אחרי עוד כמה ימים של שהיה בוושינגטון הבירה (תמונות וסיפורים יגיעו בקרוב), מובילות אותי הדרכים לצד השני של היבשת - לאורגון, להעמיק ללמוד עוד שיטה של בניה באדמה בבית ספר שנקרא cob cottage company , אצל לינדה סמיילי ויאנטו אוונס.
גשם יורד, וכבר חושך. כל היום לינדה ואני באוטו בדרך משדה התעופה. מתידדות... אבל עכשיו הגענו, גשום, חושך מוחלט, עצי ענק ביער נוטפים מים, ושביל קטן ולא ברור עובר ביניהם, וגשר על נחל , צליל זרימת מים. לינדה משאירה אורות ברכב ומובילה אותי בחושך העמוק והרטוב הזה. בסוף של חמש דקות מפחידות למדי, והזויות לגמרי, בהן אני סוחבת מזוודה חדשה על גלגלים נאים בתוך היער האפל, אור. בקתה קטנטנה, ובתוכה יושב גמד מהאגדות – יאנטו...
משכנים אותי בבקתה שנקראת דמדומים. חדר של 6 מ"ר, מתחת לגג נמוך, כולו מפוסל ומטויח להפליא, כל כך חמוד שמיד הרגשתי שייכת. מיטה גדולה ומפנקת למדי בחדר, ושולחן נזירי עם מנורה. בחוץ , מרחק הליכה, שירותי קומפוסט משקיפים על הנחל, ומשום מה דווקא לצד השני - מקלחת שדה עם תנור בעירה לחימום המים. בהמשך פשוט לא אצליח להשתמש בה, מרוב פחד מהקור החודרני... ולינדה תלמד ממני מה זה hot bucket ליד התנור בבית. נראה לי שהיא מאד אהבה את הרעיון.
קר, קר מאד בבקרים ובערבים, והטמפרטורה יורדת ל0 בלילות. ביום, השמש זורחת, נכנסת דרך החלונות הגדולים של בתי האדמה, שמוכיחים לגמרי את התאוריה של סולרי פסיבי. בכל משך שהייתי במקום, שבוע של תחילת נובמבר, התנור דלק רק פעמיים, לכמה שעות לא ארוכות. המבנה הקטן שמר על חום במידה שלא תאמן. עכשיו אני יושבת בו וכותבת בשעה כמעט 4 אחה"צ, וחם לי מידי.
בפרקים הבאים יסופר, איך יצאתי מהיער האפל היישר אל העיר הגדולה שיקגו, ויהיו רשמים מתערוכת greenbuildexpo .
|