גם הציניקנים הגדולים בחברה הישראלית המחוספסת לא נשארו אדישים לחתונה המלכותית של ויליאם וקייט. מסתבר שיש אירועים שמוציאים בכל אחד מאיתנו את הילד הקטן שגדל על אגדות ילדים ובמקרה זה סיפורה של סינדרלה שהפכה לבשר ודם בדמותה של קייט מידלטון. הילדה שגדלה בעיירה קטנה, שהוריה לא חלמו שבתם תהפוך יום אחד למלכת אנגליה.

אי אפשר היה לצפות שגם אנחנו נתרגש אל מול הטקסיות הזרה של תרבות שונה כל כך משלנו, בה שולטת מסורת עתיקה של תלבושות ואותות, כרכרות בנות מאה שנה והיררכיה מוקפדת.

בית המלוכה הבריטי מאחד עם שלם, בעל דעות פוליטיות שונות ורקעים מגוונים. עם כל הביקורת על עלויות האחזקה של מוסד המלוכה, הוא מהווה את המוקר המרכזי לגאווה הלאומית הבריטית וגאווה לאומית היא ערך שאין לזלזל בו. מעבר לפוטנציאל התיירותי שמומש סביב החתונה, הוא השכיח מהבריטים לרגע קט את בעיותיהם והיוה מקור לשמחה ותובנה של מה זה אומר להיות בריטי. ההמנון הלאומי פרץ באופן ספונטני מכל עבר וחיזק את הייחוד התרבותי המשמעותי ביותר של בריטניה – בית המלוכה.

טוב לה, לתרבות הבריטית, שיש לה מוסד מלכד. הלוואי עלינו מקור גאווה חוצה גבולות שכזה, שהיה מנטרל את כל הפרסום השלילי שדווקא אותו אנחנו מושכים בהצלחה גדולה כל כך.

עכשיו כל שנותר הוא לראות כיצד הם חיים באושר ובעושר לעולם ועד.