כשזכור, כי נאסר על ג'ודי להתאמץ ולעיף את גופה יתר על המידה, אך עם זאת רצתה בכל מאודה לעזור ולטפל בשיר הפעוטה, ובעלה היה מניח את הקטנה לידה במיטה.על מנת לימנוע ששיר התינוקת תיפול מהמיטה ותינזק חלילה, סידר אדם סביבה כריות שמנעו ממנה לעוף מהמיטה.אחר , כשהוא עיף ויגע ממטלות היום, בהם שימש כאם וכאב, הניח את גופו על הכורסא במחשבה בריאה לראות תכניות כאלה ואחרות, בטלויזיה,  אך טרם הבין מה מתרחש,  היה נירדם סחוט כלימון מעמל היום המפרך ומוצא עצמו חולם והוזה איך יכולה אשתו בלי יללות מיותרות לשאת בעול הבית    מבלי   להתלונן   בפני איש..                                                                                                                                                                              קאדו בתם, נסעה לה לטיול השנתי עם בני כתתה. זמן רב חיכתה הילדונת לטיול ועכשיו נהנתה ממנו, כל כלה, רחוקה מהוריה ואחותה.ואז, בצהרי אותו היום, לפתע פתאום  היא פרצה מפיה, הגניחה האיומה וג'ודי התהפכה על משכבה, וראשה  כואב  כאילו היכוהו בפטיש ענק.אדם שישן בסמוך לאשתו, זינק מהמיטה מבוהל ,כשהוא עדין אחוז תנומה אינו מבין על מה ולמה כל המהומה. ברי היה לו כי קרה לה לאשתו משהו   נורא,וכשהוא כולו חושש  וחרד לשלומה, קרב אליה, ואז שמע מפיה את הקריאה  "קאדו" .אדם ניסה להבין   וגוד'י הסבירה לבעלה:"חלמתי אדם , שהילדה ניפצעה"כך חיורת ומבועתת אחזה בידו  בחוזקה. הבעל ניסה לחלץ את ידו מבקש בה בעת להרגיע את חששותיה של אשתו.:"תפסיקי עם החזיונות שלך, הרי קאדו נימצאת בטיול, ובכלל, ממתי הפכת גבירתי למגדת עתידות?"האיש רגז על שכל הבית ניעור משנתו בגלל ענין פעוט שכזה , אולם אשתו המשיכה   להחזיק בדעתה:"אני לא צוחקת, ומשהו קרה לקאדו , ואני חשה בזה, כאן" אמרה מצביעה על לוח ליבה.  אדם לא יכול היה עוד לפתור את הענין כחזיון שוא. תחושתה החזקה הזו של ג'ודי, היתה כה חזקה ובוטחת, ששיכנעה אותו עצמו .הם ידעו כי בתם נימצאת בידים טובות, אך ביקשו לשכך את חששותיה של גו'די,  חיש קל התנער הגבר, והניח על מגש ספל קפה. לצידו הניח פרוסת לחם קלוי שאשתו אהבה, ועתה הניח את כל הכבודה, על מיטת אשתו. שיר כבר היתה מונחת לצידה של ג'ודי, רחוצה ונקיה וריחה הנעים נישא בחלל החדר כולו. שניהם הבעל ואשתו ישבו ואכלו לתיאבון, כשנישמע צילצול  הפעמון מכניסת הבית. אדם פתח את הדלת, ומולו היא עמדה, המורה האחראית על הביקור הסדיר של תלמידי בית הספר. המורה היתה מלווה ברופא, איש נמוך קומה, ועצבני למראה. הרופא העביר את כובד משקלו מרגל לרגל, נוהם משהו, מזוית פיו.   עוד טרם עיכל אדם את אשר רואות עינו  ,וכבר היא עמדה לידו, אשתו  שעכשיו קפאה על עמדה,  מושיטה בבעתה את ידה לפיה, לחנוק את הזעקה שעמדה ליפרוץ מגרונה. אדם, המום כולו, ניזכר לפתע כי התינוקת הפעוטה נישארה לה לבדה במיטה, אמנם מוקפת מכל עבר בכריות  שלא הניחו לה ליפול אך,  בכל זאת, ואז יכול היה גם הוא לישמוע את שאלתה של ג'ודי, שיירתה   את השאלה מפיה,  וקולה נחנק מאימה"באתם בקשר לקאדו"? מילמלה, וחשה פתאום כי היא חייבת להתישב על   מקום עומדה אחרת תפול  ותיתמוטט. אדם נותר המום,  שכן זה עתה הוברר לו לגבר, כי לאשתו אכן יש ועוד איך, חוש ניסתר  ,חושה של אם, ועתה גם הבין אדם, והתברר לו כי אשתו צדקה  והוא מיהר מדי לילעוג לה על חושיה   והרגשות  שחשה  בקשר לבתם קאדו. הרופא  מיהר עכשיו, להרגיע את האם הניסערת. המורה שידעה כי ג'ודי בהריון יקר שכזה, הודתה בליבה על שהחליטה לבקש מהרופא להיתלות אליה כשבישרה למישפחה ."קאדו בסדר גמור" ליטפה את ידה של ג'ודי, אך זו חשה כי היא עומדת לאבד את הכרתה. "טוב המשיכה המורה, "קאדו לא  במאה אחוז בסדר". כך גימגמה  המורה במיסכנות, ואדם מצא עצמו מרחם על המורה הזו ,שעליה הטילו תפקיד שכזה לבשר להורי תלמידה כי.. אבל גם הוא ביקש כמובן לדעת , ומהר ככל האפשר, מה אירע לה  לבתו בטיול השנתי. הרופא החליט שלא ליטול סיכונים מיותרים. הוא נטל אותה מתוך תיקו, את זריקת ההרגעה  מבקש להזריק לג'ודי הניסערת. "לא", דחתה ג'ודי את ידו. "מה קרה לה ? אני חזקה דיי לשמוע, קדימה" קראה במפגיע. עכשיו היה זה הרופא שנטל את רשות הדיבור.  ו.. נמשיך עוד מעט, והמון, אלפי תודות לאלה מכם  שממליצים על הסיפור  לחבריהם שממליצים לחבריהם.   חג שמח אדיר לכלהקוראות והקוראים.