהדיוקן של רוסטבילי הושחט.  גאורגיה הגישה לישראל מחאה דפלומטית חריפה, והדיוקן שוחזר.

    הכנסיה הגאורגית החזיקה במקום עד המאה ה- 16, אז נאלצה למכרו לכנסיה היוונית אורתודוכסית, והיא המחזיקה במקום היום.  עד אמצע המאה התשע עשרה המשיכו לשבת במקום נזירים גאורגים לצד הנזירים היוונים אורתודוכסים.  בשנת 1855 הפך המקום לסמינר תאולוגי יווני,מהחשובים בעולם.  מכל רחבי העולם נהרו למקום נזירים, כמרים ופרחי כמורה.  היה זה תור הזהב האחרון של המנזר.  באותה תקופה נבנו הקומות העליונות של המנזר, וכן מגדל הפעמונים שלו.  בראשית המאה העשרים, בשל בעיות כלכליות של הפטריארכיה היוונית אורתודוכסית נסגר הסמינר, ומאז היה המקום משכן לנשירים בודדים בלבד.

    לאחר הקמת המדינה שימש המקום כבסיס גדנ"ע.  בשנות השישים דרשה הפטריארכיה היוונית אורתודוכסית להשיב לידיה את המנזר.  למקום הובא נזיר יווני בשם ויסליוס צפיריס, אשר ניצל את שהותו בירושלים על מנת ללמוד ארכיאולוגיה.  כאשר היו שואלים אותו כמה אנשים גרים במנזר, הוא היה נוהג לומר בחיוך שרק הסטודנט, השומר ואב המנזר גרים שם.  הוא רק לא היה מספר שהוא עצמו ממלא את כל שלושת התפקידים הללו.  בשנות השמונים היה נסיון לישב במקום קהילה של נזירים אורתודוכסים, אולם נסיון זה נכשל, ועד היום מתגורר במקום נזיר בודד יחד עם מספר מועט של  אנשי אחזקה.

    מנהלות:  המקום פתוח בימים שני עד שבת משעה 10:00 בבוקר עד 4:00 אחר הצהריים.

                דמי כניסה: 15 ₪.

     

    בתמונה הראשונה ניתן לראות את המנזר כפי שהוא נראה מהכביש בשדרות חיים הזז.  אפשר לזהות הן את דגל יון המתנוסס בכניסה למנזר והן את ראשו של מגדל הפעמונים, שסגנונו הוא בארוק לעומת המבנה בן המאה ה- 11.

    בתמונה השניה ניתן לראות את אולם התווך של הכנסיה.

    בתמונה השלישית ניתן לראות את הדיוקן של רוסטבילי בין שני דיוקני קדושים.

    בתמונה הרביעית ניתן לראות את הקפלה הבנויה במקום בו צמח העץ הקדוש.  בצד ימין ניתן לראות מזבח צמוד לקיר, ומתחתיו (קצת קשה לראות זאת עקב התאורה במקום) את סימון המקום המדוייק בו צמח העץ.  התמונות התלויות במקום מראות את תולדות העץ, מקבלת הזרעים על ידי אברהם, עד לצליבת ישוע.

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/5/11 15:57:
      כמו תמיד, מאוד מעניין!
        27/4/11 22:09:
      תודה על העשרה
        26/4/11 23:09:
      מרתק .. תודה