מכירים את זה שאתם חושבים איך החיים שלכם היו אם הם היו סרט או סדרה?...

אז מסתבר שיש סדרה כזו שמתאימה. אני הייתי קוראת לה "הסוף השמח שלי". תקופות או רגעים מסוימים בחיים שלי שאני בטוחה שנכון לאותם רגעים קצרים הם המקום שכל המהמורות בדרך היו רק ירידות לצורך אותן עליות. ואז בגלל שהחיים הם לא סדרה וסרט.... אני מגלה שזה לא ככה. אולי זה רק כי ראיתי יותר מידי טלוויזיה...

אבל הכל התחיל כשחברתי "נ" המליצה לי על סדרה בשם "להיות אריקה". היא אמרה לי שזה ממש מזכיר לה את הסגנון שלי וחשבה עלי כשראתה את זה והיתה בטוחה שאוהב את זה. כמובן שזה היה בזמן שעבדתי 15 שעות ביום ולא חשבתי בכלל על טלוויזיה.

אז כתבתי בפוסט פסח כבדרך אגב שאני שוב מובטלת, לא רציתי להרחיב על כך כי אני עוד לא הגעתי להשלמה מלאה עם מה שקרה. מכיון שיש לי זמן פנוי וברחתי קצת לבית אימא שתחיה, גיליתי שהסדרה הנ"ל מוצעת בחינם בהוט VOD.

הפרק הראשון של הסדרה המופלאה הזו מתחיל בVO (קריינות נרטיבית) של הגיבורה:

"זוכרים את הידידה הזו שלכם, שנדמה שהכל בחיים שלה מסודר?יש לה קריירה מעולה, בחור טוב להפליא וחיים טובים כאלה? ובכן, אני לא הבחורה הזו".

אריקה בת 32, יש לה תואר שני בספרות אנגלית, היא עובדת בעבודה שהיא לגמרי Overqualified בה (שירות לקוחות קיקיוני כלשהוא), לא הולך לה במיוחד עם בנים ובאופן כללי היא לא מרגישה מוצלחת בשומדבר ספציפי...

באופן אירוני הייתי צריכה להגיע למצב הזה כדי שאוכל להתפנות לסדרה, ולגמרי להזדהות. מהדברים הגדולים ועד לדברים הקטנים של ממש. 

אז אוקיי עכשיו לקטע הפחות ריאליסטי של הסדרה, כבר בפרק הראשון אריקה נתקלת בדמות של פסיכיאטר חצי דמיוני שמופיע לאורך הפרקים בשלל דמויות ומצוטט מתוך מיטב הסופרים והמוחות הגדולות אמיתות שכאלה בעוד שהוא שולח אותה למגוון של מקומות בחייה שבהם עשתה טעויות. אריקה נשלחת לעבר "לתקן" את אותן טעויות שלדעתה הובילו אותה למקום שלה בחיים כיום אבל לרוב מוצאת את עצמה עושה את אותן הטעיות אבל קצת אחרת. 

באחד הסיפורים, היא חוזרת אחורה לבת מצווה שלה (הסדרה היא קנדית, ואריקה היא יהודייה אמיתית אפילו טקס החתונה בסדרה- לא אספר לכם של מי נעשה באופן כשר למדי וכולל שבירת כוס כמיטב המסורת היהודית). והיא יוצאת באמצע המסיבה של עצמה כי היא לא מרוצה (אל תדאגו זה ממש לא ספויילר). גם אני בבת מצווה שלי יצאתי באמצע, מהסיבה הפשוטה שבקשתי כלכך גם מאימא וגם מהדיגיי שלא ישים מזרחית. הוא שם שלושה שירים, אחד מהם היה השיר של ז'וזו מהקומדי סטור. אבל זה לא מנע ממני לברוח החוצה, מהגן אירועים בלילה שבו היו גשמים חזקים ללא הפסקה והמתנתי שם עם הכלב של בעלי האולם עד שה"סכנה" תחלוף. SO MUCH FOR IT'S MY PARTY AND I'LL CRY IF I WANT TO.

כמה שהסיפור הזה ישן ואולי אני מצטיירת בו בתור הSPOILED BRAT שאני כנראה באמת, זה אחד הסיפורים שלא אשכח לעולם, ואיכשהוא הפרק הזה גרם לי להתעמת עם עצמי קצת, עד שהגעתי למסקנה שאילו יכולתי לחיות את הערב הזה מחדש כנראה שאולי הייתי "זורמת" יותר ולא מחמיצה פרצוף. אבל כמו אותו ציטוט של אי אי קאמינגס שאותו דוקטור צוטט בפרק - "צריך הרבה אומץ להתבגר ולהיות מי שאתה". צריך כנראה הרבה אומץ להיות אני.

לא יכולתי להגיד את זה יותר טוב.

ולמה הסדרה הזו כלכך מדגדגת לי? כי אריקה היא דמות כלכך אמיתית. ובכל פרק אני מזדהה איתה יותר בכלכך הרבה תחומים. 

אני קלולס לגמרי לגביי התחום בחיים שלי שאני רוצה להתעסק איתו. כמוה. אבל אני יודעת שיש לי עוד כמה דברים בשרוול.

הדברים שחשובים לה בבני זוג תוכן ואמת. יש פרק שבו היא חוזרת לתיכון שלשלב בו היא איבדה את בתוליה ומנסה להבין למה היא כה בררנית אחרי שהיא ברחה למישהו שהיה לו את הספר "דוסטוייבסקי לטיפשים" (כבעלת תואר שני בספרות היא לקחה את זה קשה), בדיוק כמו שאני מרימה גבה שאנשים לא ראו מספר סרטי קאלט. אני לא אוהבת את זה אצלי אבל אני יודעת שחשוב לי לחלוק עולם תרבותי עם מי שאיתי. אני נורא עובדת על עצמי על זה.

מה אני מנסה לומר? אין לי מושג.

שאני מתה מפחד שאני מרגישה שאני בת 27 ואני לא יודעת מה אני רוצה להיות שאהיה גדולה?

אני לא מרגישה בת 27 , וכנראה שגם לא ניראית... ואולי זה רק בגלל שכל הטובים מתו בגיל הזה?

אין לי מושג. אבל תראו את הסדרה הזו כי האריקה הזו תתפוס אתכם. מספר חברות שרק ספרתי להן על הסדרה כבר נתפסו חזק..... ובתכלס יש להן את כל הסיבות.

רגע של מוזיקה: מאחר ואריקה תמיד חוזרת בזמן, והיא גדלה בניינטיז, זה לא מן הנמנע שיהיו שם הרבה יציאות מגניבות מהניינטיז. אין ספק שהם דייקו ממש בעיצוב פס קול. וזה תענוג לא קטן בפני עצמו. למשכילים יש גם לא מעט התכתבויות עם ספרות וקולנוע. מה אני אגיד לכם, זה כאילו לא רק נוצר על מצב  כמו שלי זה נוצר עבורי..

מומלץ הכי בחום שיש...

ולמקרה שאתם חושבים שאני  מודאגת, יהיה בסדר אני הכי יודעת את זה, אני סתם ילדה שהלכה לאיבוד בקניון.

השיר הזה משום מה ליווה את החודשים האחרונים ולאו דווקא מהסיבות המתבקשות....

It's nice to know that you were there
Thanks for acting like you cared

וכנראה שאם אני הייתי אריקה זה היה בפתיח של הסדרה...