כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    תגובות (38)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      26/4/11 22:35:

    צטט: צוער סוכנות לביטוח 2011-04-26 22:30:04

    בארץ שלנו ישנו לחץ חברתי סביב מוסד הנישואין, שלא קיים בשום מדינה אחרת, ראוי שנושא זה ייחקר :-)

    .

    על הנקודה לא חשבתי, ייתכן שאתה צודק צוער,

    אך מדובר במקרה חריג ואין הרבה כאלה. 

      26/4/11 22:30:

    צטט: דיוטימה 2011-04-26 20:12:46

    יתברר מה שיתברר, 2 אפשרויות כבר עלו על דעתי, אבל נמתין לכיבוי האורות באולם ונראה מה צופן הסרט בחלקו השני... ♣

    .

    התשובה כבר ממתינה לך דיוטימה, חן חן. 

    בארץ שלנו ישנו לחץ חברתי סביב מוסד הנישואין, שלא קיים בשום מדינה אחרת, ראוי שנושא זה ייחקר :-)
      26/4/11 20:12:
    יתברר מה שיתברר, 2 אפשרויות כבר עלו על דעתי, אבל נמתין לכיבוי האורות באולם ונראה מה צופן הסרט בחלקו השני... ♣
      26/4/11 19:27:

    צטט: בטי 2000 2011-04-26 14:01:50

    תמונות משפחה..

    עצב..מתח..כהרגלך..מרתק

    חיים אני צריכה להשלים מה שפיספסתי...יש לי שעורי ביתקריצה

    קח בחשבון

    בטי

    .

    בסדר גמור בטי, אני כבר מוסיף לך עוד מטלה לשיעורי בית.צוחק 

      26/4/11 19:26:

    צטט: שמעון רוזנברג 2011-04-25 21:36:34

    החלטת להחזיק את קוראיך במתח? טוב, אני משער שלא את כולם.

    .

    זה הרעיון שמעון שיהיה טעם לקרוא את תכניי. יהיו גם כאלה שלא

    רק לא יהיו במתח, אלא לא יקראו כלל. כל אחד וטעמו. 

      26/4/11 14:01:

    תמונות משפחה..

    עצב..מתח..כהרגלך..מרתק

    חיים אני צריכה להשלים מה שפיספסתי...יש לי שעורי ביתקריצה

    קח בחשבון

    בטי

      25/4/11 21:36:
    החלטת להחזיק את קוראיך במתח? טוב, אני משער שלא את כולם.
      25/4/11 18:12:

    צטט: גלי הקוסמת 2011-04-25 15:08:18

    סיפור יפה, כתוב מעניין. היה רק דבר אחד שהפריע לי לאורך הקריאה, שהיא לפני גיוס. בגיל שמונה עשרה עדיין אין ציפייה לקשר רומנטי, עדיין לא משדכים ומתרגשים וכאלה. מעבר לזה, הסיפור החזיק את המתח יפה מאוד.

    .

    זה למעשה קטע מכתב יד הארוך ביותר שלי. במלוא העלילה מתבהרים

    הרבה דברים כמובן, מדוע כך העניין התפתח. תודה מקרב לב גלי. 

      25/4/11 18:10:

    צטט: .האחת. 2011-04-25 14:58:54

    תמיד מרתק..

    שוב נסחפתי בסיפור יפה.

    חג שמח.

    http://cafe.themarker.com/image/2090244/

    .

    תודה מקרב לב עבור הפרחים לחג האחת,

    והמחמאות! 

      25/4/11 18:09:

    צטט: ג'יליישן 2011-04-25 10:59:07

    קראתי בנשימה אחת. כתוב יפה מאוד.

    נחמד לחשוב שנערה לפני גיוס מחפשים לה 'שידך'....
    בכל מקרה ההורים רוצים תמיד שילדיהם יהיו 'מאושרים' על פי הגדרתם בלבד....
    מאחלת לנו ההורים שנקבל את ילדינו מבלי הכתבת מתכונים לחיים מאושרים....

     תגובתך מאוד מחמיאה לי ג'ילשיין ואני מודה לך.

    נכון לפעמים המעורבות של ההורים רק מפריעה.

    צריך להתערב רק במקרי חירום, בדר"כ הילדים

    והיום בפרט, יודעים טוב מאוד מה טוב עבורם.

      25/4/11 18:06:

    צטט: סאלינה 2011-04-25 09:11:51

    מעניין שמצד אחד מצפים שזה יקרה ומצד שני כבר ערוכים לביקורת ...נראה שככה זה אצל כל ההורים...אולי... תודה חיים על סיפור קצר וכל כך מציאותי....המשך חג טוב !!...סאלינה

    .

    המון תודות סאלינה, נכון ככה אני מכיר מקרים טרגיים אפילו של התערבות הורים.

    החג היה נפלא וקצר לעניות דעתי. 

      25/4/11 18:04:

    צטט: י ו נ י ת 2011-04-25 07:47:13

    אם זיכרוני לא מטעה אותי בעבר העלית לנו פרקים של סופה?! בכל מקרה נהנת לקרוא :-)

    .

    את צודקת מאה אחוז יונית, גם ציינתי זאת בלינק, אני משתדל להעלות חלקים שטרם פרסמתי

    מכתב היד הזה. אני שמח שנהנית, המון תודות יונית. 

      25/4/11 18:03:

    צטט: leagat 2011-04-25 07:05:45

    אשוב לקרוא

    .

    אשמח מאוד לאה. 

      25/4/11 18:02:

    צטט: צילום בזמן אמת 2011-04-25 04:02:43


    סיפור מהחיים :-)
    חג שמייייח

    .

    היה חג שמח צ.ב.א

    תודה. 

      25/4/11 18:01:

    צטט: א ח א ב 2011-04-25 00:20:34

    יפה מאד :) גם מציאותי

    .

    אתה מחמיא לי מאוד אחאב המון תודות.

    השתדלתי בכל מאודי לתאר תיאור קרוב

    ככל האפשר למציאות.

      25/4/11 17:59:

    צטט: פפרוני 2011-04-24 22:58:36

    קצת עצוב שכזה לחץ מופעל על נערה צעירה לממש זוגיות, כאילו זה יעודה העיקרי בחיים. ודווקא אפיונה בהתחלה הראה אופציה של בחורה אסרטיבית שבוחרת לא להיכנע ללחץ החברתי שמופעל עליה, אבל ההמשך מפריך זאת. הכל היה קצת יותר ברור אם היה מדובר במשפחה חרדית/מסורתית. כך או כך, כתוב באופן הסוחף לקריאה.

    .

    נכון זה קצת עצוב ולמעשה במלוא העלילה מתואר המצב משפחה זו באופן מפורט,

    בנם הבכור נפל בשירותו הצבאי ועל הבת הצעירה שומרים מכל משמר, יש גם עוד

    כמה סיבות טובות כמו קירבה הדוקה בגיל צעיר לאב.

    תודה עבור הסקירה המפורטת והעניינית פפרוני. 

      25/4/11 17:56:

    צטט: sedrik 2011-04-24 22:45:57

    *

    .

    זה המברק הקצר ביותר שקבלתי אי פעם בקפה,

    תודה סדריק. 

      25/4/11 17:55:

    צטט: ניקיטה10 2011-04-24 22:44:11

    יפה כתמיד..חג שמח!

    .

    תודה אודי וחבל שהחג הזה נגמר. 

      25/4/11 15:08:
    סיפור יפה, כתוב מעניין. היה רק דבר אחד שהפריע לי לאורך הקריאה, שהיא לפני גיוס. בגיל שמונה עשרה עדיין אין ציפייה לקשר רומנטי, עדיין לא משדכים ומתרגשים וכאלה. מעבר לזה, הסיפור החזיק את המתח יפה מאוד.
      25/4/11 14:58:

    תמיד מרתק..

    שוב נסחפתי בסיפור יפה.

    חג שמח.

    http://cafe.themarker.com/image/2090244/

      25/4/11 10:59:

    קראתי בנשימה אחת. כתוב יפה מאוד.

    נחמד לחשוב שנערה לפני גיוס מחפשים לה 'שידך'....
    בכל מקרה ההורים רוצים תמיד שילדיהם יהיו 'מאושרים' על פי הגדרתם בלבד....
    מאחלת לנו ההורים שנקבל את ילדינו מבלי הכתבת מתכונים לחיים מאושרים....

     

      25/4/11 09:11:
    מעניין שמצד אחד מצפים שזה יקרה ומצד שני כבר ערוכים לביקורת ...נראה שככה זה אצל כל ההורים...אולי... תודה חיים על סיפור קצר וכל כך מציאותי....המשך חג טוב !!...סאלינה
      25/4/11 07:47:
    אם זיכרוני לא מטעה אותי בעבר העלית לנו פרקים של סופה?! בכל מקרה נהנת לקרוא :-)
      25/4/11 07:05:
    אשוב לקרוא
      25/4/11 04:02:


    סיפור מהחיים :-)
    חג שמייייח

      25/4/11 00:20:
    יפה מאד :) גם מציאותי
      24/4/11 22:58:
    קצת עצוב שכזה לחץ מופעל על נערה צעירה לממש זוגיות, כאילו זה יעודה העיקרי בחיים. ודווקא אפיונה בהתחלה הראה אופציה של בחורה אסרטיבית שבוחרת לא להיכנע ללחץ החברתי שמופעל עליה, אבל ההמשך מפריך זאת. הכל היה קצת יותר ברור אם היה מדובר במשפחה חרדית/מסורתית. כך או כך, כתוב באופן הסוחף לקריאה.
      24/4/11 22:45:
    *
      24/4/11 22:44:
    יפה כתמיד..חג שמח!
      24/4/11 22:25:

    צטט: *מרוית באהבה.* 2011-04-24 22:09:49

    כהרגלך...

    כתבת נפלא,מרתק ומותח.

    אוהבת לבקרך.

    אין כמוך!

    חג פסח כשר ושמח.

    לך למשפחתך ולכל בית ישראל.נשיקה

    ''

     .

    ואילו את כהרגלך בעוד תגובה מהממת.

    חג שמח לך וליקירייך והמון תודות רוית.

      24/4/11 22:09:

    כהרגלך...

    כתבת נפלא,מרתק ומותח.

    אוהבת לבקרך.

    אין כמוך!

    חג פסח כשר ושמח.

    לך למשפחתך ולכל בית ישראל.נשיקה

    ''

      24/4/11 21:08:

    צטט: debie30 2011-04-24 20:47:02

    חיים,
    השארת אותי במתח -למה ריבה נכנסה בראש שמוט
    רוב הסיפור חייכתי לעצמי על דאגת ההורים,
    בתם כה צעירה והם כה מודאגים

    אך חוששים מהתבגרות בתם.

     

    השיחה הייתה יכולה להתאים גם לימים אלה

    אלא שמרץ נעלמה

     

    חג שמח

    דבי

    .

    היא הייתה אמורה להציג את החבר שלה להורים וזה לא קרה.

    נכון זה מתאים גם להיום למרות שהיום יותר שקט תודה לאל.

    חג שמח דבי והמון תודות. 

      24/4/11 21:05:

    צטט: צ'ה. 2011-04-24 20:35:45

    תודה.נהניתי.מחכה להמשך.. הורים מגוננים מידי זאת בעיה.גם אני הרגשתי שהייתי שנים בכלוב מזהב .

    .

    אני שמח שנהנית צ'ה והיום את ציפור דרור. ככה זה,

    עם בנות זה בדרך כלל שני ההורים עם בנים זאת בדרך

    כלל האם, לא תמיד אבל בדרך כלל. חג שמח ותודה. 

      24/4/11 20:47:

    חיים,
    השארת אותי במתח -למה ריבה נכנסה בראש שמוט
    רוב הסיפור חייכתי לעצמי על דאגת ההורים,
    בתם כה צעירה והם כה מודאגים

    אך חוששים מהתבגרות בתם.

     

    השיחה הייתה יכולה להתאים גם לימים אלה

    אלא שמרץ נעלמה

     

    חג שמח

    דבי

      24/4/11 20:35:
    תודה.נהניתי.מחכה להמשך.. הורים מגוננים מידי זאת בעיה.גם אני הרגשתי שהייתי שנים בכלוב מזהב .
      24/4/11 20:30:

    צטט: נגיעות של מים 2011-04-24 20:25:26

    תשמע קורא אותך בשקיקה קוסם של המילה הכתובה הינך

    .

    תודה עבור המלים החמות "נגיעות", הן נוגעות כהלכה...

    חג שמח וכל טוב. 

      24/4/11 20:25:
    תשמע קורא אותך בשקיקה קוסם של המילה הכתובה הינך
    0

    החבר הראשון שלה – "סופת קיץ" – קטע קצר

    38 תגובות   יום ראשון, 24/4/11, 19:50

    http://cafe.themarker.com/image/1556940/
     

    בשיכון ל' בסלון דירתם המרווח, ישבו תלמה ורובקה עציוני בציפייה מתוחה. ריבה בתם היחידה, עמדה להגיע עם חבר. החבר הראשון שלה למען הדיוק. עד עתה ערב התגייסותה יצאה לבלות אך ורק עם ידידותיה. היו כמובן ניסיונות רבים לאין ספור, לשדלה לצאת עם זה או אחר מהמקורבים לידידותיה, להכיר צעירים בני גילה נאים למראה, לארגן לה "בליינד-דייט". אולם עד עתה לאחר פגישה ראשונה וחטופה העניין היה מסתיים ללא תוצאות. היוזמת את דחיית קיומו  של הקשר הייתה ריבה עצמה, שמצאה תמיד סיבות עלומות לדחות את המחזר המאוכזב. רבים אכן התאכזבו, פשוט מעצם העובדה שלא יזכו יותר לחזות במראה פניה התמים והנאה, בעורה הצח ובגופה התמיר והענוג. ביישנותה הרבה וחוסר ביטחונה שנבע מההגנה היתרה של הוריה, שאחזו בה כבציפור שיר בכלוב, מנעו ממנה להתפתח ולהתגבש נפשית באופן עצמאי; ובערב זה עמדו הוריה להכיר לראשונה את חברה הראשון, ולעמוד נוכח העובדה שהנה נוצר הסדק שילך ויתרחב וירחיק מהם את בתם היחידה – למרות שהדחיקו את העובדה הזו בתת-הכרתם, והמתינו בציפייה רוויית התרגשות עזה למפגש המסקרן.

    עם צלצול פעמון הכניסה נדרך רובקה במקומו בלא שיעז לקום, מניח לרעייתו לחוש לדלת; פולט את האוויר שנאגר בריאותיו, מתוסכל מעוצמת המתח שאליו נקלע לפתע מבלי שנתן את דעתו לכך, מבלי שחש בו נאגר ומתעצם. תלמה רעייתו דומה והייתה הרבה יותר נינוחה ממנו, אם כי היה ברור לו ללא ספק, כי אף היא הייתה שרויה במידה ניכרת של מתח.

    הדלת נפערה לרווחה ובפתח עמדו נחמה ויוסקה סולן, ידידיהם הקרובים.

    'אוה זה אתם, למה לא צלצלתם?' פלטה תלמה בחוסר טאקט. 'מה אני אומרת? אל תשימו לב אנחנו קצת מתוחים הערב, נו היכנסו...' הוסיפה בחיוך מתנצל, מניחה להם לחלוף על פניה.

    'מי לא מתוח? את יודעת איזה יום היה לי היום?' שאלה אותה נחמה בעודם צועדים לעבר שולחן הטרקלין ורובקה הסרוח על הספה, עם חיוך מאולץ מרוח לרוחב פניו.

    'מה נשמע רובקה?' הוסיפה מתיישבת על הספה לצידו. יוסקה התיישב על כורסה סמוכה בעוד תלמה התיישבה על הכורסה הפנויה מולו.

    'מה החבילה הזו נחמה?' שאלה אותה תלמה מסוקרנת. 'שבי נחמוש, מה כל הטקסיות הזו פתאום?'

    'זו מתנה קטנה לריבה לקראת הגיוס.' השיבה לה נחמה. 'ריבה נמצאת או שיצאה לה לבלות את הערב האחרון?'

    'כן בהחלט, מה אתם יודעים יש לנו הערב אירוע...'

    'אירוע? המלה הזו מפחידה אותי, ברצינות! אני לא צריכה לומר לכם למה היא דומה... ומה היא מזכירה לי...'

    'אוקי, קלטנו אבל תודה לאל, היה יום שקט היום. 'השיב לה רובקה.

    'אז איזה אירוע? נו, תספרו כבר...' האיצה בהם נחמה.

    'ריבה צריכה להגיע עם החבר שלה... יש לה חבר סוף סוף.' ציין רובקה בצחקוק עצבני והחל משתעל.

    'הגיע הזמן!' העירה נחמה. 'ואם היא מביאה אותו הביתה, הם בטח כבר יוצאים כמה חודשים יחד, אני מבינה?'

    'הלוואי! מצדי שתביא את מי שתביא, אני לא אבדוק לו בציציות.' ציינה תלמה באנחה. 'גם אם הוא לא בדיוק ימצא חן בעינינו. שתחליף אותו לאחר זמן מה לכל היותר, רק שיהיה לה כבר מישהו... הניחי את זה כאן, נמסור לה את זה יותר מאוחר.'

    'ולא ראית עליה מה קורה, לא חשת בשינוי ואתה רובקה?'

    'לא, לא הבחנו בשום שינוי ואם אני לא הבחנתי אז רובקה בטח שלא הבחין.'

    'זה נפל עלינו בהפתעה מוחלטת.' חיזק את דבריה רובקה. 'אבל אין שום סיבה לתלונות, מוטב מאוחר...' הוסיף ולא השלים את הפתגם, כמי שחושש מאמונה תפלה.

    'שיהיה במזל, אבל אנחנו קצת מיותרים בעניין הזה, לא כדאי שנקצר את הביקור הפעם?'

    'לא, מה פתאום!' מיהר רובקה להתערב. 'הם דווקא ירגישו הרבה יותר בנוח בנוכחותכם, פשוט לא נתעסק אתם הרבה. זה דווקא יצא טוב, משום שלא נהיה פנויים לחקור אותו הודות לכם... זה לא יהיה יותר מ- "ערב טוב, תכירו את... ועוד כמה מלים; ואז או שהם יפרשו לחדר שלה או שהם יצאו שוב, לבלות. '

    'כלומר, מזומן לכם לילה לבן, מה?' פלט יוסקה בלי לחשוב הרבה.

    'הלוואי, לכך אנו מייחלים כבר הרבה זמן!' הצהירה תלמה בצחקוק עצבני.

    הזמן חלף והנושאים הבוערים החלו לעלות על הפרק, הפיגועים, המתאבדים, המתנחלים; יוסקה השתתק לחלוטין כמעט ולא השתתף בוויכוח אודות משימות השמאל בזמן הנוכחי, מול העדר כל יוזמות מדיניות מצד הממשלה הימנית; ההתארגנויות החדשות של "מרץ"; מה בדעתם של פורשי העבודה לעשות וכיוצא בזה. תוך כדי כך מבלי שגם אחד מהנוכחים שמע את נקישות המפתח במנעול הדלת, נפתחה דלת הכניסה לרווחה וריבה נכנסה פנימה בראש שמוט.

    ארבעת ראשיהם הופנו לקראתה במבט שכולו שאלה אילמת, אולם אף אחד מהם לא העז להציב לה את השאלה הגלויה שריחפה על שפתותיהם.

    היא שוב פעם פישלה... הרהר יוסקה באי-נוחות רבה, מתנשם עמוקות. נחשול של חמלה כלפיה, הציף את לבו לחרדתו.

     

     חיים קדמן 2007 – כל הזכויות שמורות

    דרג את התוכן: