במהרה, הגיעו שני הכלבים, זו בעיקבותיו של זה, לביתו של אדוני הכלב  הגנב, חוטף הארנקים .הבעלים של הזכר המגודל, אילף את כלבו הענק והמפחיד למראה, להניח את המלקוח שחטף מנשות העיר על דוכן מיוחד בביתבמקום  שהועיד לכך במיוחד. ואמנם בדיוק כך עשה הכלב והיתפנה מיד לחזר במרץ  אחר מיני  כלבת הגישוש. הפתעתו העצומה של הכלב  היתה מהממת. הוא לא הבין,  ולא הגיב כשזו פרצה לעברו,  נוטלת בניביה את התיק החטוף.בזריזות חמקה הכלבה מהבית ממהרת ליפנות לעברו של מידברי וחברו החוקר, שניראו באים וקרבים במרוצה לעבר הבית נטולי נשימה מהמירדף אחר הכלב.עכשיו הכלבה הובילה את שניהם אל הבית, מנחה אותם, משגיחה כי יפסעו בעיקבותיה,אך למרבה הפלא, עצר הכלבן את כלבתו מלהמשיך  וליפסוע אל תוך הבית פנימה. תבונתה וניסיונה של הכלבה המופלאה הזו ,גרמו לה להביןן לכונתו של אדונה.היא הסתתרה ליד מדברי, שחיכה עם החוקר  בקוצר רוח לבואו של בעל הבית . בואו לא נשכח שזו היתה מטרת השוטרים , לתפוס  ולעצור באדם שיזם  את כל המיבצע של חטיפת הארנקים ולא את הכלב. זה בינתים, ריחרח אחר מקום הימצאה של הכלבה,  קרב בהיסוס לעברה ואז,אז  תפס בו מידברי מאלף הכלבים  והחזיק בכלב לבל יזהיר את בעליו בטרם עת.  מדברי שהיה כלבן  מנוסה ,ידע כיצד לכבוש את ליבו של הכלב ,לירום לו ליראות בו ידיד ,וכך גם לא היה צריך לחשוש משיניו האימתניות של הזכר המבעית למראה, שהסכים להיענות כמעט מיד להוראותיו של מדברי המנוסה.  השוטרים המשיכו ליצפות על השביל ,זה שהוליך אל   הבית. הבלש המחופש שהצטרף אליהם, כבר הספיק להסיר מעליו את תחפושתו ובדיוק  כשסיים לנקות פניו מהאיפור הכבד, שכיסה אותם,  הוא הופיע , האלמוני ,ממש מעבר לשביל. באחת זינקו השוטרים ממקום מחבואם, ותפסו בבחור. בטוחים בודאות רבה, כי הינו האדם לו חיכו אך מה רב היה תימהונם, כשזה, הכחיש מני ובי כי הינו בכלל אדוניו של כלב כל שהוא. שניות חלפו  כשמדברי הבין . ולא היה לו קל מזה. הוא יוכיח  ויוכח בשניות מי האיש שתפסו, אם בעליו של הכלב  האימתני  הזה וזה קרה. הכלב, ניתק באחת  מידי מדברי, שהחזיק בו בחוזקה, וזינק  בו ברגע על האיש,נובח וצוהל, מכרכר סביב מכשכש בזנבו  ומלקק בלשונו את פני האדם הזה , שנותר המום למראה. כבר ברור היה למראה שימחתו והתנהגותו של הזכר הענק הזה  מיהו בעליו על אף ניסיונות הכחשתו  של האיש.הוא ,על אף שניסה, גם הוא הבין  כבר, שהפסיד,הוא הודה שאמנם אילף ושלח את כלבו למשימות החטיפה  וגם הסביר לשוטרים, שהוא הופתע עד למעלה מאוזניו, שניתפס הכלב, כי זה לדבריו כל כך הזוי  ןלא ניראה אמיתי, שכלב יחטוף תיקים וארנקים, .השוטרים לא איבדו עוד זמן יקר.  הם עשו זאת ,במקצועיות רבה. ואמנם, היחפושים המדוקדקים בבית האיש, הניבו במהרה שלל רב ערך. באחד מחדרי הבית, הם גילו,  אותם הבלשים והחוקרים, ארנקי נשים ,תיקי יד  ואף נועה, הילדה אשר כזכור לא נטה החוקר  להאמין לסיפורה, אף היא זיהתה ברוב שימחה וגיל  את ילקוטה שניגנב ונחטף ממנה, על ידי הכלב הנועז. החוקר, טפח בידו על שיכמה של הילדה מפטיר לעברה בחביבות מרובה ככל שרק היה יכול לגייס מקירבו:"סלחי לי, על שהטלתי ספק בסיפורך.עכשיו אני יכול לבשר לך בודאות גמורה,ולהודות כי רק בזכותך, נחשף חוטף הארנקים הערמומי  הלא הוא הכלב, ובעיקבותיו נחשף אדוניו הנוכל שאילף אותו לבצע את הפשע הניבזי הזה. "נועה חשה במבוכה רבה, למטר הברכות שהמטיר עליה השוטר הותיק. אך עדין, היא בערה כאש על קצה לשונה, ולבסוף הצליחה הילדה להתגבר על הבושה שאחזה בה, ושאלה את החוקר:"מה עלה בגורלם של הכלב העברין ואדוניו?"זה מיהר להסביר לילדה כי  בעליו של הכלב, ילך להישפט בבית המישפט שיחליט על  גורלו, והכלב הענק,יתקבל בברכה על ידי מדברי מאלף הכלבים המנוסה, ואדוניה של מיני כלבת הגישוש.  לימים עזרה מיני למדברי ללמד את הכלב ,תלמוד שונה לחלוטין מחטיפות תיקים ועד מהרה, הפך  לכלב מאולף ומועיל  בשורות המישטרה. כל חבורת השוטרים הבלשים שהיו מעורבים בפיענוח  הפרשיה המוזרה הזו של חוטף הארנקים המיסתורי, חגגו את סיומה המוצלח של הפרשה,ולך תאמין  בכלל שדבר כזה יתכן ואפשרי.  ורק, רק מדברי, הביט מהצד, משקיף על חבריו העליזי ם והשמחים,  כשאי שקט  לא מוסבר, מנקר ללא הרף בראשו. גם הוא לא הבין לסיבת תחושת הבטן   המשונה הזו שאחזה בו  ולא נתנה לא מנוח. ככל שהפך מדברי בפרשה, ושיחזר בראשו ,חוזר  ומצרף פרט ופרט, לא הצליח, לציין לעצמו  מהו הדבר המעיק והמטריד את מנוחתו  ולא מאפשר לו להיצטרף לשימחה. אך,  במהרה, ניסחף גם הוא החשדן בשוטרים  והצטרף לחוגגים. . כל ענין החוסר שקט שטרף בו וגרם לו לאי שקט בולט, כמו פרח לרגעים מזיכרונו.   כך היה עד,  עד אותו יום בו צץ ועלה במפתיע , אותו  מיקרה כואב ואומלל,  שלא ישכח לעולם.