
לאחר הצפיה בסרט ,המשיך משפטו האחרון של הגיבור הטראגי להדהד בראשי happiness is only when shared לא הסכמתי משהו בתוכי התנגד לתפיסה שאושר אישי תלוי בדברים חיצוניים basic joy קורא לזה קרישנמורטי, אושר קיומי בסיסי שאינו תלוי בכלום היות אחדות עם הטבע צמחים,חיות,מים,שמיים,שקיעה האם האושר תלוי בשיתוף מישהו בחווית כמבט מכלב אל תוך עיניך? או חתול שמגרגר על ברכיך או התקלות בצמח שאף פעם לא ראית קודם האין המבט,הגרגור או הצמח עצמם מספקים? עברו יותר משנתיים מאז הצפיה בסרט. לאחרונה קראתי גם את הספר, עוד פרטים על דמותו של הגיבור, יכולתי להזדהות עם הרבה מהתכנים שהרכיבו את אישיותו ושוב המשפט הזה ...מסקנתו הסופית רגע לפני מותו בייסוריו. עברו גם שלוש שנים מאז תחילת ההרפתקה הפרטית שלי, אמנם לא קיצונית כמו של "אלכסנדר" כן,בחור נידח בסוף העולם אבל לא רחוק ממש מהציוויליזציה החלום בהתגשמותו בהתחלה כמו ראשוני החלוצים בארץ- ללא מים זורמים ללא מקלחת ושירותים ללא מיטה/מקרר/תנור/טלפון.... כל אותם דברים כ"כ מובנים מאליהם לבן תרבות שכמותי אבל זה לא הפריע לי ,אני קצת בדואי בנשמתי הסתדרתי כמו המקומיים ישנים בערסלים מבשלים על גחלים ואוכלים דברים שאינם זקוקים למקרר. לאט לאט התקדמה הבניה כבר יש מיטה/מקרר/תנור/טלפון אלחוטי עם אנטנה ולא מזמן הצלחתי גם להתחבר לאינטרנט ממש מכאן על שפת האגם מוקף הדיונות והצמחיה ודוקא עכשיו עם תנאים משופרים בתוך הטבע המקיף מכל צד יופי מחבק ומרגיע חוזר להדהד בראשי אותו משפט happiness is only when shared ואני כבר כמעט נוטה להסכים כאשר הבדידות שורפת את לילותי והימים עוברים עלי לעיתים כוויפאסנה כפויה .המבחן של "אושר קיומי בסיס" נהיה קשה יותר ויותר.. כאשר אני בוחן את האלטרנטיבה ואת מה שהשארתי מאחורי אני לא מתחרט על כלום אבל הייתי שמח יותר אם היה פה מישהו לצידי. וכה אמר זרתוסטרא- "אור חדש זרח עלי,רעים דרושים לי רעים חיים-לא רעים מתים וגוויות שאותן אני נושא לכל אשר ארצה כי אם רעים חיים אני צריך- ההולכים בעקבותי כי רצונם ללכת בעקבות עצמם ולאותו מקום אליו מועדות פני רעים מבקש לו היוצר ולא גוויות ואף לא עדרים ומאמינים היוצר מבקש את האחים ליצירה את הכותבים ערכים חדשים על לוחות חדשים רעים מבקש לו היוצר אשר יהיו קוצרים עימו כי הכל בשל אצלו אלי קציר אולם יחסר את מאות המגלים על כן תולש הוא שיבולים וליבו מר עליו." תודה לניטשה רעים חיים מוזמנים לבקר אותי ב- www.aldeiacoite.com |
תגובות (7)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה על הקישור ועל הכוכב!
בעיניי זו סוגייה מורכבת.
אני נוטה להסכים עם הגיבור הטראגי שבפתיחת דבריך.
כסיסמא או להבדיל כדרך חיים בקצה הסקאלה, האושר הפנימי, שתלוי רק באדם עצמו ונשאר בינו לבין עצמו, הוא ערך עליון (ומאאאאאאד לא קל להגשמה), שלוודאי רבים שואפים אליו.
יחד עם זאת, נאמר ע"י חכמים מאיתנו: No man is an island.
אנחנו יצורים חברתיים מטבענו, ואך מתבקש שבמצבים מסוימים נרצה לצרוח את השמחה-אושר שלנו מעל גגות הבתים, אל העולם כולו (אנחנו הנשים, ותרשה לי לחטאו בהכללה) מסתפקות גם בשיתוף החברות הטובות שלנו. ואין זו הסתפקות במועט כלל וכלל...
כנראה שאין אמת אבסולוטית, והיא איפשהו באמצע.
אולי לטווח הקצר, האושר הקרישנומרטי (תודה, הנה למדתי דבר חדש) עובד, בטווחים ארוכים יותר יש מצב שמעובד הוא יהפוך לאובד...
ולא רק בטווחי זמנים מדובר, אלא גם במצבי חיים ובסוגיות שונות ומשונות, כמו למשל: האם חדוות היצירה מתממשת במלואה כשאין לה קהל-צופים-קוראים???
תודה על החומר למחשבה.