אאוטובוס כידוע סובב והולך מתחנתו הראשונה אל האחרונה וחזרה אל הראשונה. התנועה מעגלית וחוזרת ונשנית. כך שאיני בטוח שזהו "אוטובוס החיים" (הגם שיש יסוד מעגלי ב"מן העפר באת ואל העפר תשוב")  
הדוברת בתוך האוטובוס הולכת אל ה"נהג", אינה זוכה לתשובה לשאלתה "היכן התחנה שלי" (או - "מה יהיה גורלי") והיא שבה אל מקומה ללא פתרון ולכן ללא סיפוק. אולי עם ספק. ממה נובעת שתיקת "הנהג"? האם יש לו תשובה? או שמא לא עליו לענות? זו כבר שאלה של אמונה. או אי אמונה. במקרה זה אני מניח שהאמונה קיימת ולכן היא מייחסת לשתיקת האל כוח כה רב עד ש"מכוח שתיקתו יעצמו הדרום והשמש"... ו"הנפש" ו"יחדל לגמרי האור"...     

הגר,

שיר מצוין, המטפס ועולה בתוך הקורא במדרגות מעגליות

ונותן מבט מרתק של המקום המתקדם "רֵיק מִמֶּנִּי"

בדיאלוג עם המצב בו "הָיָה רָגִיל בְּעִנְיָנַי",

שגם בו היה "דִּיאָלוֹג, /עִם הַנֶּהָג /אֲשֶׁר נָהַג /לֹא לַעֲנוֹת".
אבל לא רק טיפוס ומעגל יש בשיר המרגש הזה בסופו

האוטובוס, עם הקודש והחול, מגיע לחידלון, לסוף השמש,

ובכך הקורא עושה בתוך קריאתו את  דרך החיים כולה.

אהבתי מאוד.

שיר קשה להבנה, מרוב מטאפורות לא רואים את היער

אבל שיר הוא גם רגש, והשיר הזה מלא בו

הוא משרה אווירת הרהור ותוגה לא מוסברת

אותו ריק - חוסר - אשר הולך ומתמלא במעלות הקודש

והקודש יכל להיות דתי יהודי או תובנה מיסטית אחרת

וזה קורה בכל מקום ובכל מפגש

באוטובוס היומי והנהג השותק

עד אשר יכבה האור

האם כשיתמלא החוסר יכבה האור?

שיר מעניין ומרתק

ולא בטוח שהבנתי אותו כמו הכותבת

אבל לפחות הבנתי אותו כמו שאני.

תודה.

הגר כמו שאמרתי לך בעבר שיר נהדר.

"..שׁוֹב וְהָלוֹךְ

עַל עֲקֵבִים

נוֹקְשִׁים

לְצֹרֶךְ דִּיאָלוֹג,

עִם הַנֶּהָג "

הרי בסופו שלדבר נגיע באוטובוס קדוש לגן העדן. לא במרכבות אש,

כצדיקים עניים וכבויים  נבוא. נשתוק את כל הדרך.

הקודש כסינקדוכה
לעיר הקודש ולפנימיות הדוברת.

דימוי מרתק
על המתרחש פנימה
שיש שם נהג שותק, רִיק הדוברת
ודיאלוג אירוני.

מסלול תלול במעלה ההר באוטובוס נוסעים

ריק מחלונו נשקף חוף ונוף החיים פעם שוצפים הגלים ופעם אדוות על ימי הר המנוחות

הזמן הוא נהג המניע מהלך פעם רך  מוטח הדבר

ופעם מטלטל המושב.

כך ראיתי.

חג שמח לך ולבני ביתך.