2 כותרות פורסמו בדה מרקר יום אחרי יום והחיבור ביניהם פשוט מעלה את הסעיף:

1. הרווח של איפקס מתנובה: מיליארד דולר בשלוש שנים

מתוך הכתבה: "תנובה הציגה שיפור בתוצאותיה הכספיות ב-2010, שבה רשמה הכנסות של 1.9 מיליארד דולר ורווח תפעולי תזרימי (EBITDA) של 250 מיליון דולר."

2. תנובה תעלה את מחירי מוצרי החלב ב-7%-5%

מתוך הכתבה: מתנובה נמסר בתגובה: "בעקבות עליית חומרי הגלם מחירי חלק מהמוצרים יעלו בשבועות הקרובים".

לא יודע מאיפה להתחיל אבל אני רותח כמו חלב חם.

מהכותרת הראשונה אפשר ללמוד על חברה ריווחית בטירוף ומהכותרת השניה אפשר להבין למה והכול ברור במישור העיסקי, הרי באנו "למקסם" רווחים. אבל ננסה לרגע לשים כובע אחר על הראש. כובע כזה שממקסם עוד ערכים ולוקח בחשבון גם רווחים שהחברה שבה אנו חיים יכולה להשיג. כנראה העלאת המחירים של תנובה תישלח עוד כמה משפחות מתחת לקו העוני ועוד כמה משפחות יתחילו לחסוך במוצרי החלב. זה יקרה כך, לא בגלל שהם לא אוהבים חלב ולא חושבים שזה בריא לגוף, אלא פשוט נגמר להם הכסף בארנק. לאייפקס, לעומת זאת, יש הרבה כסף בארנק מתנובה, מיליארד דולר ב-3 שנים!!!

נקודה למחשבה: מה היה קורה אם אייפקס היתה מרוויחה רק 900 מיליון דולר וכנגד זה אותם משפחות היו ממשיכות לשתות חלב? מה עדיף לנו כחברה שרוצה "למקסם" רווחים שנמדדים גם באיכפתיות ודאגה אחד כלפי השני ולא רק כמה כסף עשינו אחד על השני? הראייה הצרה שלנו חייבת להשתנות. חייבים להתחיל לראות את כולם, אחרת נהיה בבעיה קשה מול עצמנו... 

  להרחבת הרעיון פורסם היום בכלכליסט סקירה של יואל אסתרון על מחקר של פרופ' ג'וזף שטיגליץ:

"המאיון העליון חייב לדעת שבסופו של דבר הזעם והתסכול של כל המאיונים האחרים ישפיעו, גם בלי יציאה לכיכרות, על רווחתו שלו" http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3515735,00.html