את המעיין גיליתם כבר?
יש לי חבר ששתה ממעיין הנעורים. אני חושבת שמאז, הוא חי חיים שהוא יכול להגדיר כנצח.
אני, עדיין מחפשת.
כולם מדברים על מעיין הנעורים, זה שמשאיר אותנו צעירים ויפים לנצח. אין סוף, הגדות/אגדות סביב נושא המעיין הנחשק.
כילדה, גם אני שמעתי את סיפור המעיין. אבא שלי נהג לומר לי, "ילדה תמיד תלכי לקול רשרוש המים" שם חיים את החיים. אני מניחה, שכל ילד שומע את הסיפור בחייו לפחות פעם אחת ובפעם השניה אנו נתקלים בסיפור כשאנחנו מחפשים משמעויות בחיינו.
מעטים האנשים שאכן לוגמים מהמעיין.
אני תוהה- האם המעיין הוא זה הנותן לנו את חרותנו הנפשית? אני מאמינה, שלכל אדם יש מעיין נעורים משלו. מעיין חיים פרטי. הוא טמון בכל אחד ואחת מאיתנו- רצוי וכדאי למצוא אותו, לנסות ללכת את הדרך ולהקשיב לקול המים.
אתם יודעים, לאחרונה אני עסוקה בשאלה מה אני אעשה כשאהיה גדולה? אולי אחד הדברים החשובים ביותר שאני יכולה לאחל לעצמי לחג החירות ולכם, זה למצוא את מעיין הנעורים האישי שלנו.
הכרחי וחשוב, שלעולם לא נוותר על לגימה אחת- לגימה, שתימשך נצח ממעיין הנעורים שלנו. המעיין הוא התשובה, התיקון, השינוי של כל אחד מאיתנו. הוא הדרך אל המהות הפנימית האמיתית שלנו- אל היעוד.
עבורי חיפוש המעיין משאיר אותי מוכנה להזדמנויות שהחיים מדפקים על דלתי. החיפוש משאיר אותי בחשיבה ובעשייה. כשאגלה אותו, אוכל כמו פאזל לחבר את כל חלקיי ולקבל שקט ושלווה שמלווים את תחושת הסיפוק וההצלחה. וכמו שאני מכירה את עצמי, ואתכם מהמפגשים שלנו, זה יתן לנו גם רעב אדיר להמשיך ולהשיג, לכבוש, להנות ולחגוג את החיים האלה.
אני לא מחפשת במעיין חיי אל-מוות (אם כי בינינו, אני כאן לנצח) אני מחפשת במעיין את האפשרות להשאיר חותם אישי שינציח אותי לנצח אחרי לכתי. זהו המעיין חברים.
אני מזמינה אתכם לקראת החג, להתבונן היטב בשבילי החיים שאתם פוסעים להקשיב לרשרוש המים, ולבחור את הנתיב שיוביל אתכם למעיין הפרטי שלכם.
נראה לי שאחד הכלים שיכולים לעזור לנו למצוא את המעיין זה להתחיל לחיות על הקצה.
לחיות מנקודת מבט שיש לאדם שיושב על צוק רם משקיף ורואה את חייו פרוסים לפניו, מכל זווית הסתכלות.
תחיו על הקצה- תהיו אדירים וחופשיים, בברכת שפע, מירב לוי- ליבוביץ "מירב האפשרויות" |