גילי מוכרת בית חלק א' 

אני כנראה אתחיל לכתוב בלוג על כל האנשים המוזרים שבאים לראות את הבית. מאז שהצעתי אותו למכירה, ועדיין ללא תיווך וללא מודעות באינטרנט, רק מפה לאוזן מופיעים כאן יצורים ששווים כל אחד בתורו עמוד בבלוג. הם סופרים אסלות, מקלחות, ומזגנים. אף לא אחד מהם מתייחס ליופייה של הגינה. חסרה להם שמש, "למה שתלת כל כך הרבה עצים?"  "החבלים לא גבוהים לך לתלות כביסה", ועוד כל מיני שאלות משונות. "כמה אנשים נכנסים כאן לארוחה בפינת האוכל", "את משאירה את המכשירים החשמליים כן?! "ועוד.

 השיא היה גברת שהגיעה  פעם אחת עם דוד עירקי אחד, שהיה אמור לייעץ לה האם תוכל להפוך את פינת הטלוויזיה לדירת חדר, אותה תשכיר וכך תממן חלק מהמשכנתא.

למחרת היא התייצבה עם דוד עירקי אחר, שאף הוא אינו קבלן שיפוצים, שייעץ לה, האם אולי, כדאי לבנות מדרגות לחדר העבודה העליון, כי שם ממש יש יחידה מצויינת לדייר. וזה עוד לפני שבעלה חוזר מנסיעת עבודה במיאמי וגם איתו היא רוצה לבוא לראות. ובינתיים שאתן לה את תוכניות הבית שתלך לאדריכל שיתכנן לה את הדירה לדייר שיממן את המשכנתא...

הלו, מישהו שומע אותי? תביאו כסף קחו את הבית והניחו לי.

לפני שיצאה,שאלתי את הגברת כמה דודים יש לה, אמרה עוד ארבעה.  אמרתי לגברת, שאני ממש לא רוצה להכיר את יתר בני המשפחה. ובפעם הבאה הפגישה היא על כסף ורק עם אריה.

 בין לבין הופיע זוג פרסי שכבר באו לראות את הבית, אבל בדיוק אחותה הגיעה לביקור מלוס אנג'לס. אשה קמוטה ומבוגרת מנומסת ועדינה, שכנראה מישהו מבני הזוג מאמין שאם תראה את הבית תתרום לרווחתי הכלכלית ותסייע לעסקה לצאת לדרך. נו, כמובן שלא יצא מזה כלום.

ואז נקבע שיא חדש, , אשת פרופסור מכובד שבעלה עובד נורא קשה ורק בשבת בצהריים בעוד רבע שעה הוא פנוי לראות את הבית.

הלו, מישהו שומע אותי, אני מוכרת בית, לא לשכת הרווחה או תוכנית ויסקונסין...ויש גם את סיטונאי הירקות שאשתו כבר הספיקה בחנייה לדפוק לאריה בקטנה את הפרונט של האוטו, כי היא ממש לא רגילה לג'יפ טוארג החדש שבעלה קנה לה... וזה עוד לפני שנכנסו לבית כדי לספור אסלות וכיורים...

בקיצור, הבית מאוד מסודר, אין כביסה לקיפול על המיטה, אין עיתונים מפוזרים על שולחן במטבח, אין סיגריות במאפרה, החתולים עומדים דום בכניסה לבית ,והציפורים בכלובן מצייצות לפי הזמנה, הדגים ממלאים את פיהם מים ולא אומרים כלום. כדי לא לפלוט איזו שטות, בנוכחות אי מי שעשוי להחליט לרכוש את הבית. ויש גם כאלה שאין להם כסף אבל מדי שבוע מתקשרים ומסבירים לאריה שנורא כדאי לנו למכור להם כי הם ממש נחמדים. הלו, מישהו שומע אותי, אני מוכרת בית לא פתחתי חוג בית .

משעמם זה לא.

גילי מוכרת בית חלק ב'

            אז היום היתה אמורה להגיע החותנת של  הזאת שילדה לפני שבועיים, וראתה את הבית אתמול. היא דווקא היתה נלהבת ורצתה כבר מיד שהחותנת תבוא לראות את הבית. מה שהיתה מוטרדת ממנו  -אלו עניינים חשובים מאוד, האם המעקה מתאים, האם אנחנו גידלנו ילדים קטנים בבית, או האם היו כאן ילדים קטנים? "כן" אמרתי, "ילדינו דווקא גדלו יפה כאן וגם בני משפחתנו המורחבת, מזוחלים ויונקים ועד היום, כולם עלו וירדו במדרגות, כולם בריאים ושלמים". הלו, מישהו שומע אותי, מעקות ניתן להחליף..

            וגם שאלה היולדת, איך זה עם הגינה האם זה מסובך, האם נדרשת עבודת גנן ואיך וכמה שעות עבודה ביום זה? "לא", עניתי בשמחה "הגנן (אריה שיחיה ) מספיק לישון עם העוזרת (אנוכי צדקת ידועת שם), הגינה תוכננה מראש כך שניתן לתחזק אותה לבד". "טוב", ענתה היולדת "היא פורחת כעת כי אביב". "לא", אני מתקנת אותה במתינות, "היא פורחת, כי בכל עת יש צמחים שפורחים ובעיקר רצינו מראה ירוק ורענן". "וכמה עולים לכם הצמחים העונתיים שמחליפים כל הזמן", שואלת היולדת. הלו, מישהו שומע אותי, הבית למכירה, מהגינה את מוזמנת לעשות דק עץ יפה ללא עלים צמחים או מה שלא, יהיה תשתלי פרחי משי  - גם פורח גם בלי עבודה...

            אז היום הגיעו החותנת ובן זוגה, הם דווקא מבינים את הבן היולד, כי גרו כל החיים בבית פרטי בתל אביב, "בתל אביב?" אני שואלת, "כן בתל ברוך". טוב, אני חושבת בלב, בשבילי תל ברוך ופתח תקווה זה היינו הך, לעיר הגדולה נוסעים.. אבל הנה הגיע הזוג השני עם המלווה שלהם, והתינוקת הפעוטה והמרוטה מחום ועייפות בידיהם. וככה אנחנו עוברים מהגינה ובריכת הדגים, ובריכת הצמחים וכלוב הצפרים לסלון, לקמין למטבח, למרתף. רגע התינוקת בוכה. ממתינים. אהה, היא בסך הכול רצתה לרדת את המדרגות לבדה. יאללה ממשיכים, זה חדר שינה, זו מקלחת. הנה התינוקת מציצה מן החלון, האב החורג של היולדת אומר לי, "את רוצה למכור - אז את צריכה להראות הרבה פעמים את הבית, כמה שמבקשים". אני שותקת. יש!!! הצלחתי לא להעליב. טוב, עולים, זה חדר עבודה אלו הוויטרינות...יורדים.

הופ. הם מתיישבים בחצר מעשנים.

            הלו.. אולי קפה או "בפלה עם מיץ?"

             מזל שחברתי אהובתי וורדה מגיעה.. אז הם קמים . "כן הבית מאוד יפה". "טוב", אני אומרת, "מכאן ואילך מדברים רק עם אריה". ממש כשהם יוצאים, התינוקת של הזוג השני כבר מייבבת... חוזר החותן החורג של היולדת מאתמול, "אני רציתי לברר, את העציצים את משאירה כן?" הלו, מישהו שומע  אותי, עציצים זה מה שמעניין?  מדברים במיליונים - אבל סופרים עשרות שקלים???

            ואז בעודי מוזגת את הקפה לוורדה, מגיע האב הצעיר של התינוקת, "סליחה", הוא שואל," יש לכם בעיית סדקים בקירות, כי אני רואה כל מיני פיצוצים". "לא", אני מסבירה (מה שאמרתי כבר בהתחלה כשהגעת רק לא שמעת כי התינוקת בכתה), "הכנו את הבית לצביעה והחלטנו שהקונה כבר יצבע את הבית על פי טעמו".

            אה, היה צריך להגיע עוד עורך דין, שלא הגיע כי הוא נורא עסוק, "אפשר להגיע בתשע וחצי הלילה?" שואל החבר שלו, לא, אני עונה שיבוא ביום אחר. זהו. הכרתי עוד אנשים. מכירה לא יצאה מזה בינתיים.