הרצפה רעדה. רעד קל, אך בהחלט מורגש. 

הסתכלתי ימינה ושמאלה. לא ראיתי שאף אחד מסביבי נרגש יותר מדי מהעניין. ״איך יכול להיות?" דיווחתי לעצמי והתבוננתי באנשים שוב.  

התרכזתי כדי להיות בטוח שאינני טועה. הרצפה במוזיאון גוגנהיים בניו יורק, אכן רועדת  קלות. האם זה משקלם של המוני המבקרים בכל קומה, או שמא רועדת בגלל ההתרגשות מהציורים התלויים על הקירות העגולים?

לא, אני חותך. לא רועדת מהמשקל, אבל מהתרגשות כן.

אבל ההתרגשות היא קודם כל מהחוויה הארכיטקטונית הגאונית.