מקום: בית משפחת ג'

משתתפים: אני, ע' (חברתי הטובה) ונ' (אמא שלה)

אני נכנסת

נ' : "היי ענתי, מה שלומך?

אני : "אני בסדר, דברים מתחילים להסתדר לי"

נ' : "איך בעבודה? מעניין לך?"

אני : "כן, רק התחלתי, נראה מעניין, קצת לחוצה, אבל בסדר"

אני מתבוננת בשני ציורים חדשים של נ' שתלויים בסלון

אני : "אני ממש אוהבת את אלה, הצבעוניות נהדרת ופשטות כזאת נעימה"

(אני רואה שנ' מרוצה מההתייחסות שלי)

נ' :  "את מציירת?"

אני : "מעט, לאט, אני מקווה שיהיה לי קצת יותר זמן אני אחזור לזה. יש לי כמה דברים שעוד לא ראית, זה אצל ההורים שלי, תבואי"

נ' : "יופי, בטח שאני אבוא, אולי תעשי תערוכה"

אני : "אני אעשה פעם, עוד אין לי מספיק חומר ועכשיו גם אין לי זמן, אבל מתישהו"

ע' : "אמא, תפסיקי להציק לה"

אני לוקחת איזה ספר מהשלחן וקוראת את המאחורה.

נ' : "זה ספר נהדר"

אני : "נראה מעניין"

נ' : "מה שלום הילדים"

אני : "הם כאלה מקסימים.לא תקופה פשוטה, אבל הם חזקים ונבונים"

אני: "ע' את רוצה שאני אעשה משהו"

ע' : "לא צריך... אולי תעשי טחינה"

אנחנו מתיישבות לאכול. סלט, לחם מלא, ביצה, טחינה.

(סצנה שקרתה בוריאציות שונות עשרות פעמים. נ' נפטרה אתמול. אשה אהובה, יקרה ומיוחדה, אמא גדולה, חברה)