כותרות TheMarker >
    ';

    אמריקנו כפול

    ארכיון

    המתמטיקה המזרח תיכונית של הממשל האמריקאי

    4 תגובות   יום רביעי, 27/4/11, 04:50

     

    בתדרוך המיוחד על המזרח התיכון היום במשרד החוץ האמריקאי הבהירו את עמדתם כלפי ההתרחשויות בסוריה: הנשיא אסאד לא בסדר, אך אין בשלב זה שום כוונה להתערבות צבאית בסגנון לוב, וממשל אובמה גם לא מוכן לוותר עדיין על הדיאלוג הדיפלומטי.

     

    בנוסף, ארה"ב גם לא מאמינה באפשרות להגיע כרגע להסכם שלום בין דמשק לירושלים. אם בישראל בוחנים את זה מהזווית הראליסטית (אסאד לא בדיוק במצב של אכיפת הסכם שלום במצבו הנוכחי), בוושינגטון מדגישים את הפן המוסרי. "ברור שזה קשה לנו לראות את אסאד והממשלה שלו מנהלים קמפיין כזה נגד בני עמו, ולחשוב על קידום יוזמות דיפלומטיות אתו", אמר ג'ייק סאליבן, מנהל תכנון המדיניות במשרד החוץ האמריקאי.

     

    ולמרות הביקורת החריפה של "האלימות הברוטאלית" של הנשיא אסאד, האמריקאים עדיין לא קוראים לו לפרוש. הכתבים שאלו בתדרוך את אותה השאלה לפחות עשר פעמים – מה פשר הסטנדרט הכפול – אך קיבלו בעיקר תשובות מעורפלות.

     

    "היו לנו 40 ימים של הפגנות בסוריה. זה לקח שבוע במצרים לפני שהנשיא (אובמה) אמר שהמעבר השלטוני מתחיל עכשיו", שאל אחד הכתבים. "זה לקח שבוע בלוב לפני שהיתה החלטה באו"ם. מדוע זה לוקח 40 ימים לתגובה כלשהי?"

    "ארה"ב הגיבה במהירות ובניסוח שאינו משתמע לשתי פנים", התעקש סאליבן. "גינינו את סוריה בתוקף, קראנו לה לכבד את זכויות העם הסורי, לשים קץ לאלימות, למעצרים השרירותיים, העינויים וכל השאר. זה קרה באופן מיידי, והיינו עקביים לגבי זה. גם ההתייעצויות שלנו עם הקהילה הבינלאומית לגבי סוריה התחילו כמעט מיד. אנו בוחנים את האפשרויות".

     

    הכתבים, כמובן, לא וויתרו, והמשיכו ללחוץ: "כמה אנשים חייבים למות לפני שלפתע בנקודה מסוימת תחליטו שחייבים לעשות משהו דוגמת לוב, לעצור את ההרג?"

     

    "נכון לעכשיו, כל האפשרויות מתמקדות באופציות דיפלומטיות ופיננסיות", השיב סאליבן. "ואנו עובדים עם השותפים הבינלאומיים שלנו להבהיר לסוריה שזה לא מקובל לא רק ארה"ב, אלא גם בשאר העולם".

     

    על השאלה האם הנשיא אסאד איבד את הלגיטימיות שלו, סאליבן סיפק עוד תשובה מעורפלת על כך ש"אנו מתנגדים בתוקף למעשים של הנשיא אסאד וממשלתו נגד האזרחים, וקראנו לאסאד לשנות את הכיוון עכשיו ולהענות לדרישות העם הסורי".  

     

    ארה"ב אמנם פינתה את הסגל הדיפלומטי הלא חיוני משגרירותה בדמשק, כמו גם את משפחות הדיפלומטים, אך השגריר רוברט פורד שנשלח לסוריה לפני פחות מחצי שנה, יישאר שם לעת עתה, "כדי להעביר מסרים ישרים לממשלה הסורית", והממשל האמריקאי ממשיך בהדברות גם עם שגרירות סוריה בוושינגטון.

     

    הסנקציות הממוקדמות אותם הממשל שוקל להציג בקרוב, לא צפויות להפעיל לחץ ממשי על סוריה, אלא אם אירופה תנקוט צעד דומה – אך לטענת סאליבן, "סנקציות ממוקדות מטרתן לחדד את הבחירה העומדת בפני המשטר ולגרום להם להבין שיש מחיר ספציפי למעשים שלהם. אנו לא יכולים לערוב לכך שזה יצליח לגרום להם לשנות את התנהגותם, אך זה יכול להיות כלי נוסף יחד עם כלים אחרים.

     

    בעוד העיתון הטורקי "סבאח" דיווח על הביקור הסודי של ראש הסי-איי-איי לאון פאנטה באנקרה בסוף החודש שעבר – בין היתר, במטרה לדון באפשרות של שינוי המשטר בסוריה – בכיר משרד החוץ אמר כי לממשל אין כוונות "להכנס לספקולציות על עתידה של סוריה, כי האתגרים המיידיים העומדים בפנינו גדולים, ואנו מתרכזים כרגע במה שקורה בסוריה בשטח". 

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/4/11 12:42:
      עניין של ריאל פוליטיק ושל קריאה שגויה של המפה הפוליטית. מבחינה רציונאלית, ארה"ב לא רוצה לשקוע בעימותים בלוב, בסוריה, בתימן, בבחריין ב... מספיק היא תקועה עם מלחמות באפגניסטן ובעירק. אין לה את המשאבים. אין לה את הלגיטימציה הבינלאומית. אין לה את המוטיבציה להסתבך בעימות שלא משרת את האינטרסים שלה. ככל הנראה, ההערכה הייתה שאת העימות הצבאי בלוב ניתן להכריע. מבלי שיגבה מחירים בלתי נסבלים. שיש בלוב גורם מקומי (המורדים), שמסוגל להדיח את קדאפי ולהפוך לאלטרנטיבה שלטונית שארה"ב תוכל לחיות איתה. בסוריה, ושינגטון לא מזהה אלטרנטיבה שלטונית. גם הקרבה - הגיאוגרפית והמשטרית - לאירן הופכת את ההימור למסוכן מידי. ובנוסף, יש לארה"ב היסטוריה ארוכה של כישלון מוחלט בהבנת המציאות המקומית. בקוריאה, בווייטנאם, במצרים (של נאצר). נטייה להתרפס בפני שליטים שמפרשים זאת כחולשה. ולתקוף מנהיגים שאינם בהכרח איום על שלום היקום.
        28/4/11 09:03:
      ארצות הברית לא יכולה להפעיל מדיניות של כוח בלי לקבל לגיטימציה בינלאומית לפעולותיה, וזאת כדי שתוכל לטעון שהיא מייצגת מאבק שיש עליו הסכמה רחבה על פי העקרונות המוסריים של העולם המערבי. לכן התעקש הממשל בעת הפלישה לעיראק בראשית שנות ה-90' ליצור קואליציה שתכלול מדינות ממערב אירופה ואף מדינות ערביות מתונות. לכן קבע הנשיא וילסון כי עקרונות מוסריים מדריכים את כניסת ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה (גם אם לא היתה זו כל התמונה). לכן הכתיבה ארצות הברית כחלק ממטרות מלחמת העולם השניה את הכנעת הנאצים ללא תנאי. בשם הקונספציה המוסרית של הגנת העולם החופשי מפני הקומוניזם יצאה ארצות הברית למלחמות קוריאה ו-וייטנם, גם אם התיאוריה שעמדה בבסיס ההחלטות להילחם ("תיאוריית הדומינו") היתה שגויה. בלוב, אם יש צורך להזכיר, פועלת כעת קואליציה בינלאומית. האם נגד סוריה מתגבשת קואליציה כזו?
        27/4/11 22:43:
      "מתימטיקה"? בממשל האמריקאי הנוכחי? ממתי חמור עיוור יודע לספור? אנחנו מדברים על אותו אובמה שהסית את אבו מאזן לקשקש על הקפאת התנחלויות כתנאי למו"מ, וקבר את תהליך השלום? אותו אחד שזרק את מובראק לכלבים ואת מצרים לאחים המוסלמים? ששולח מטוסים להפציץ את קדאפי בשירות אל קאעדה? איזו "מתימטיקה", נטשה?
        27/4/11 16:28:
      זו לא הבעם הראשונה שהיינקים מוכיחים שהם אהבלים תמימים שהמרים על החמור הלא מתאים.(שלא לומר הגרוע ביותר.).