ככל שחולפים הימים מאז פרצו המהומות ברחבי סוריה, כך מתברר כי לא זו בלבד שהנשיא בשאר אסאד לא נסוג מההתקפות הרצחניות על המורדים, אלא מעשי הרצח אף מקבלים חיזוק ותאוצה. הצבא טובח בהמונים ללא רחם וכל הגינויים הנשמעים מכל מדינות העולם לא מצליחים לבקוע סדקים בנאמנות הצבא לנשיא העריץ.

לדברי הפרשנים, המניע לנחישות כוחות הצבא ושאר מנגנוני הביטחון להילחם בכל הכוח כנגד המפגינים נובע מהעובדה, כי סוריה נשלטת בידי הכת העלאווית, שהמשתייכים אליה מהווים כ-12% בלבד מאזרחי סוריה.

העובדה שסוריה נשלטת בידי כת המהווה מיעוט של 12% בלבד מתושבי המדינה, מעניקה לשני הצדדים את המוטיבציה להילחם בחירוף נפש עד לניצחון המיוחל — יהיה מחיר הדמים אשר יהיה. מצד אחד, המורדים מודעים לעובדה, כי אם יש להם איזשהו סיכוי להדיח אי-פעם את העלאווים השנואים מכס השלטון אזי ההזדמנות היא עכשיו. מצד שני, גם העלאווים יודעים, כי על הפרק עומדת לא רק השאלה אם ימשיכו ליהנות ממנעמי השלטון, אלא עצם הישרדותם הפיזית. אם וכאשר יודחו מהשלטון, הנקמה בהם תהיה קשה ביותר.

על רקע המצב החמור השורר כעת בסוריה, אך טבעי הוא שהעולם כולו מגנה את ההתנפלויות הרצחניות של הצבא הסורי על המורדים. כולם (מלבד איראן, כמובן) מבינים כי שליטה של מיעוט מבוטל על מדינה שלמה, איננה דבר נורמאלי. אפילו רוסיה, שנחשבה עד לא מכבר כפטרונית הראשית של אסאד, הטתה לו עורף וגינתה אותו בכל התוקף.

כמו במשטרים דיקטטוריים אחרים, גם נציגי השלטון הסורי מרבים להתפאר ב"דמוקרטיה" השוררת בארצם. הנשיא בשאר אסאד התמודד פעמיים (כמועמד יחיד) בבחירות "חופשיות" וזכה ברוב מוחץ של 97 אחוזים. בספרי ההיסטוריה חקוקים דבריו האבסורדיים של שר הפנים הסורי, שהצהיר לאחר הבחירות שנערכו בסוריה לפני 4 שנים, ואשר העניקו לבשאר אסאד 97.62 אחוזי תמיכה, כי "אחוזי ההצבעה הגבוהים ואחוזי התמיכה הגבוהים באסד משקפים את זוהרה של הדמוקרטיה שלנו".

אם כבר מזכירים את "זוהרה של הדמוקרטיה" הסורית, זו ההזדמנות להזכיר מעניין לעניין באותו עניין, כי סוריה איננה המדינה היחידה במזרח התיכון הנשלטת על בידי מיעוט ומתפארת ב"זוהרה של הדמוקרטיה".

להבדיל אלף אלפי הבדלות, יש באזור עוד מדינה שמוקדי הכוח שלה נשלטים בידי נציגיו של מיעוט, שאפשר אפילו להגדירו כמיעוט-מבוטל. הקבוצה הזאת, שדעותיה האידאולוגיות מיוצגות בפרלמנט על ידי מפלגה קטנטונת שאין לה אפילו חמישה אחוזי תמיכה בציבור, מחזיקה בכמעט 100 אחוזים מעמדות המפתח בבית המשפט העליון ובתחנות השידור הממלכתיות שלה — בהם היא משתמשת בין היתר כדי... להתפאר בהתנהלותה הדמוקרטית.

נוהלי הקבלה הנהוגים במוקדי הכוח הללו, השולטים ביד רמה על דעת הקהל ועל עיצוב אורחות חייו, נקבעים במסגרות מצומצמות שרוב הציבור לא שותף בהן. המיעוט השולט במוקדי הכוח הללו מתנהג כאילו היה מייצג אוטנטי של הרוב. למרבית תושבי המדינה, שאינם מזדהים (בלשון המעטה) עם השקפתם האידאולוגית, כמעט ואין שם שום יצוג.

במוקדי הכוח "הדמוקרטיים" הללו אין קואליציה ואופוזיציה. כולם שם בקואליציה, כולם שם זוכים לתמיכה של למעלה מ-97 אחוזים. ה"דמוקרטיה" מתגלמת שם במלוא זוהרה, בלי שינויים ובלי חילופי קדנציות כבר למעלה מששים שנה, בשיטה שזכתה לכינוי "חבר מביא חבר".

אם-כי אין כל דמיון בין "הדמוקרטיה" הסורית לבין המשטר הדמוקרטי הנוהג באותה מדינה — אבל בשתיהן, ההתפארות ב"זוהרה של הדמוקרטיה" אינה ראוייה אפילו להיקרא בדיחה עלובה.