אני רואה עכשיו את כל חייך.
יכולת מפוקפקת, דבר מוחלט, קשה ונורא.
אני מדמה, נודד ומדלג במחשבות.
מדמיין אותך מינקותך דרך נעוריך,
נהנה מעלומיך ומתעלם מיום מותך.

בין לבין חוזרת אותה הבנה מקפיאה ומזעזעת.
מגלה לי את האויב.
הרי את מתה, את אינך.
איני יודע מה לעשות כשהנשמה כואבת.
עומד מול הבנה הבלתי נתפסת,
שהרי גם אם אצליח לאסוף את כל אשר אני יכול לא אוכל לבנות אותך מחדש.
אני מחפש אותך, כדי שתחיי כאן ועכשיו.
כדי שלא תמותי עוד לעולם,
לא כל עוד אני קיים.

שוב הכאב עולה מתוך הבטן.
משתלט עלי ברגע.
מכווץ את פני ואגרופי וממלא אותי בזעם.
נחשול עולה מתוך גופי ונעצר תמיד בין העיניים.
הוא עובר דרכי, משקף את חולשתי ולועג לי על אוזלת ידי.
הוא מאט ומתרכז מאחורי המצח ומחכה.

שהוא מרפה קצת אני קורא לך.
מתוכי משהוא עונה לי.
שוב אני רואה אותך.
אני מביט בך ובוכה.