זה היה אופנוע די כבד עם סירה ,אינני יודע מי היה נלהב יותר מהצעצוע החדש, אני או דודי, ובכל פעם שנזדמנתי לכפר מלל, הייתחי רץ ישר לאופנוע , ודני שידע שאני מגיע כבר היה במקום כשהוא מנקה , או משמן ,וגם משתף אותי בריטואטל הזה ,

ככה נוצר מעין משולש :האופנוע, דני ואנוכי,, דודי דודתי והאופנוע היו בכפר מלל ,לאחר שהתחתן עם ורדה דודתי בנו בית בחצר המשק,

ואילו אני גרתי עם הורי בשכון חצרות הדר ב', בשולי כפר סבא ,ליד חורשת אקליפטוס שגבלה בכביש חיפה הישן,

חוץ מכביש חיפה שהיה  די סואן גם אז ,לא זכיתי לראות כבישים , ולמעשה השכונה שבה גרתי היתה חולות ושבילים, כולה היתה שניים וחצי רחובות, כשחצי הרחוב שפונה דרומה היה מוביל לגבעה שמאחוריה שדה, שפעם היו מגדלים בו בוטנים , פעם  היו מגדליםתפוחי אדמה, ופעם  היה משמש למשחק כדורגל לחבורת ילדים עם כדור אחד שתמיד היה חסר בו אויר,, מימין היתה המכולת של קולין,

שנהוחצי או שנתיים יותר מאוחר, כשאחי גיורא היה כבן ארבע , היה חובב מושבע של סוכריות, ובאותם זמנים נהגנו לרשום,

עד שאמי החליטה לעשות לזה סוף, ואמרה לקולין בעל המכולת, מהיום והלאה  אתה נותן לילד סוכריות רק עם פתק ממנ י,

למחרת אחי כבר היה בפתח החנות של קולין, וההוא עשה כדברי אמי, ואמר לאחי רק עם פתק,,אחי לא חשב הרבה ,יצא החוצה מהמכולת , הרים ניר עטיפה של מסטיק, ואמר בבטחון הנה הבאתי לך פתק,

קולין שהמחווה הזאת מאוד מצאה חן בעיניו , נתן לו שלל סוכריות על חשבון הבית,

אבל נחזור לסיפורנו,באותם ימים כשהאידיאל של האופנוןע התרחק מעט,

בקורי המשפחה בכפר מלל היו פחות דחופים, התגבש לי רעיון לצרף צלע רביעת למשולש הזה, שמתי עין על ילדה בת ארבע,שגרה ברחוב שבו גרנו(רחוב השומר), כל מה שהיה עלי לעשות זה לשכנעה לבוא אתי לכפר מלל, לפגישה הג ור לית עם האופנוע, שכיניתי אותו דוגדוג על שום הרעש שהיה משמיע כשהמנוע החל לפעול,ואז חיכיתי כמה ימים עד שהרגשתי שהיום שבא עלינו לטובה, הוא ההזדמנות הברוכה, ולשכנע את הילדה לראות אופנוע עם סירה ואולי לרכב עליו , היה באותם הימים כמו לשכנע ילד שלא ראה סרט מימיו , לצפות באלמנט החמישי,ההתחלה נראתה מבטיחה, הלכנו בשביל המוביל לכביש חיפה,

שם אחזנו יד ביד, והתחלנו לרוץ בזיגזגים על הכביש,למזלנו, או לדאבוננו, תלוי מאיזה גיל בוחנים את הסוגיה,

אמי שהיתה אמא פולניה למהדרין,הפנימה תוך זמן קצר יחסית שהזאטוט שלה נעלם , וכשהיא  מעבירה במוחה את התסריטים הגרועים ביותר ,היא עולה על הגבעה, עם השדה שמשתפל לדרומה וחנות המכולת של קולין לימינה,

מבחינה היא  בשני זאטוטים הרצים על כביש חיפה, ועוד מעט יעלמו אל האופק הלא נודע,והיא ניחשה שאחד הזאטוטים הוא בנה,,

ואז היא נחתה עלינו בהפתעה , ולא תפסתי באותו יום, וגם אינני תופס היום, כיצד הפליאה בריצתה, ועוד הספיקה לאסוף בדרך ענף עץ רענן, וכמו שהפליאה בריצתה

כן הפליאה בהצלפה, על ישבני שני הזאטוטים, שהבינו שהמסיבה נגמרה,

ומאז , כן מאז חיבתי לאופנועים קטנה, עד נמוגה,