(לא) הכל שפיט פ. חובב

- הלו, אפשר לדבר בבקשה עם המומחה שלכם לענייני בגצים וצדק קונסטיטוציוני מידתי?

- כן, זה אני. במה אוכל לעזור לך, אדוני?

- או יופי. שלום כבודך. תראה, יש לי איזו אי הבנה קטנה בנושא שנראה לי מאוד מאוד קונסטיטוציוני. אולי אתה יכול לעזור לי.

- אין בעייה, אדוני. אני אסביר לך יפה ובסבלנות עד שתבין. חשוב לנו מאוד שהציבור הרחב יבין את ההליך השיפוטי. מה מעיק עליך?

- העניין הוא כזה. הודיעו היום בכלי התקשורת שמישהו הניח עתירה בפני בגץ נגד ההחלטה להעניק "פרס ישראל" לאחד מהמועמדים, היות והוא חבר קרוב של יושב ראש הוועדה שבחרה בו וגם הועסק על ידו שנים רבות. העותרים טענו שיש בזה חשש כבד לניגוד עניינים. אבל הבגץ נזף בהם על עצם הגשת העתירה ואמר שהעניין הזה לא שפיט.

- ובכן, מה הבעייה, אדוני? הבגץ הבהיר לעותרים, שאין זה מתפקידו של בית המשפט להתערב בעניינים שאין הוא מוצא לנכון להתערב בהם. דבר כל כך הגיוני ומתקבל על הדעת, מה לא מובן לך בזה? הרי אתה לא מצפה ששופטים במדינת ישראל ישפטו בעניינים שאינם שפיטים, נכון?

- האמת היא שבעבר גם אני סברתי כך. אבל אז אתם הסברתם לי שהדבר הכי הגיוני ומתקבל על הדעת הוא, שהשופטים דווקא כן יתערבו בכל אורחות החיים של אזרחי המדינה, משום שהכל כן שפיט. אז איך פתאום התהפכה הקערה ההגיונית על פיה וקבעה שלא הכל שפיט?

- סליחה אדוני שאני מעיר לך, אבל שאלתך מורה על עוצמת הבורות בה אתה לוקה. אתה מדבר על תקופת הנשיאות של כבוד השופט אהרן ברק. האג´נדה שלו באמת היתה ש"הכל שפיט". אבל בינתיים הוא כבר יצא לפנסיה. היום אנחנו בתקופה אחרת לגמרי.

- תודה כבודך על הערתך הבונה. אודה ולא אבוש, אני אכן בור. התקשרתי כבור מן השורה כדי לקבל איזשהו הסבר מניח את הדעת. זה הכל.

- מה יש כאן להסביר? היציאה לפנסיה היא זכות בסיסית של כל עובד במדינה. וכי מה חשבת, ששופט אינו רשאי ליהנות מכל הזכויות המגיעות לכל עובד? כשם שהכל שווים בפני החוק, כך הכל שווים בפני הפנסיה.

- כלומר, אם העתירה בעניין החשד לניגוד עניינים בהחלטת הוועדה לחלוקת פרס ישראל היתה נידונה בפני ברק לפני שיצא לפנסיה, הוא היה מכריע הפוך לגמרי?

- אכן, סביר מאוד. הרי בזמנו היו מקבלי החלטות שהואשמו בניגוד עניינים, גם במקרים הרבה פחות בוטים וישירים מההחלטה להעניק פרס ישראל במקרה של ניגוד עניינים כל-כך ברור. קשה לי להאמין שהוא היה מתעלם מעתירה נגד ממונה מטעם הציבור הנותן העדפה למקורבו על חשבון הקופה הציבורית. הוא הרי התערב גם בנושאים שלדעת האדם הסביר לא היתה לו שום סמכות להתערב בהם.

- אם כך, למה בית המשפט נזף בעותרים? הם התנהלו על פי האג´נדה של ברק.

- נו, הסברתי לך. השופט ברק יצא לפנסיה. עכשיו יש אג´נדה אחרת. עכשיו אתה מבין?

- לא. אתה כן?

- מה יש פה לא להבין? היום ההלכה המשפטית הפוכה לגמרי. בית המשפט החליט שעל פי כל כללי הצדק והיושר, לא הכל שפיט. תכניס לעצמך טוב טוב לראש: יש שופטים במדינת ישראל והם קבעו היום שלא הכל שפיט. אין לו לשופט במדינת ישראל אלא מצפונו ושיקול דעתו בלבד. ברור? תוכל לשנן את העיקרון הזה לעצמך שוב ושוב ושוב עד שאפילו לא תזכור שהיה פעם עיקרון שנקרא "הכל שפיט". עכשיו, סוף סוף, אתה כבר כן מבין?

- ומה יהיה אם שוב יבואו שופטים ויאמצו לעצמם את האג´נדה שהכל שפיט, האם כללי הצדק והיושר שוב יתחלפו?

- בוודאי. אצלנו הצדק והיושר לא קופאים על השמרים. כל תקופה וכללי הצדק והיושר שלה. סוף סוף הבנת. להתראות. אם האג´נדה שוב תתחלף תתקשר שוב.