כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    רואה לך בעיניים

    ארכיון

    תגובות (17)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      29/4/11 06:46:
    תודה על השיתוף, החופש האמיתי שלנו הוא היכולת להתחבר לקול הפנימי ולקבל את עצמינו, להתקדם בהתאם לדברים שנכונים לנו ולהמשיך ל ח פ ש
      27/4/11 22:19:
    תודה פוסט מקסים
      27/4/11 21:14:
    כל כך נכון .
      27/4/11 10:52:

    צטט: טלוני 2011-04-27 01:30:53

    המסורת שלנו (לא הדת) היא תחושת השייכות שלה אנו זקוקים כדי לפתח חופש פנימי שנובע מעומק הרוח, מתוך אמונה בתהליך הבריאה.. כל אדם זקוק לתחושת שייכות ורק מתוכה הוא יכול לפתח את האינדיבידואליות והעצמאות שלו שהיא בעצם החופש האישי.

     רוני אהובה,

     

    קשה לי להגדיר את המהות שלנו בעצם, מבחינתי היא לא דת למרות שאנו מכנים אותה כך והמסורת למעשה יש בה חיזוק המקום הרוחני שאדם מכוון אליו.   מבחינתי יש צורך ללמוד את הרוח לעומק, כפי שאת מכירה זאת היטב דווקא דרך היהדות שלנו למשל. ככל שמעמיקים ברוח מבינים את חשיבותה ואת מה שהיא מביאה מתוכה - בדיוק ההיפך מהסטיגמות שאנשים רבים מטילים עליה. הרוח חייבת להילמד מתוך המקום של הרוח החופשית המאחדת והמייחדת כל אחד בתוך השלם .

     

    שמחה על ביקורך

     

      27/4/11 01:30:
    המסורת שלנו (לא הדת) היא תחושת השייכות שלה אנו זקוקים כדי לפתח חופש פנימי שנובע מעומק הרוח, מתוך אמונה בתהליך הבריאה.. כל אדם זקוק לתחושת שייכות ורק מתוכה הוא יכול לפתח את האינדיבידואליות והעצמאות שלו שהיא בעצם החופש האישי.
      27/4/11 00:50:

    צטט: נויה - דרך הרייקי 2011-04-25 15:00:33

    החופש הבשל הוא השלווה האמיתית, הוא האיזון.

     

    נויה יקרה,

     

    מאחלת לכולנו להיות בני חופש כדי למצוא את המקום המאוזן והשלם מתוך ידיעה שאנו הבוראים והברואים של כל מה שמתרחש בחיינו ואין אנו נפרדים מהרוח, מהמהות המאחדת ועם זאת מיחדת כל אחד מול הבורא ואיתו .

     

    תודה על ביקורך.

      27/4/11 00:47:

    צטט: טאל סטוביק 2011-04-25 15:08:06

    החופש הבשל מביא עמו פריצת דרך אמיתית שלא זקוקה למלחמה אובססיבית...גם בספר שהשאלת לי כתוב שצמיחה לא חייבת לבוא מתוך קושי וכאב אלא ההיפך, מתוך שמחה. זה נכון ולא. כי אתה חיי רק בשמחה אתה לא עוצר אף פעם לחשוב, לחקור, ללמוד ולהתעמק. אבל אחרי שעברת את 'המכה' בהחלט מומלץ לעבור למוד שמחה ולהמשיך משם. המון (**)

     

    אחותי היקרה,

     

    זה בהחלט מראה שהאדם בדרך כלל מתעורר מתוך "שבירת הכלים" מתוך התהומות שהוא נופל אליהם ואז משם יש רק צמיחה מעלה (:

     

     

      27/4/11 00:46:

    צטט: יקומים מקבילים 2011-04-25 19:28:17

    באת לי בזמן! (כמו תמיד מסתבר..)

     

    שירה אהובה,

     

    אשמח תמיד לבוא בזמן (:

     

    מחבקת אותך גם

      27/4/11 00:45:

    צטט: *מרוית באהבה.* 2011-04-26 17:25:10

    אוהבת לבקרך ולקרוא אותך.

    חג מימונה שמח יקירה.

    תרבחו ותסעדו.

     

    תודה רווית יקירתי,

     

    תרבחי ותסעדי את וכל בני ביתך

     

    חיבוק ממני

     

    דבי 

      27/4/11 00:44:

    צטט: irisoded 2011-04-26 17:56:20

    *** אין עלייך- גם בתוכן וגם בעיתוי.

     

    איריס מקסימה..

     

    מודה לריבונו של עולם שהוא שולח לי עיתויים כאלה (:

     

    שמחה תמיד על ביקורך

      27/4/11 00:41:

    צטט: דניאלה סגל 2011-04-26 23:42:04

    מסורת כפתרון לריק רוחני קיומי היא בעיני פיתרון ילדותי גם כן. שלב ביניים, קשה ככל שיהיה, הכרחי. הוא לא מכוון לחזור אחורה. הוא מכוון להתעדכנות, לקרוא את הצרכים הרוחניים העמוקים של האדם כיום, לא בעבר. דברים משתנים כל הזמן. ולפעמים, בדרך, צריך לבעוט ולהתמרד על מנת לאפשר למשהו חדש ואמיתי וחופשי להתגלות. הרי הכל נמצא בתוכנו בסופו של דבר, גם החזון לימים של שלום ואהבה. שבוע נפלא לך

    דניאלה יקרה,

      

    הרב קוק, מסביר בדיוק מה שקרה לנו אז ומה קורה היום.

    הוא אינו טוען שהמסורת דווקא היא הפיתרון

     

    הוא מבאר שהמסורת עזרה לנו לשמר על הרוח, עד שנגדל ונתעצם ונראה את המהות האמיתית הרוחנית שחבויה בכל אחד  - שנוכל להגיע לעצמאות רוחנית ולידי הבנה מה היא מכילה ואילו יכולות יש בה.

     

    ההתמרדות, וההתבוללות, מראים שאנחנו עדיין מבטאים בוסריות בהבנה הרוחנית העמוקה.

     

    הוא גם יודע שחלק מאיתנו עושה תהליכים מדהימים שלא באים מתוך ההתמרדות הזו, אלא מתוך הכרה מחודשת של הרוח ועוצמותיה.

     

    תודה על ביקורך 

      26/4/11 23:42:
    מסורת כפתרון לריק רוחני קיומי היא בעיני פיתרון ילדותי גם כן. שלב ביניים, קשה ככל שיהיה, הכרחי. הוא לא מכוון לחזור אחורה. הוא מכוון להתעדכנות, לקרוא את הצרכים הרוחניים העמוקים של האדם כיום, לא בעבר. דברים משתנים כל הזמן. ולפעמים, בדרך, צריך לבעוט ולהתמרד על מנת לאפשר למשהו חדש ואמיתי וחופשי להתגלות. הרי הכל נמצא בתוכנו בסופו של דבר, גם החזון לימים של שלום ואהבה. שבוע נפלא לך
      26/4/11 17:56:
    *** אין עלייך- גם בתוכן וגם בעיתוי.
      26/4/11 17:25:

    אוהבת לבקרך ולקרוא אותך.

    חג מימונה שמח יקירה.

    תרבחו ותסעדו.

    blinkie

      25/4/11 19:28:
    באת לי בזמן! (כמו תמיד מסתבר..)
      25/4/11 15:08:
    החופש הבשל מביא עמו פריצת דרך אמיתית שלא זקוקה למלחמה אובססיבית...גם בספר שהשאלת לי כתוב שצמיחה לא חייבת לבוא מתוך קושי וכאב אלא ההיפך, מתוך שמחה. זה נכון ולא. כי אתה חיי רק בשמחה אתה לא עוצר אף פעם לחשוב, לחקור, ללמוד ולהתעמק. אבל אחרי שעברת את 'המכה' בהחלט מומלץ לעבור למוד שמחה ולהמשיך משם. המון (**)
    החופש הבשל הוא השלווה האמיתית, הוא האיזון.

    ההליכה אל להחופש

    17 תגובות   יום שני, 25/4/11, 11:39

    ''

     

    הולכת היא התרבות, מתבסמת היא האנושיות,

    חשה היא יכולת לעמוד על רגלי עצמה במעמדה הרוחני,

    ועל כן חפצה להינתק מכל כבל של מסורת.

     

    אבל היא מנסה כוחה לקום בעוד לא נגמלה עדין, לא בוגר כוחה,

    והאוצר הגדול של המסורת לא פותח לפניה,

    ולא הריקה אל תוכה את כל חילו הגדול.

     

    על כן לא תדע מנוחה, אשר תוכל לבוא לה רק במלא צבאה,

    כאשר לכ הטוב והאמת שבמחסני המסורת תסגל לה,

    ועוד תחפץ לשאת  אבר למעלה מזה הרבה מאוד.

     

    אז יבוא תור החופש האמיתי בעולם, שפנים אחרות לגמרי יהיו לו.

    חופש שלא שלילה, קלות ראש, יאושים ושטנות יהיו סימניו,

    כי אם חופש שאור בטחון, גובר ועושר קודש יגלו אופקים חדשים.

    "אז תתענג על ד' ועל ד' ודאי, ועתיקה קדישא יגלה נהוריה".

    "והרכבתיך על במותי ארץ, והאכלתיך נחלת יעקוב אביך,

    כי פי ה' דיבר".

                                                                                                                    הרב קוק

     

    התחושה האינטואיטיבית של האדם היא שהוא כבר יכול לעמוד לבדו על שני רגליו. הוא לא זקוק למסורת או דת שיכוונו אותו. הוא כבר לא ניצב בעמדה ילדותית שמבקשת הובלה. הוא עצמאי ובוגר ומסוגל לנהל את החיים המורכבים בכוחות עצמו.

    העידן הנוכחי הוא שלב הביניים בין ה"ילדות" של האנושות לבין ה"בגרות" הבשלה. בשלב הביניים הרצון לחופש כבר קיים אולם היכולת עדיין לא קרמה עור וגידים. יש עוד הרבה חוכמה וניסיון שהתרבות הנוכחיות צריכה לינוק מן הידע הקדום, ורק לאחר מכן תוכל להתממש תביעת החופש במלואה. כל עוד זה לא נעשה זו מעין "גמילה בטרם עת" שפוגעת בילד ולא מקדמת אותו כפי שנראה למראית עין.

    התסמינים של החופש הבוסר הן עד דרך השלילה. יותר מאשר ישנה בשורה חדשה יש שבירה של כל המסגרות הקיימות. החופש מביא את האדם לשנאת הקיים, להפקרות וניהיליזם, אולם הוא נתקע ב"אמצע הדרך" בתוך ריק רוחני וקיומי. החופש הבשל מביא עמו פריצת דרך אמיתית שלא זקוקה למלחמה אובססיבית עם המסגרת, אלא צועדת בבטחה לעבר אופק, רחוק עם חזון ברור ואמצעים לממש אותו.

    דרג את התוכן:

      פרופיל

      אירידיולוגית
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      רשימה

      רשימה

      רשימה

      רשימה