החג מזכיר לי כמה קשה לגדל ילדים..

ואני לא אומרת שאני לא מאוהבת, מכורה ומוקסמת כמעט מכל רגע ורגע בהוויתם של זאטוטי הפלא הללו, אולם תפישתם הילדותית לא פעם מוציאה אותי מדעתי :)

ילדים, יצורים קטנים, אנשים של ממש פיצפונים, עם פה של גדולים ומוח אלסטי, פלסטךינות קטנות שיונקות ושואבות מאיתנו המבוגרים כל אות וכל מילה..עושים בראשם איזה מיש מש ופוולטים את המיגע החוצה דומה שונה, מצחיק עצוב..

ילדים הם יכולת מופלאה ממש לדעת ולראות מה עובר על המבוגרים - על ההורים שלהם.. ילדים ממחזרים משפטים ורגשות של הסביבה..

בחג הזה גיליתי דרך הבת של של אחותי עד כמה היא בסטרט... כשהקטנה שלה אמרה לי שכבתמימות וחביבות.. ובאמת מבלי להצטרך שום טובה של "תביאי לי.. או תסדרי את זה" זיכתה אותי בתשובה "דייי תניחי לי, את לא רואה שיש עלי מספיק לחץ גם ככה"... אותי זה הצחיר, את אחותי קצת פחות, כשכל המישפוחה סובבה בתדהמה את הראש לביתה והיא מצידה החליפה צבעים כמו זיקית במנוסתה..

אחח ילדים, אושר עילאי :)