את הפוסט שאכתוב היום אני רוצה להקדיש לאהובי.

סתם בלי סיבה מיוחדת,חג או יום הולדת.

כל יום מחדש אני מתעוררת ורואה אותך מול עיני,זה נהיה מחזה כה רגיל שאני כבר לא מדגישה לעצמי עד כמה אתה יקר וחשוב לי בחיי.

לפני שהכרתי אותך היה לי הכול,יכולתי לעשות ככל העולה על רוחי,להכיר את מי שרק רציתי,לטייל,לבלות ומה לא.

היה לי את הכול אבל לא היה לי אותך.

היו לי לא מעט רגעי בדידות בהם חשבתי מה היה קורה אילו הייתי אשת איש ברגעים אלו,כמה יכולתי להספיק ולעשות יחד איתו.

והנה הגעת לחיי,עם חיים משלך,סל מטענים עצמאי,מקביל לשלי,עולם אחר לחלוטין והמשימה לשמה התכנסנו יחד היא יצירת זוגיות מפרה שתעלה את שנינו מעלה.

החיים חולפים להם בקצב מסחרר,ידענו עליות מטורפות והתרסקויות לא מעטות.סל מלא וגדוש של צער מהול בשמחה,אושר ואהבה,כעס,קנאות ושנאות-כל אותן התחושות המראות שאנחנו אנושיים.

כמה קצרים הם החיים שאסור לבזבזם על כל הרגשות השליליים,כמה חשוב לסגור מעגלים כי מי יודע עד כמה נאריך ימים..

אהוב שלי,תודה לך על האור שאתה מכניס לחיי מידי יום.סובל אותי גם כשאני כבר לא סובלת את עצמי.

אני מודה ומוקירה אותך.

ובעיקר,אוהבת אותך מאוד.