פחד לילה פַּעֲמַיִם בַּשָּׁבוּעַ
בְּרִיטוּאָל קָבוּעַ,
הָיוּ הוֹרָיו יוֹצְאִים לְמִשְׂחָק.
מַפָּה נִפְרֶשֶׂת, קְלָפִים מְחֻלָּקִים,
כַּמָּה גְּרוּשִׁים, כָּךְ הָיוּ מְבַלִּים.
עֵת חֲרָדָה הָיְתָה הִיא לוֹ
טֶרֶם יְצִיאָתָם.
פַּעַם בְּבֵית הַכְּנֶסֶת עַל שֵׁם חַיִּים
וּפַעַם בְּבֵית הַכְּנֶסֶת פּוֹרָת יוֹסֵף
הִתְפַּלֵּל לְאַב הָרַחֲמִים:
שֶׁיִּקְרֶה נֵס, מִלְמֵל,
אֶשָּׂא עֵינַי מֵאַיִן יָבוֹא עֶזְרִי...
וּכְשֶׁהַחֹשֶׁךְ יָרַד מְלֻוֶּה בְּשֵׁדֵי הַלַּיְלָה,
זַעֲקוֹתָיו שֶׁל דָּוִד הַשָּׂרוּף
פִּלְּחוּ אֶת הַשֶּׁקֶט הַמֵּעִיק, הִקְפִּיאוּ דָמוֹ.
וּבְכִי יְלָדוֹת מֻכּוֹת וְטֵרוּף אִמָּם
חָדְרוּ אֶת קִירוֹת הַבֶּטוֹן
וְאַחֲרֵיהֶם – דִּמְמַת אֵימָה. וְיֵשׁ וְעֵינָיו הָיוּ נֶעֱצָמוֹת וְלֹא הוֹעִילוּ
מַאֲמַצָּיו לְהַשְׁאִירָן פְּקוּחוֹת,
מַבִּיטוֹת בִּסְלִיל לַהַט הַמְּנוֹרָה הַדּוֹלֶקֶת.
וְלֹא פַּעַם מֵרֹב פַּחַד מַכְאִיב
כִּסָּה רֹאשׁוֹ בִּשְׂמִיכָה, כָּךְ לֹא יִרְאוּ אוֹתוֹ,
מְחַדֵּד אָזְנָיו לְכָל רַחַשׁ,
עַד שֶׁנִּרְדַּם.
וְהָיוּ לֵילוֹת בָּהֶם מָצָא מִפְלָט בְּבֵית שְׁכֵנָה.
פַּעַם אֵצֶל אַלֶגְרָה הַטּוּרְקִיָּה,
עֵת בַּעֲלָהּ הָיָה בְּמִשְׁמֶרֶת לַיְלָה
וּפַעַם בְּצֵל קוֹרָתָהּ שֶׁל שִׂמְחָה הָאַלְמָנָה הַזְּקֵנָה,
פְּלִיטַת הָעִיר הָעַתִּיקָה.
וְלֹא נוֹדַע מִי שָׁמַר עַל מִי.
וְלָרֹב שָׁמַע שֶׁקֶט, אֱלֹהִים אֵיזֶה שֶׁקֶט!
יָכֹל הָיָה לִשְׁמֹעַ צַעֲדֵי רֶגֶל יְחֵפָה
בַּדִּירָה שֶׁבַּקּוֹמָה הָאַחֲרוֹנָה. |