אישה בת 46 שלומדת בקורס מורות ליוגה נשית, סיפרה לי, שלמדו בקורס, שלאישה יש הזדמנות אחרונה לשינוי בגיל שהיא נמצאת. היא כמובן התכוונה לגיל שלה, 46. אני, מאד אהבתי את המשפט שלה בפיסוק אחר: "לאישה יש הזדמנות לשינוי, בגיל שהיא נמצאת." וזה נכון גם לגברים, נכון לכולנו: אנחנו יכולים לעשות שינוי רק עכשיו, רק בהווה וזה לא משנה באיזה גיל ביולוגי או מצב הורמונאלי אנחנו נמצאים. ישנם מחקרים בתחום הריצה למרחקים ארוכים שמראים שאנשים מגיעים לשיא כושר הריצה שלהם בגיל העשרים ואז יש ירידה ושוב עליה ביכולת הריצה למרחקים ארוכים בסוף שנות החמישים לחייהם. אנחנו לא יכולים לשנות את העתיד כי הוא עדיין לא נוצר (לצורך הדיון הזה). אנחנו לא יכולים לשנות את מה שהיה, כי הוא כבר היה. אנחנו כן יכולים לשנות את ההתייחסות כלפי העבר וכן לשנות את האופן שהעבר משפיע עלינו עכשיו, וזה כמובן השינוי שלנו כאן ועכשיו וזה אפשרי בכל גיל ובכל רגע.
יצא לי לפגוש אישה מדהימה בקורס שבו אני לומד, אורית שמה והיא בת 52. את שם הקורס בחרתי לא לציין, כדי שלא יסיט את תשומת לבכם למהות שאותה אני רוצה לחלוק אתכם. הקורס משתייך לתחום הטיפול והוא מיועד למטפלים כטכניקה נוספת להעשיר את ארגז כלי העבודה. בקורס משתתפים פסיכולוגים, דוקטורים (לא לרפואה) מטפלים זוגיים, אלטרנטיביים ועוד. אורית שלא הציגה שום תואר שלמדה, שבתה את ליבי כמו את ליבם של רוב משתתפי הקורס. יש בה שובבות נעורים. היא מצחקקת, מתרגשת, מתביישת ונבוכה בכל הגוף. כשהיא מדברת היא מחליפה בין עברית לאנגלית מבלי יכולת למצוא קרקע נוחה לביטוי וכשהיא מעיזה ואומרת משהוא עוצמתי, היא מושכת את חולצתה כדי לכסות את פניה ולא לפגוש את מבטינו המתרגשים והלומדים מדבריה. בשונה מהצגה מבוימת היטב של החיים, שבה גם אני לקחתי חלק כשחקן פעיל עם המון מסכות, ההתנהגות של אורית לאורך כל הקורס הבהירה את הדבר האוטנטי שמשתקף מתוך ההתנהגות שלה. אמת ולא הצגה. אמת של התפיסה שלה את עצמה באותו הרגע בלבד.
במסגרת הקורס, כל אחד מאיתנו נדרש להעביר הנחייה פעילה לקבוצה. עשרה שבועות מתחילת הקורס הגיע תורה של אורית. בקבוצת ההנחיה של אורית ישבתי יחד עם עוד ארבע חברים. ההנחיה עסקה בחברות. אורית הציגה את הנושא, והזמינה כל אחד מאיתנו לשתף מעולמו. היא אפשרה לנו לחשוף משהו על עצמנו במידה ובצורה שהתאימה לכל אחד מאיתנו באופן אישי. לגלות משהו חדש ולהצטייד עם דלק להמשך עבודה עצמית, גם אחרי שהמפגש הסתיים.
אני יודע שאורית עברה ועוברת תהליכים משמעותיים. היא בחרה לטפל בעצמה בדרך הקונדליני יוגה, דבר שכמובן משמח אותי, כי הוא קרוב לליבי. הקורס המשותף בו שנינו לומדים הוא עוד מרחב טיפולי שבו בחרה. ה-אורית שהנחתה את הסדנה, לא צחקקה לרגע ולא השפילה מבט. היא הייתה שם בנוכחות מלאה ובמקצועיות. האוטנטיות הייתה שם כל הזמן וזה לפי דעתי, הדבר העוצמתי שאפשר לכולנו לעבור משהו משמעותי באמצעותה. האורית שלפני ההנחיה והאורית של אחרי ההנחייה הם אותה אורית שמצליחה להביא משהו אחר לגמרי, משהו משובח ועמוק ואחר. אורית מבוגרת ב- 6 שנים מהמתלמדת בקורס מורות ליוגה נשית. הזכות שנפלה בחלקי הייתה לראות ולחוות את השינויים העצומים שמתרחשים ויכולים להתרחש לכול אחד מאיתנו בכל גיל. אחת ממשתתפות הסדנה, ד"ר בתואר ופסיכולוגית בפועל, ציינה במשוב שנתנה לאורית שהיא (אורית) פסיכולוגית! שינוי שלרבים מאיתנו היה לוקח לפחות 9 שנות לימוד באקדמיה. שינוי יכול לקרות והוא יקרה רק כאן ועכשיו. כאן ועכשיו זה כאן וזה עכשיו עם כל המחשבות והמחלות וההתנגדויות והקשיים שנמצאים איתנו כאן ועכשיו ושמפחידים אותנו ומעקבים אותנו לנסות לשנות ולהשתנות ולהיות בסופו של דבר בדיוק אנחנו.
|