כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הגיגים(שם זמני) העתק של הבלוג שלי בדקס

    העתק של הבלוג שלי בדקס

    0

    SHE תם ואולי לא נשלם

    17 תגובות   יום שני, 2/4/07, 12:25

    פתאום הכל נראה אחרת , השמש יותר חמה האנשים נראים נחמדים

     

    יצאנו לרחוב, היפני ,שאני כבר לא זוכר את שמו , ואני

    השעה הייתה שעת צהרים והרחוב מלא אנשים

     

    הוא החליט להראות לי קטע , הוציא חליל צד מהתיק

    זרק כובע על הריצפה והתחיל לנגן , נשמע משהו יפני כזה

     

    מוזר אבל יפה ,

    ישבתי בצד הסתכלתי בעוברים ושבים והקשבתי

    תוך פחות משעה הוא אסף כמעט 40 דולר , "נלך" ? שאלתי

     

    חזרתי לארוז , היא גרה לא מאוד רחוק אבל מספיק רחוק שאאלץ לעבור מקום

     

    מה גם שבוולינגטון כבר הייתי קודם.

     

    יצאתי בצהרים, היה יום יפה , במפה ראית שהעיירה שאני נוסע אליה ,ליד הים ויש קמפינג

    כל הדרך מתנגן בראש לי השיר

    SHE

    של שארל אזנבור 

    הגעתי לעיירה קטנה ליד הים , הים בניו זילנד אפור עכור וקר האוירה על החוף מזכירה מין מציאות קלטית כזאת , מסתורית ואפלה.

     

    פורק הכל ומכניס לאוהל

     

    אני מת כבר לסוע אליה , אבל עכשיו רק צהרים ולא נעים לי לבוא כל כך מוקדם , אני יוצא לריצה בחוף

     

     

    בדרך , עוצר בחנות משקאות קונה יין

    הבית בית עץ ישן וקצת מוזנח ,גינה גדולה עם המון עצי תפוח יפים, שומעים את הים אבל דיונה קטנה של חול מסתירה .

     

    הרגשת אי נוחות קלה , אני צועד לעבר הדלת , דופק, היא פותחת את הדלת , שיער קצר וחיוך , פשוט מהממת.

     

    שוב הזרות הזאת בין שנינו , "בוא כנס " "קיוותי שתבוא אבל לא הייתי בטוחה "

    "הבאתי יין" (שוב הטימטום הקל חזר). אני מסתרך אחריה לכוון המטבח.

    השיחה העילגת ביננו מקרטעת אבל מרגע לרגע זה משתפר,

    אני מרגיש כבר כמעט בסדר.

     

     

     

    יושבים כולם ליד השולחן ,אני, הילדים שחזרו מחברים ובאו גם זוג אורחים .

     

     

    כמה כוסות יין והכל קולח

     

     

    לילה, כולם כבר ישנים או הלכו רק שנינו יושבים ומדברים.

     

     

    הגיע זמן ללכת , אני קם והיא אחרי ,נעצר ליד הדלת , חשוך ליד הדלת ואני מרגיש אותה נצמדת מאחור

    הרגשה כל כך טובה והריח שלה , לגוף תמיד רצון משלו געגוע משלו ,ולשנינו היה כל כך הרבה חסר מהכל.

     

     

     

     

    נשארתי שלושה חודשים , ואולי אף פעם לא עזבתי.

     

    אבל החיים בסוף יותר חזקים , בלי אשרת עבודה , 24 שעות טיסה מהמשפחה  , ועוד דבריים ארציים כאלו

     

    בסוף אילצו אותי לעזוב .

     

     

    נפשנו שוב באירופה אחרי כמה שנים , והכל חזר בעוצמה .

     

    , שבועיים אינטנסיביים , ו....

    כל אחד חזר לחיים הקודמים שלו.

    ומה עם הרגשת ההחמצה ?

    לרגע קצר בזמן ,דרכנו הצלבנו וזה היה נפלא .

    לעולם אין לדעת 

    "מה היה אם " 

    אני חושב שאהבות נשארות כאלו רק אם נקטעו באמצע , ולא נתנו להן לדעוך לבד 

    זהו 

    דרג את התוכן:

      תגובות (17)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/5/20 06:36:

      צטט: גלית א' 2020-05-11 06:35:43

      הארכיון לא שוכח.

      הו, 2007. איך היינו צעירים ויפים...

       

      (אהבתי. מאיר צד אחר של אחר40)


      וואו חחח זה פרק שלישי משניים קודמים חחח
      ואת קראת רק את הסוף 
      תודה 

      כן יש לי כל מיני צדדים כמו לכולנו 

        11/5/20 06:35:

      הארכיון לא שוכח.

      הו, 2007. איך היינו צעירים ויפים...

       

      (אהבתי. מאיר צד אחר של אחר40)

        12/1/12 00:39:

      צטט: ההלך 2012-01-11 23:38:52

      אהההה... נמסתי.

      לפעמים ....

       

      לעיתים נדירות הכוונה , קורה שברק פוגע 

       

      לילה טוב 

        11/1/12 23:38:
      אהההה... נמסתי.
        23/12/10 19:10:
      shoulda, coulda, woulda
      :))
        23/12/10 19:07:
      תודה

      היום כשאני קורא את זה , אני מניח שהייתי כותב את זה קצת אחרת .

      אבל " היינו ילדים .. וזה היה מזמן "

      לפחות מזמן בזמן וירטואלי
        23/12/10 19:02:
      סיפור סיפור... ואתה איש מיוחד שגם מספר טוב את הסיפורים שלו.
        23/12/10 18:21:

      צטט: אלמה מאהלר 2010-12-23 17:54:37

      יא אללה ש'ך.

      ?

        23/12/10 17:54:
      יא אללה ש'ך.
        19/7/09 09:30:

      צטט: מירטל 2009-07-19 08:56:01

      אני עדיין מאמינה שלגורל יש דרך משלו. אולי תפגשו שוב.

       

      אכן לגורל(או למזל )  יש רצון משלו , אבל אני בספק אם זה יקרה

        19/7/09 09:29:

      צטט: flicker 2009-07-19 00:06:33

      ועכשיו יש מה לספר לנכדים מסביב למדורה.

       

       

      סיפורים של זקנים תמיד נשמעים כמו סיפורי סבתא , לא משנה כמה הם אמיתיים
        19/7/09 09:28:

      צטט: ליאי 2009-07-19 00:01:39

      אתה כותב מצוין.

      מעולם לא היה לי יותר מפלירט קצר עם זר, בארצו, אבל עשית לי חשק לארוז תיק קטן...

       

      (תודה על ההפניה)

       

      תודה , זה היה מזמן , וגם הפוסט נכתב מזמן

       

      :)

        19/7/09 08:56:
      אני עדיין מאמינה שלגורל יש דרך משלו. אולי תפגשו שוב.
        19/7/09 00:06:
      ועכשיו יש מה לספר לנכדים מסביב למדורה.
        19/7/09 00:01:

      אתה כותב מצוין.

      מעולם לא היה לי יותר מפלירט קצר עם זר, בארצו, אבל עשית לי חשק לארוז תיק קטן...

       

      (תודה על ההפניה)

        2/4/07 13:16:

      והפרש הבודד שוב נעלם לו באופק, מותיר רק געגועים, ונוף שקיעה בלתי מופרע.

       

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      אחר40
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין