קשה לי להחליט מתי החלה להתפשט התפיסה המעוותת הזו, והפכה כמעט למוסכמה אצל אחוז גבוה מהישראלים .

גם בתקשורת יש לה מיצגים בולטים כמו: בן דרור ימיני, וקלמן ליבסקינד (והמאמרים של דוברי ארגונים " להגנת הציונות" כמו "זו ארצנו" ו"ישראל שלי").

כבר בשנות ה -90 התקנא רבין בפלסטינאים בכך שאין להם ארגונים כאלו ("הם יטפלו במחבלים בלי בג"ץ או בצלם")

ובעקבות מבצע עופרת יצוקה ודו"ח גולדסטון נזעקו גם חברי כנסת נכבדים להגן על המדינה מסכנת החתרנות של עוכרי ישראל המסוכנים הממומנים ע"י "הקרן החדשה לישראל" המפלצתית.

מה שעצוב כאן הוא שישראל תופסת את עצמה כמדינה המוסרית בעולם וככזו היא אמורה לטפח ארגונים כאלו,לעשות שימוש בפעילות שלהם לטובתה ואולי אפילו לממן את פעילותם. גם האזרח הממוצע אמור לקדש פעילות למען זכויות אדם, אשר מקרינה על עתידו באופן ישיר. הרי  ברור כי אין חסינות מתמדת מעוול של הממסד או החברה.

למי שחושב שכתובת המגורים שלי היא ב "ללה לנד" : אני מכיר היטב את הטיעונים שארגוני זכויות האדם ממומנים ע"י גורמים הרוצים בביטול מדינת היהודים, ושהארגונים הם צבועים ולא מדווחים על הפרות של זכויות אדם נגד ישראלים או על הזוועות של משטרים אחרים באיזור ובשאר העולם. טיעונים אלו חזקים כמו התרוץ הידוע "כולם נוסעים כאן מהר לא רק אני"  או "השוטר המניאק נתן לי דו"ח כי יש לו מכסה למלא" .שיתוף פעולה בשיח זכויות  האדם מצד הממסד הישראלי לא יפגע בעמדתה של ישראל אלא יחזק אותה ואולי אז נהיה באמת- "אור לגויים " ולא "שיקפצו הגויים".