ב- 24.04.11 נהרג אזרח ישראלי בשם בן יוסף לבנת מאש שוטרים פלסטיניים. בן יוסף לבנת וחבריו נכנסו עם רכבם לקבר יוסף ללא אישור וללא תיאום עם מנגנוני הבטחון - בניגוד לתקנות. החקירה מעלה כי הרכב ניסה לפרוץ מחסום של המשטרה הפלסטינית, אולם פרטי התקרית עדיין לא ברורים, ויתכן שהרכב פשוט נסע בדרך בלי לפרוץ שום מחסום. השוטרים הפלסטיניים הבחינו, לדבריהם, בתנועות חשודות ברכב, קראו לו לעצור וירו באוויר. הרכב המשיך לנסוע וניסה להמלט מהשוטרים. בעקבות זאת פתחו השוטרים באש חיה שהרגה את בן יוסף לבנת. ב 29.09.09 נהרג אזרח ישראלי בשם רביע א-טוויל מאש חיילי צה"ל. א-טוויל נכנס לישראל דרך מחסום ביתר ונסע עם רכבו באיזור יער ביתר. החקירה הצה"לית העלתה כי א-טוויל לא עצר במחסום, ולכן התפתח מרדף אחריו, אולם על פי חקירת בצלם וחלק מהפרסומים האחרים בתקשורת, גירסה זו לא מסתדרת עם העובדות, וא-טוויל עבר את הגבול בצורה חוקית לחלוטין בלי לפרוץ שום מחסום. א-טוויל נכנס לתחנת דלק במרחק-מה מהמחסום, שם איגף אותו ג'יפ צה"לי, קרא לו לעצור וירה באוויר. הרכב המשיך לנסוע וניסה להימלט מהחיילים. בעקבות זאת פתחו החיילים באש חיה שהרגה את רביע א-טוויל. פרצו מחסום או לא פרצו מחסום? היוו איום או לא היוו איום? היו חשודים באמת, או שמנגנוני הבטחון היו חשדנים יתר על המידה? לפעמים אין שחור ולבן במצבים כאלה, והתנהגות יכולה להתפרש בראי המתבונן. כך או אחרת, ככל הנראה, לא היו לבן יוסף לבנת כל כוונות רעות. לא היו ברכבו שום כלי נשק והוא לא סיכן את השוטרים הפלסטיניים. הוא רצה להתפלל, גם אם לא באופן חוקי. גם לרביע א-טוויל לא היו, ככל הנראה, כל כוונות רעות. לא היו ברכבו שום כלי נשק והוא לא סיכן את חיילי צה"ל. לפרנסתו, עבד כנהג והסיע בין היתר שב"חים מהשטחים לשטחי ישראל. לא טרוריסטים. שב"חים. עובדי בניין ושוטפי כלים במסעדות. זו הייתה ככל הנראה הסיבה לכך שברח מהחיילים. הוא רצה להתפרנס, גם אם לא באופן חוקי. לכל איש יש שם, אומרים אצלנו. מסתבר שלא כך הדבר. לבן יוסף לבנת בהחלט יש שם, ובעיקר שם משפחה יש לו. אך לרביע א-טוויל אין שם בתקשורת הישראלית. נסו לחפש את שמו בגוגל. קוראים לו "אזרח שניסה לפרוץ מחסום" או "ערבי ישראלי תושב מזרח ירושלים". גם לתקריות ירי יש שמות. תקרית הירי בשכם נקראת בפרסומים מסוימים בתקשורת, וגם מפי ממשלת ישראל "פיגוע" ו"מעשה נפשע". תקרית הירי בביתר נקראת הגנה עצמית ומניעת פיגוע. היורים בשכם הם רוצחים ומפגעים, מחבלים במסווה של שוטרים, ואילו היורים בביתר הם חיילים שעושים את עבודתם. מותו הטרגי של בן יוסף לבנת מעמיד מול מדינת ישראל מראה. כך נראה נוהל מעצר חשוד. כך נראית תקלת תיאום. אך אנו מסרבים להסתכל במראה הזו. מימין ומשמאל העיניים עצומות למשוואה. "רצח!" זועקים אלה שבמקרה ההפוך ידקלמו "כל הכבוד לצה"ל", ומאידך , אלה שבמקרה ההפוך יזעקו "רצח!" מלהגים: "מה הם נכנסים לשם, פורעי החוק האלה?" כאילו השקפת עולמם כוללת את האמונה שפורעי חוק מותר להרוג. "אף תקלת תיאום אינה יכולה להצדיק אירוע מסוג זה וירי על חפים מפשע", אומר שר הבטחון אהוד ברק, וצודק בהחלט. מעניין אם גם את מאות ההרוגים החפים מפשע שגבו תקלות התיאום ב"עופרת יצוקה" הוא סופר כאן, או שחפים מפשע, כמו מונחים רבים אחרים, הוא מונח שמשתמשים בו רק כשנוח.
|