לפני כחמש דקות התחלף המספר בסעיף הגיל מ-48 ל-49. נחמד לקבל אישור רשמי על כך שעוד שנת חיים עברה לה ועכשיו אין לי אלא לחכות בקוצר רוח עד שיתחלף העשור בשנה הבאה. כבר יותר מדי שנים אני 40 ו- וקצת נמאס לי מזה (למרות שהמספר ארבע חביב עליי).
מבחינתי המעבר מגיל לגיל עדיין מרגש כמו כשהייתי ילדה קטנה. קשה לי להבין את אותם האנשים שרוצים לעצור את הזמן, להישאר צעירים ואפילו משקרים בקשר לגילם. לי ההזדקנות נראית סימן ברור לכך שאכן אני חיה, שאינני סתם תמונה דוממת. כשדוריאן גריי הפסיק להזדקן ובמקומו הזדקנה תמונתו היה ברור שהוא מכר את נשמתו. הדמות של הצעיר הנצחי נראית לי לא רק פתטית אלא גם חסרת כל חיות ואילו תמונתו שהזדקנה במקומו הפכה לחיונית יותר ממנו.
בעצם אני אוהבת לראות כל קמט חדש בצוואר, כל וריד בולט נוסף בידיים, כל כתם שמש בפנים, כל שערה שמלבינה, כל סימפטום שמזכיר לי את אמי או את סבתי זכרן לברכה. אמנם נכון שבמשך הזמן מתווספים גם כאבים חדשים ותפקוד הגוף קצת מתדרדר אבל כל זה נראה לי כל כך טבעי וכל כך חלק מהחיים ואם כבר לחיות אז אני מעדיפה לא להתקע בגיל מסוים. |
תגובות (28)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה רבה, אחינועם. את צודקת, גיל 50 לא יברח (מקסימום אני אברח). משום מה אני חיה כך שכל פעם מצפה שיגמר המצב הנוכחי ויתחיל מצב חדש - הרגל מגונה. אנסה לחיות יותר את העכשיו.
תודה. אני משוכנעת שהכל אצלך נעשה ביושר.
בעבר שמעתי שבאופן סטטיסטי האנשים הכי מאושרים בין גיל 60 ל-75 אבל מחקר חדש הראה, שלפחות בארצות הברית, האנשים הכי מאושרים בגיל 80 (ההשערה שלי היא שזה בגלל שאז גם הנכדים כבר גדולים ולנינים כבר לא מצפים שנעשה בייבי סיטר).
אבל הדבר שהכי גורם לי להיות אופטימית זה שיש לדרך יעד ברור ושכמו כולם אצליח להגיע לשם בסופו של דבר.
כל הכבוד אבישי. זה גם מה שאני תמיד אומרת. אני משכנעת את החבר'ה בני השלושים ומשהו שעובדים איתי שיש עתיד ובגיל ארבעים ומשהו-חמישים מקבלים את החיים בחזרה (כשהילדים גדלים)
תודה!!!!!!!!!!!!
משביחים או לא בכל מקרה הגיל הוא חלק מהחיים ומשלמות יתר אף פעם לא סבלתי.
יום הולדת שמח ענתי!!!!!!!!!!
לבגירים כמונו, הגיל רק עושה טוב!
גם אם אני אירונית, זה מפני שבתוך כל האמירה הזאת אני
בהחלט מאמינה שאנחנו משביחים עם השנים.
הטקסטורות החיצוניות "מקבלות אופי",
כי מה כבר מעניין בשלמות??????.
שתהיה שנה מספקת, ממצה ומרגשת.
וכמובן בריאות מעל לכל.
לפני השאלה "מה עושים" השאלה שמנקרת במוחה של עצלנית כמוני היא מה עדיף - לעשות או לא לעשות? תודה רבה לך!
עד כמה שאני זוכרת גם אמא שלי היתה פגועה מההזדקנות שלה. אני זוכרת שהיא נכנסה קצת לדכדוך כשנהיתה סבתא. לעומת זאת, נדמה לי שסבתא שלי דווקא היתה שלמה עם העניין. בכל אופן אני מכירה הרבה נשים שהזקנה עולבת בהן. אני פשוט לא מזדהה עם זה. תודה!
יש בזה משהו. כל כמה שנים הבטיחו לי שבגיל כך וכך הדברים יהיו יותר רגועים. נראה לי שהגיל הזה הגיע (טפו, טפו, טפו). תודה ואל תזלזלי בבונוסים.
אופטיות היא לאו דווקא הצד החזק שלי אבל ממש ממש תודה!
מזל טוב
וכתבת נפלא :)
לאהוב את מה/מי שאת. כמו שאת.
אושר, בריאות ואופטימיות. תמיד.
אמנם אין לי פחד גבהים אבל 120 זה מוגזם. תודה רבה לך, נילי.
ברכות בהגיעך לקומה ה-49 בבנין חייך
נוף נהדר את רואה מזו הקומה
וכל הכבוד על התובנות שאספת בין קומה לקומה
עד 120-משם הנוף בודאי יהיה נפלא!!
אמיתיים משמע טובים? אם כן, אחכה בסבלנות עוד שנה. תודה אבישי.
רוב תודות!
השאלה היא לא זו אלא עד איזה גיל מותר לקרוא אותו - נראה לי שאחרי גיל 87 זה כבר קצת מסוכן (בעיקר לעיניים). תודה ועוד תודה.
תודה!!!