פיט מונדריאן ותנועת "דה סטיל"
פיט מונדריאן, 1872-1944
סדרת העצים בסדרת זו מנסה מונדריאן להגיע למיצוי המהות של המושג עץ - דהיינו צמיחה. הוא יוצר סידרה בה בציור הראשון הזיהוי של העץ ברור ובאחרון זהו ציור מופשט לחלוטין.
העץ האדום, 1909-10 בתמונה זו ניתן עדיין להבחין באופן ברור בצורתו של העץ. הוא מצויר בצורה מסוגננת. צבעיו אינם הצבעים שבטבע, אך הם משרתים את הקומפוזיציה שביקש האמן לעצב. הגזע האדום והענפים מצוירים בצבע שחור עם מעט אדום. העץ מובדל מן הרקע בצורה ברורה, אך יש ביניהם קשר: הכתמים ברקע הכחול אדומים. הצבע האדום מהדהד גם בכתמים המפוזרים במישור התחתון של התמונה, לרגלי העץ.
העץ האפור, 1912 בתמונה שלפנינו העץ אינו מצויר עוד בסגנון האקספרסיבי כמו העץ האדום והעץ הכחול, אלא בצורה מסוגננת הרבה יותר. שינוי בולט הוא השתלבותו של העץ ברקע: ענפיו וגזעו של העץ מצוירים בצבע אפור-שחור. הרקע אפור כחלחל עם מעט לבן. הצבע השולט בתמונה הוא האפור על גווניו בצורות שברקע מהדהדות הצורות שיוצרים ענפי העץ.
עץ התפוח פורח, 1912 בתמונה זו מתמזג העץ לחלוטין ברקע וקשה להבחין בגבולות העץ. הצורות האובליות מפוזרות על פני התמונה. גוני הצבע הם אפור, כחול וצהוב. בחלקו העליון של הציור האפור בהיר יותר ונוטה ללבן. במבט ראשון הציור נראה כתמונה מופשטת לחלוטין, מיחבר בעל מקצב קווי, הארוג מקווים אנכיים ואופקיים. במבט שני, כאשר מנסים להבין את השם שנתן האמן לתמונה, אפשר לזהות ציור המבטא את רעיון העץ. ניתן להבחין בצורות המהוות ציר אנכי במרכז התמונה. יחד הן יוצרות צורה שיכולה לייצג את גזע העץ. הצורות האופקיות אמורות, לפיכך, לייצג את הענפים והעלים. מונדריאן שאף לצייר ציור שימחיש את המבנה ואת תכונות היסוד של הקווים. בציוריו הדגיש יותר ויותר את הקווים הבולטים והחשובים וויתר על הפרטים שהפכו בעיני לקישוט מיותר. לאחר שויתר על העלים, התחיל "ליישר" את קווי הענפים. בשלב הסופי, העץ הפך רשת קווים המייצגים ענפים מבלי להדמות להם. משלב זה, מונדריאן החל חוקר את העולם ע"י פירוק מראהו לרשת קווים מצטלבים, הוא חתר לאידיאל של ציור טהור, קרי: מצומצם ופשוט ואשר אינו קשור עוד לנושאי ציור מופשט וחופשי. תהליך ההתבוננות של מונדריאן הוא תהליך הפשטה. בד בבד עם צמצום הקווים חל תהליך דומה לצבעוניות של הציור: מלבד השחור והלבן הוא צמצם את צבעיו לצבעי היסוד: אדום, כול וצהוב.
קומפוזיציות באדום צהוב כחול, 1921 ציור זה מבטא היטב את התורה התיאוסופית המתבטאת בניאו פלסטציזם. אין כאן שום מציאות פרט למציאות הציור, שימוש בשלוש צבעי היסוד ושחור ולבן. שימוש בצורות המלבן והריבוע שנוצרים ממפגש הקווים האופקיים והאנכיים. למרות המראה האחיד והנקי, ניתן לראות שהציור נעשה ביד, במקומות בהם הקווים לא גמורים. ובמשטחי הצבע הלא לגמרי אחידים. הציור הוא לא סימטרי אך מאוזן על ידי הצבעים וגודלם של הריבועים.
קומפוזיציות, 1936 גם כאן ניתן לראות את אותו משחק של קווים אנכיים ואופקיים, מגלם את אותו רעיון של קומפוזיציות 1921. הדינמיות של הציור באה לידי ביטוי בגדלים המשתנים של הצורות היוצרים מקבצי מהעוביים המשתנים של הקו, הצבעוניות שמושכת את העין. כל אלה יוצרים מראה דינמי לציור למרות שבקביעה ראשונה ניתן לומר שהוא סטטי בגלל שהוא בנוי מצורות גיאומטריות.
ברודווי בוגי ווגי שינוי סגנוני מצורות גדולות וכלליות להמון צורות קטנות שיוצרות מעין מפת כבישים, הקו אינו אחיד ורצוף אלא הוא בנוי בעצמו מריבועים ומלבנים, הציור נראה יותר תזוזתי ומהיר ומבטא את המעבר של מונדריאן לניו יורק.
הכרך הניו יורקי, 1942 אם עד עכשיו הקווים השחורים היו אחידים ולא ביטאו עומק או חלל אלא יצרו שטיחות, הרי שכאן בציור זה ההבדל בין הצבעים יוצר בבירור את העומק.
דה סטיל (לקריאה נוספת כאן וגם כאן): בעקבות התיאוריות של מונדריאן והסגנון שהוא פיתח, קמה קבוצה של אומנים בתחומים שונים באומנות ובעיצוב לקבוצה זו שנקראה "דה סטיל" היו השפעות רבות על הציור והארכיטקטורה במאה ה-20, הרצון שלהם היה ליצור סביבה כוללת ומאוחדת בסגנונה, הם דגלו בהפשטה לחמירה, משטחים חלקים, קווים ישרים, זוויות ישרות בלי שיש פרט מיותר, צבעי יסוד בלבד על שחור לבן ואפור הנייטרלי.
חזית לבית קפה, 1920 מביא את סגנונו של מונדריאן, במודולוס קבוע, נקיון צורני.
בית שרודר באוטרקט, 1927 מאופיין בצבעי יסוד וקווית, כמו ציור של מונדריאן. ביטוי תלת מימדי לציורים של מונדריאן, מראה הפנים והחוץ שלו כקומפוזיציה של צבעים וקווים שהכל מתבטא בצורה מאוד מינימליסטית ומעודנת.
|
