לקראת יום השואה. ציפורי הכאב עטו אופק כחלחל אל פינת חריצי ידיך, עת תלך בשדות החומים וּמצעד אנשים כּמקהלה אחריך. יורדות הן אל בּין התפילות תולשות תקוות מתוך הלב החשׂוּף ואתה פורש כפיים מעל כולם מלטף צלקות בּגֵו כפוּף.
ציפורי הכאב רוחשות בקול ניחר חונקות כּתמי אור חיורים, רוח ערב תבוא לבכּות על כּתפי הממתינים עד ירדו המלאכים.
|