לפני ארבע שנים הצעתי לבן זוג שלי להזמין חברים אלינו הביתה לחגיגת מימונה. הוא כמובן הסכים, למה לא? אמא שלי התגייסה למשימה אז, עוד קנינו עוגיות ממכרה מרוקאית, מאז אנחנו מכינת את העוגיות, במהלך הימים לפני הערב וכל יום קצת הערב- מימונה אצלנו זאת הפעם הרביעית השעה ארבע אחהצ, העוגיות עדיין בקופסאות בארון ובמקרר, האיבות בצינצנות, והבית במהפכת שבת קטנה ורגילה, כאליו לא עומד לנחות כאן נחיל אנשים אוטוטו... ואני, אחרי הליכה בים עם חברה, ארוחת בוקר עם הבת שלי הבכורה, כוסית משהו עם משהו שמיסטל אותי אחרי שלוק אחד, לא מצליחה להרדם ולא מצליחה לעשות כלום כדי לקדם את הבית למצב אירוח חחח... מילא הייתי נכנסת לישון, או משהו, מה עושות הדודות לפני מימונה???? למה אני לא מצליחה להכניס את עצמי ל"מוד" של עשייה, עוד מעט כולם כבר כאן חוצמיזה כדאי לנוח, קצת לא? אני עוזבת כדי לנסות לנוח קצת, אולי זה יפוגג את העננה של הכבדות והעייפות שנחתה עלי :) בכלל רציתי לכתוב על יחסים בין אישיים על הדרך שלי להתמודד עם לחצים על איך אני מצליחה להשאר רגועה וקלילה גם לפני ארוע רב משתתפים שכזה על איך מכינים עוגיות בוטנים מגולגלות ומטריפות ועל עוד מין מיני מינים... |